.
אל נתן מיליקובסקי, לודז'
פטרבורג, 2 בנובמבר 1913...עברית
.
פטרבורג, ב' חשון תרע"ד
חבר נכבד ויקר,
מסופקני אם אוכל לקרוא בלודז הרצאה עברית. קדם כל, אחרי
הנסיון של השנה שעברה באתי לידי מסקנה זו: שאל לי לקרוא
הרצאות עבריות. באספות צירי הציונים אין צורך במליצה, על כן
לא כל מרצה חייב להיות מטובי הנואמים, ומותר לו גם לדבר בשפה
שאינו יודע אותה היטב. אבל מי שקורא הרצאה פומבית, וקורא אותה
בתור נואם דברן - עליו לשלוט בשפתו במלא משמעות המלה הזאת.
הבאים להרצאותי הפומביות באים לשמוע את הדברן - ואולם ידיעותי
העבריות אינן מספיקות לגמרי להצדיק את תקותם זו. על כן
החלטתי, שעלי להשתלם עוד, בעמל רב, בדבור העברי, ורק אחר כך
תהא לי רשות מוסרית לעלות על הבמה בתור נואם עברי. חוץ מזה
אינני יודע אם ירשני הזמן להקדיש ללודז יותר מיומיים. לרובנה
כתבתי\1 ואחכה לתשובה.
ברגשי כבוד ובב"צ,
ו' זבוטינסקי\2
.
.
הערות:
1 ראה איגרת אל מיליקובסקי 24.10.1913 .
2 ראה איגרת אל רבניצקי 22.8.1904, הערה 30
.
.