.
אל משה מרגולין,\1 פטרבורג
ויטבסק, 14 במאי 1913...יידיש ורוסית
.
ויטעבסק, 1 במאי 1913
מר מרגולין היקר מאוד,
הבטחתי לך להעלות על הכתב את הדברים בשביל החוזר בעת שהותי
בוויטבסק. הרצאתי כאן נדחתה ל30 באפריל. והרי לך מה שכתבתי.
היה בריא והצלח.
שלך, ו' ז'בוטינסקי
מובן שזה רכושך הפרטי והנך יכול לשנות, למחוק או לסגנן
כרצונך.
[...]\2 העניין הזה\3 יכול ליצור חלל עצום במערכת החינוך
הלאומי שלנו, שלא ניתן יהיה למלאו. הספרות הלאומית-דתית\4
חייבת לתפוס מקום מכובד במערכת ההשכלה הלאומית שלנו, כפי שהיא
ראויה לו. עליה לתפוס את המקום השני אחרי התנ"ך. ספרות זו
צריכה לשמש יסוד לתרבותנו גם בחינוך היהודי המודרני.
הדעה הבלתי נכונה על ספרות זו נובעת בראש ובראשונה מסיבות
פסיכולוגיות. דעה זו היא עדיין ההד למחאה הסוערת נגד המסורת,
שממנה התפתחה אצלנו תנועת ההשכלה. מאבק זה נגד המסורת איבד
מזמן את כוח המחץ שלו. ו'הדחייה' הפסיכולוגית מפני הספרות
הדתית שלנו מאבדת מדי יום ביומו את הקרקע מתחת לרגליה. בשעה
זו דרושה גישה חדשה כלפי הלך הרוח המשתנה ויש להעניק ליהודי
בן זמננו את ספר המסורת היהודית בצורה חדשה, המתאימה לרוח
הזמן המודרני ולהרגלי הקריאה והלימוד של זמננו.
ההתאמה לרוח המודרנית אינה חייבת בהכרח להתבטא בשינוי
הטקסט. הטקסט של ספרות מונומנטלית זו חייב להישאר שלם וללא
שינוי. מטרתי היא, להעניק ליהודי המודרני את ספר המסורת
היהודית במלואו. ההתאמה להרגליו של הקורא בן זמננו צריכה
להתבטא אך ורק בחידוש הצורה החיצונית של הספר המסורתי.
לדעתי, ממלאת בימינו הצורה החיצונית של הספר את התפקיד החשוב
ביותר ואולי אפילו את התפקיד הגורלי. לאדם המודרני הרגלי
קריאה השונים לחלוטין מהרגלי הקריאה של בן המאה ה16 או ה17.
אך הצורה החיצונית של הספר העברי המסורתי נשארה נאמנה לסגנון
המאות שעברו. זהו ספר גדול, עבה וכבד, שבו פירושים שונים,
לעתים מיותרים וסתמיים, לצד הטקסט העיקרי, שאין בו סימני כתיב
ופיסוק.
כל זה התאים לסגנון החיים שהיה נהוג בעבר, כאשר לקורא היה זמן
בלתי מוגבל והוא היה מסוגל להקדיש לספר אחד חודשים ואפילו
שנים. אך לקורא המודרני זה גורם קשיים, שראוי להתחשב בהם.
לו היו יצירות הספרות האירופית המודרנית יוצאות לאור בצורה
הישנה, הן לא היו זוכות לקהל קוראים. לכן אני מקדיש כל כך
הרבה משמעות לרעיון הפשוט, שעומד ביסוד העניין: שימוש בטכניקה
המודרנית של הדפוס בהוצאה לאור של הספרות התלמודית, המדרשית,
ספרות הגאונים, הקבלה והספרות הרבנית.
אני משוכנע, שהרפורמה הזאת עשויה להקל באופן ניכר על תהליך
התחייה של הספרות הלאומית-דתית, להאיצו ולהעניק לספרות זו את
המקום הנכבד במערכת החינוך היהודי.
כפי שצוין לעיל, הרי בהוצאות לאור שאני מציע, תהיה שמירה
מוחלטת על שלימות הטקסט המסורתי. הספרים יודפסו בצורה
מודרנית, בגודל רגיל ונוח ולא גדול מדי. הטקסט יהיה מפוסק
ומחולק לפסקאות, כפי הנדרש, ויהיה מנוקד באופן חלקי
(נקודות\5).
מבין הפירושים נשאיר רק את החשוב ביותר (רש"י), ונדפיס גם
אותו עם סימני פיסוק, בחלקו התחתון של הדף או בדף מיוחד, בסוף
כל פרק,\6 תוך ציון מדויק של הטקסט שאותו הוא מפרש.
[ ],\7 1 במאי 1913.
.
הערות:
1 משה מרגולין (בלגורוד, ביילורוסיה 1862-?), סופר,
פובליציסט ועסקן ציוני. בשנת 1904 היה חבר מערכת יברייסקאיה
ז'יזן. נמנה עם פעילי 'חברת מפיצי ההשכלה' בפטרבורג, שימש
כמזכיר המערכת של המילון האנציקלופדי הרוסי בהוצאת
'ברוקהאוס-עפרון' ופרסם חיבורים אחדים בתולדות ישראל. בשנות
ה30, בימי השלטון הסובייטי, נעלמו עקבותיו.
2 בדפי הטיוטה שבידנו, המובאים בהמשך לאיגרת, חסרים ארבעת
העמודים הראשונים, מתוך אחד עשר. יש בהם מחיקות ותיקונים,
שנעשו כפי הנראה על ידי ז'בוטינסקי.
3 על פי ההמשך מסתבר שנידונו בטיוטה שאלות הקשורות בספרות
העברית שלאחר בית שני, דהיינו התלמוד, המדרשים, ספרות
הגאונים, הקבלה והספרות הרבנית.
4 ראה לעיל, הערה 3.
5 במקור בעברית.
6 במקור בעברית.
7 תוספת בעיפרון שלא פוענחה.