.
אל ועדת העיתונות הציונית, קושטא
קושטא, 4 במאי 1910...גרמנית
.
קונסטנטינופול, 4 במאי 1910
חברים נכבדים מאוד,
עם הגשת התפטרותי מחברותי ב'ועדת העיתונות', ברצוני להבהיר
את הסיבות שאילצוני לכך.
משימתה של 'ועדת העיתונות', כפי שנתפסה על ידה, היתה כפולה:
מצד אחד השפעה על דעת הקהל הכללית, ומצד אחר השפעה על היהדות
העות'מאנית. את החלק הראשון של המשימה אמור היה למלא עיתון
חשוב ובלתי מפלגתי בשפה הצרפתית, ואת חלקה השני, עיתונים יותר
זוטרים בעברית, ספרדית וצרפתית.\1 תשומת הלב העיקרית ניתנה
תמיד לעיתון הכללי.\2 סברנו, שאין להטיל עליו לאלתר את המשימה
להציג את העניין הציוני באופן ישיר ובלתי אמצעי, אלא תחילה
היה עליו להגן על העקרונות הכלליים ועל היסודות המשפטיים,
שיישומם נראה לנו תנאי מוקדם להצלחה אפשרית של הציונות
בטורקיה. על פי גישה זו הוטל על העיתון להציג, במתינות
ובזהירות, את העיקרון של זכויות הלאומים, של שוויון זכויות
לכל העמים ושל זכות העמים לשמור ולטפח את לשונם ואת ייחודם.
כמו כן הוטל עליו להדגיש את חשיבות ההגירה וההתיישבות
הפנימית, תוך הדגשה שלצורך זה נחשבים היהודים כחומר האנושי
הטוב ביותר. בסופו של דבר היה עליו לנהל תעמולה נלהבת למען
רפורמה במיסי הקרקע ובחוקי הזיכיון ולמען הכרה ביהודים כישות
משפטית.\3 נוסף על כך היה על העיתון לעסוק בהזדמנויות מתאימות
גם בציונות, כמו בשעת קיום קונגרסים וכדומה ובמיוחד במקרה של
התקפות עוינות בעיתונות הכללית. עם תום תקופת ההכנה הראשונה,
לאחר הבטחת השפעתו של העיתון, ולו במידה מועטת, הוא אמור היה
לפתוח בהסברה שיטתית בקרב דעת הקהל על מהות הציונות.
ובאשר לעיתונים היהודיים המיוחדים,\4 התוותה 'ועדת העיתונות'
תוכנית הדומה לזו של רוב עיתונינו בחוץ לארץ: תעמולה ציונית
ופולמוס ציוני (ברוח הגנתית), ארגון היהדות וענייני הקהילה,
תוך הטעמה מיוחדת של בית הספר העברי ושל הלשון העברית
המדוברת. כמו כן הוחלט, שנגד ההשפעה המבוללת של ארגונים
אחרים\5 יש לפעול באמצעות ערכים חיוביים ולא על ידי התקפות
לשמן. ובעיקר יש להתחשב בכך, שבסביבה אשר אינה מורגלת
בניגודים חריפים\6 יש לנהוג בזהירות ובחוש מידה מירבי.
היום, לאחר יותר משמונה חודשי פעילות של 'ועדת העיתונות',
מותר לנו לציין הצלחה לא בלתי משמעותית. העיתון הכללי - יומון
צרפתי\7 - רכש לעצמו מוניטין ונחשב לעיתון הרציני ביותר
בטורקיה בשפה הצרפתית. קולות לא מעטים ולא בלתי חשובים
טוענים, שמבחינה מסוימת זהו העיתון הטוב ביותר בקושטא, וזה
כולל גם את העיתונות בטורקית. כמעט מדי יום מצוטטים מאמריו
בעיתונים של שפות אחרות. החוגים החשובים ביותר מתחשבים בדעה
המובעת בעיתון, והמערכת קיבלה כבר, ולעתים לא רחוקות, הבעות
תודה מנציגים חשובים של ועד 'הטורקים
הצעירים'\8 ואפילו מן הממשלה. בו בזמן, שמר העיתון על עצמאות
מלאה. חשיבות מיוחדת נודעת לכך, שעמדתו ב'שאלת הלאומים'
מתקבלת בסיפוק ובברכה על כל היסודות שאינם טורקים (כולל
הערבים), וזאת בלי לפגוע, ולו באופן הקל ביותר, ברגש הכבוד
העצמי של הטורקים. 'ועדת העיתונות' השתכנעה שיעלה בידה תוך
זמן
לא רב להעלות את העיתון למעלת עיתון ראשי של כל האינטליגנציה
העות'מאנית הצעירה בקושטא.
כמו כן גם ההישגים של העיתונים היהודיים המיוחדים משביעים
רצון. השבועון הצרפתי\9 תפס תוך זמן קצר עמדה חשובה בקרב כל
החוגים של האינטליגנציה היהודית בקושטא (ובמקצת גם
בסאלוניקי). הוא נקרא על ידי כולם, גם על ידי מתנגדים
ואדישים. מצפים בחוסר סבלנות לשמוע את דעתו בכל השאלות
היהודיות הבוערות ודנים בו בהתלהבות. אין שום גזירה שווה בין
הצלחות ביטאוני המפלגה שלנו בארצות אחרות לבין אפשרויות
ההשפעה של עיתון זה בארץ חדשה זו, שבה האידיאל שלנו אינו עומד
עדיין מול אידיאלים מתחרים, ושבה העיתונות המקומית עדיין
בחיתוליה. הצלחתם של השבועונים בעברית ובספרדית\10 אינה כה
בולטת, אך גם היא משמחת. האחרון\11 הגיע כבר היום לרמת תפוצה
של העיתון המקומי איל טיימפו\12 והוא חדר אפילו לקהילות
הקטנות ביותר במאקדוניה. מובן מאליו שהראשון\13 יכול להסתמך
רק על חוג קוראים מצומצם, אבל מבחינת הערך הספרותי הוא זוכה
להכרה גם בעיתונות העברית בחוץ לארץ. משימתו העיקרית היא
ביצור מעמדה של השפה העברית באזור הזה.
ההשפעות המורליות של פעילות זו אינן נעלמות גם מעיני
האויבים. איש לא יכחיש, שהלך רוחם של יהודי קושטא, מבחינת
התודעה הלאומית והציונות, השתנה באופן בולט לעין במרוצת
החודשים האחרונים. החשש פן הציונות היא בגידה במדינה נעלם
בהדרגה. רבדים ניכרים למדי של הנוער (שרובו התחנך בבתי הספר
של 'אליאנס') נלהבים מן האידיאלים שלנו. הלך רוח זה כבר איפשר
לנו ניצחון חברתי כלשהו וערער במידה ניכרת את עמדתם של
מתנגדינו בעלי ההשפעה. הדרישה לשפה העברית הלאומית הופכת
בהדרגה לסיסמה של הנוער ושל המון העם בקושטא. אולם גם בחוגים
לא-יהודיים, בקרב האינטליגנציה הכללית, הטורקית והעות'מאנית,
זוכה
סיסמתנו העיקרית - אחדות המדינה תוך שמירה על ייחודיות
התרבויות הלאומיות - לאוזן קשבת ולקבלת פנים אוהדת.
מובן מאליו שאינני זוקף תוצאות אלה לזכותה של 'ועדת
העיתונות'. אלא יש ליחסן לרעננות של קרקע רוחנית חדשה זו
ולעזרת חברינו לעבודה המקומיים. דבר אחד בטוח: מעולם ובשום
מקום לא עמדה עוד מפלגתנו\14 בפני אפשרויות של התפתחות
ויצירה כמו עתה באיזור זה, שהשפעתו חשובה עבורנו באופן יוצא
מן הכלל.
למרות התוצאות המשמחות הללו השתכנעתי, שהתנאים השוררים
במפלגתנו לאחר הקונגרס התשיעי מונעים כל התפתחות נורמלית של
המפעל הנמצא בתחילת דרכו. מתוך העובדות הרבות הידועות ל'ועדת
העיתונות', אזכיר להלן, לשם תיאור המצב, רק שתיים: פרשת ספרו
של מר קאן וההחלטה האחרונה של הוועד הפועל המצומצם,\15 שעל
פיה אין יותר תוקף להתחייבויותיו כלפי 'קרן העיתונות'
בקושטא.\16
מייד לאחר הקונגרס התשיעי פרסם מר יעקובוס קאן, חבר הוועד
הפועל המצומצם, את המהדורה הצרפתית של ספרו ארץ ישראל. ספר זה
הוא ביטוי לסוג הקיצוני ביותר של שיטת 'הצ'ארטרים'.\17 הוא
כולל תביעות אשר שום מפלגה לאומית או מהפכנית בטורקיה החדשה
לא העזה להציג. הספר עומד בסתירה בולטת לרוח הקונגרס
התשיעי\18 ולדרך שבה חיפשה תמיד 'ועדת העיתונות' להציג את
מהות הציונות, המבוססת על הראיון הידוע של נשיאנו בקורייה
ד'אוריינט (יולי 1909).\19 הופעתו של ספר זה, שחובר על ידי
חבר הוועד הפועל המצומצם, לאחר הקונגרס ובשפה הצרפתית, עלולה
להתפרש כאן כפרשנות רשמית של הפרוגרמה הציונית. זה עלול לגרום
לכך, שמשטר 'הטורקים הצעירים' יאסור על הפעילות הציונית למשך
זמן רב. על כולנו, שהצגנו כאן את הציונות באופן אחר, יוטבע
חותם של זייפנים, ומעט האמון שנרכש במאמץ רב יתמוטט עד
היסוד. 'ועדת העיתונות' ניסתה זה מכבר להסתייג מפרסום הספר.
למרות זאת לא ניסו אפילו לדון עמנו בעניין. המחבר לא הסתפק
בפרסום הספר, אלא גם נקט צעדים יוצאי דופן כדי להפיצו דווקא
כאן בטורקיה. לאחדים מאויבינו הגרועים ביותר נשלח הספר ישירות
- וזאת שוב, תוך עקיפת 'ועדת העיתונות' ותוך התעלמות ממנה.
בגין זאת נפגע כבודה של הוועדה ונתערער האמון בה, אפילו בקרב
החוג הצר של חברינו. ברגע מסוים רבצה עלינו הסכנה, שנאבד את
שיתוף הפעולה של החשובים מבין חברינו הספרדים.\20 שכן,
באווירה הידועה של 'הטורקים הצעירים' השוררת כאן, ובתנאי
העוצר בקושטא,\21 הם חששו בצדק להחשיד את עצמם מבחינה
פוליטית. אבל כל בקשותינו ודרישותינו לפרסם הצהרה רשמית,
שהספר אינו תואם בשום אופן את עמדות הקונגרס והוועד הפועל
המצומצם, נדחו על ידי ההנהלה בתקיפות. דעתי על האופן שבו נעשה
הדבר אינה שייכת למכתב זה.
לכן נוצר אפוא מצב בלתי נסבל, שניתן בידי אויבינו נשק
שבתנאים המקומיים הנו מסוכן ביותר, ושהם יכולים להפעיל נגדנו
בכל רגע. איננו יכולים עוד לדבוק באותו מרץ במטרתנו העיקרית
- לקרב את החוגים הטורקיים המוסמכים אל הציונות - מכיוון
שבהעדר חומר אחר בצרפתית ייחשב ספר זה, שחובר בידי חבר הוועד
הפועל המצומצם, כמקור הצרפתי הראשון במעלה והמוסמך ביותר.\22
הסתייגות בדיעבד, לאחר שבמוקדם או במאוחר תפרוץ השערוריה
המאיימת והבלתי נמנעת, לא תועיל. יש ליטול מן הספר את אופיו
הרשמי באמצעות הצהרה רשמית של הוועד הפועל המצומצם. כל זמן
שזה לא נעשה וכל עוד אנו חייבים תמיד להתחשב בכך, שבניסיון
הראשון לנצל ביעילות את הלך הרוח החיובי עלולים להשיב לנו
במהלומה פוליטית, אנו משותקים, ואסור לנו בתנאים אלה לקבל על
עצמנו אחריות לפעילות נוספת.
התנהגות זו של הנהלתנו כלפי מפעלנו מבוססת על הערכה בלתי
נכונה של חשיבות העבודה המקומית והיא מצאה את ביטויה המלא
והקיצוני בהחלטה שנתקבלה זה לא כבר, לפיה אין הוועד הפועל
המצומצם רואה עצמו חייב לתרום ל'קרן העיתונות' את סכום הכסף
שהקציב לה הנשיא.
עם הקמת 'ועדת העיתונות' בקושטא, התחייב הנשיא על פי
פרוטוקול, בשם הוועד הפועל המצומצם, להעמיד לרשות 'קרן
העיתונות' במרוצת השנתיים הראשונות למעלה ממאה אלף פר'.\23
רק על סמך התחייבות זו העזה 'ועדת העיתונות' לפעול בהיקף כה
גדול, לרתום לעבודה חברים מקומיים ואנשים מבחוץ, להציבם
במשרות ייצוגיות וליטול על עצמה את האחריות רבת הפנים לעבודה
זו. אבל עתה מכריז הוועד הפועל המצומצם, שההתחייבות הנזכרת
איבדה את תוקפה המחייב, מכיוון שבמקום ה'רווי' השבועי, על
אודותיו דובר בפרוטוקול,\24 אנו משתמשים בקושטא ביומון בתור
ביטאוננו העיקרי.\25 ברור לכל שיש לדחות נימוק זה בכל
הרצינות. מר וולפסון בעצמו הביע בקושטא את הדעה, שעל מנת
להשפיע על הציבוריות הרחבה יהיה יומון יעיל יותר מאשר שבועון.
רק משום החשש מפני ההוצאות ומפני קשיים אחרים, הועדפה אז צורה
של שבועון. אולם הניסיון הוכיח לנו, כי בתנאים הנוכחיים,
בהעדר כוחות ספרותיים בולטים, קל יותר להוציא לאור יומון טוב
למדי, והוא אינו יקר יותר מאשר שבועון ברמה סבירה. באשר
לתפוצה, עוצמת ההשפעה, מהירות התגובה, אינפורמציה וקשר עם
חוגים בעלי חשיבות, יש לעיתון יומי אפשרויות אין ספור,
ששבועון לא ישיגם לעולם.
מלבד זאת יש לקחת בחשבון, שבאוגוסט 1909 הוחלט על הוצאה
כספית גדולה (23,000 פר') למען יומון מקומי גוסס.\26 זה נעשה
על פי בקשתו של כבוד הנשיא, שהסביר כי הוא רואה בסכום זה מענק
בלבד, כגמול על שירותים פוליטיים.\27 'ועדת העיתונות' הפכה
עיתון גוסס זה לאחד העיתונים הטובים ביותר של טורקיה.\28 כך
היא ניצלה כסף שנחשב לאבוד, והעמידה לרשות המפלגה במקום
שבועון, יומון, שאינו יותר יקר והוא יעיל יותר. מה שחשוב עוד
יותר הוא, שתוכנית השבועון נפלה רק בהסכמתו הפורמלית של כבוד
הנשיא. בהאמבורג\29 הודיע מר וולפסון לד"ר יעקובסון ולי,
בנוכחות מר סוקולוב ופרופ' וארבורג, שהוא מסכים להצעתנו -
יומון במקום שבועון. לאחר כל זאת נראה הנימוק להחלטת הוועד
הפועל המצומצם כאמתלה בלבד, בעוד שאת הנימוק האמיתי צריך
לייחס להלכי רוח אחרים, שהדיון בהם חורג ממסגרת מכתב זה.
אל לנו לטעות: החלטה זו פירושה גזר-דין מוות לעיתונות שלנו
בקושטא. עוד שנים רבות תחלופנה בטרם יוכל עיתון כלשהו שלנו
לקיים את עצמו בכוחות עצמו, ולו גם יזכה להצלחות גדולות
ביותר. אם כן, על העיתונות\30 לחדול להתקיים. אנו מצטערים על
כך, לא רק משום שהפסקת הקיום של העיתונים שלנו, המצויים
בצמיחה יפה ביותר, תגרום נזק חמור ביותר לתנועתנו כאן. אנו
מצטערים על כך, לא רק משום שזהו חטא פוליטי וקלות דעת בל
תכופר, לייסד כאן כל כך הרבה עיתונים ולקבל התחייבויות
ואחריות, בשעה שאין מתייחסים אליהן ברצינות. אנו מצטערים על
כך, בראש ובראשונה, משום שמשוכנעים אנו, כי ההשפעה על דעת
הקהל העות'מאנית יכולה להיות בעלת חשיבות עצומה בשבילנו, וכי
עבודה זו יכולה להיעשות רק באמצעות העיתונות. דומה, כי ההנהלה
אינה שותפה לתחושה זו. זהו ניגוד שכל עוד הוא קיים, איני רואה
כל אפשרות לשיתוף פעולה.
בעוד אני מודה מעומק הלב ל'וועדת העיתונות' הנכבדה, על
הידידות שמצאתי אצל חברי הנכבדים בשעת עבודתנו המשותפת, מבקש
אני ממנה לקבל לתשומת לבה את התפטרותי. מובן מאליו, כי עד אשר
ייקבע מחליפי עומד אני לרשות 'ועדת העיתונות', לצורך העבודה
השוטפת. מכל מקום, אני רואה את הוועידה השנתית, שנקראה לסוף
יוני,\31 כמועד אחרון שלאחריו חייב אני לפרוש סופית מן
העבודה, עד אשר יגיעו זמנים טובים יותר.
בכבוד רב ובברכת ציון,
ז' ז'בוטינסקי
.
הערות:
1 ראה איגרת אל גרינבוים [1909]. 9. 1
הערה 6.
2 היומון Le Jeune Turc
3 במקור: Anerkennung der judischen Person
איל ז'ודייו, המבשר. ,L'Aurore 4
5 כגון חברת 'כל ישראל חברים'.
6 כבחברה היהודית במזרח אירופה.
Le Jeune Turc 7
8 'הוועד לאחדות וקידמה', ששלט בטורקיה.
L'Aurore 9
10 המבשר, איל ז'ודייו.
11 איל ז'ודייו.
12 עיתון יהודי בלאדינו שיצא לאור בקושטא בשנים 1930-1871.
עד 1914 הופיע פעמיים בשבוע, ומכאן ואילך פעם בשבוע. עורכו
הראשון היה יצחק קארמונה. בשנות ה80 נתמנה דוד פרסקו לעורך
ובזכותו נעשה העיתון הנפוץ ביותר בקרב יהודי טורקיה.
13 המבשר.
14 התנועה הציונית.
15 במקור: . E.A.C
16 ראה פרוטוקול של ישיבת הוועד הפועל הציוני המצומצם מ11
באפריל 1910 (אצ"מ, 2/225 .(Z ראה גם מכתב של וולפסון אל ו'
יעקובסון מ12 באפריל 1910 (אצ"מ, 2/9 .(Z
17 דהיינו, של שיטת 'כתבי הזכויות', שהוענקו במאה ה19 לצורך
התיישבות באיזור מסוים.
18 ראה איגרת אל וולפסון 15.2.1910 .
'Une interview de M. Wolfson', L'Aurore, 23.4.1909 19
20 היהודים המקומיים, לוסיין שיוטו, עורך ,L'Aurore ודוד
אלנקווה, עורך המבשר.
21 שהיה בתוקף מאפריל 1909, לאחר דיכוי מהפכת הנגד של נאמני
השולטאן.
22 להבנת שאיפות הציונית.
23 פראנקים. ראה פרוטוקל מ2 באוגוסט 1909 (אצ"מ, 2/15 .(Z
24 ראה איגרת אל גרינבוים [1909]. 9. 1
הערה 6.
25 דהיינו, ב Le Jeune Turc
ראה איגרת אל פאסמאניק 1.9.1909
Le Courrier d'Orient 26
27 גמול על פרסום מאמרים אוהדים לציונות.
28 ראה גם איגרת אל וולפסון 4.2.1910 .
29 בקונגרס הציוני התשיעי.
30 שבהשפעת 'ועדת העיתונות' בקושטא.
31 הוועידה הציונית השנתית נתקיימה בברלין בימים 28-27
ביוני 1910.
.
.