.
$אודסה, 11 בספטמבר 1912...רוסית
.
אודסה, 29 באוגוסט 1912
גברת נכבדה,
סלחי לי על כך שתשובתי נתאחרה כל כך. דומני שלא הבנת בדיוק
את רעיונו של אחד העם. אין הוא טוען, כי יכול היה להיות ציוני
אפילו אם העם היהודי היה חי חיים 'אידיאליים' בגלות.\2 לגבי
דידו, חיים 'אידיאליים' של עם אינם מתבטאים בהיעדר דיכוי
ועוני בלבד, אלא בעוד משהו נוסף - באפשרות של יצירה לאומית
נורמלית. יצירה זו, שנחשבת בעיני אחד העם כייעוד העיקרי של
העם ושבלעדיה קיומו אינו שלם, אינה מסוגלת כמובן להתפתח באופן
שלם מחוץ למכורתה. לכן, טוען אחד העם, גם אם תסלקו את הדיכוי
ואת העוני וכל מה שמכונה 'אנטישמיות של בני אדם',\3 תישאר
עדיין 'אנטישמיות של דברים',\4 המפריעה לנו להוציא אל הפועל
את הגניוס הלאומי שביצירה. ולכן, הוא טוען, אשאר ציוני משום
שמצב זה\5 נראה בעיני כדלות לאומית קשה, אולי הקשה ביותר. כך
אני מבין את השקפתו של אחד העם. באשר לי, אני גם מסכים עמו.
האם אפשר לסלק את 'האנטישמיות של בני אדם' ולהביא לנורמליזציה
של הכלכלה היהודית בגלות? זו שאלה הנתונה במחלוקת. אך גם אם
זה אפשרי, לא תחוסל בכך עדיין הטרגדיה היהודית.
אם נדון בבעיה\6 באופן מופשט, כלומר, לו קיומו של העם היהודי
היה נורמלי, אי-אפשר היה אז להתנגד לכך שאחוז מסוים של
האינטליגנציה שלנו יקדיש את כוחו גם לעמים אחרים. בקרב עמים
החיים חיים לאומיים מלאים לא יכול ולא צריך להתעורר יחס קנאי
כל כך לשאלה, האם האינטליגנציה שלהם מסורה באופן מלא לבעיות
הלאומיות. כמובן בתנאי שיישארו להם די כוחות לצורך זה. קיצורו
של דבר, זו בעיית
עושרו או דלותו של עם. העשיר מסוגל לתרום מכוחותיו מה שאין כן
העני. את מודה שלו היה עמך עשיר היית נותנת מכוחך לעם אחר,
עני יותר, ואת שואלת: האם אין הכרה זו מעידה על כך שאת יהודיה
גרועה. לי נדמה, שלא. מספיק לדעת ולהכיר, שהעם היהודי אינו
שייך לעת עתה ל'עשירים' ולזכור שהמושג 'עושר' בשביל לאום
כלשהו אינו מסתכם בשוויון זכויות ואפילו לא בפריחה כלכלית.
לשאלתך השנייה, 'למצוא עבורך נקודה',\7 אין לי תשובה. אם
באמת ובתמים את נמשכת אל עבודתנו, תמצאי אותה בעצמך. כמובן,
לאחר כמה שגיאות בלתי נמנעות. זכרי רק זאת, שמשימה 'גדולה'
מורכבת מהרבה מעשים קטנים יום-יומיים.
מאחל לך כל טוב,
ו' ז'בוטינסקי
.
.