.
אל דוד וולפסון, קלן
קושטא, 15 בפברואר 1910...גרמנית
.
קונסטנטינופול, 15 בפברואר 1910
אל הנשיא הנכבד של הוועד הפועל המצומצם
מר וולפסון הנכבד מאוד!
פרסום התרגום הצרפתי של הספר ארץ ישראל\1 מאת מר קאן והצעדים
המיוחדים שנקט להפצת ספרו דווקא בטורקיה, יצרו בשביל הציונות
כאן מצב שהוא לדעתנו מסוכן ובלתי נסבל.
הרעיונות המדיניים של הספר\2 עומדים בסתירה לכל מה שנאמר
ונכתב עד כה בטורקיה על מהותה של הציונות, לכל ההצהרות של
הנשיא הנכבד, שפורסמו בזמנו בעיתונות בקושטא,\3 וכמו כן הם
סותרים את ההצהרות הרשמיות של נשיא הוועד הפועל המצומצם\4 ושל
נשיא הקונגרס התשיעי בהאמבורג.\5
אך היות שמחבר הספר הנו אחד משלושת חברי הוועד הפועל
המצומצם, ותרגום הספר ראה אור לא רק לאחר כינון המשטר התחוקתי
בטורקיה,\6 אלא גם מייד לאחר הקונגרס שבו אושר מחדש מעמדו
הסמכותי של מר קאן,\7 כל אלה משווים לספר זה אופי מיוחד
ומצדיקים שיתייחסו אליו כאל הפרשנות הרשמית של מהות הציונות
ושל הרעיונות האמיתיים שאושרו בקונגרס.
כך למעשה מפרשים אויבינו את הספר הזה, וייתכן שכך מפרשים
אותו גם אחדים מבין אלה שהצלחנו לרכשם כידידים לענייננו.
כך, ואי אפשר לפרש זאת אחרת, מאשר ספר זה באופן מודגש את
ההאשמות הגרועות ביותר המוטחות נגדנו על ידי אויבינו. והרי
בשל התנאים המיוחדים השוררים בטורקיה, עלול ספר זה להוליד
תוצאות פוליטיות מן החמורות והמסוכנות ביותר. אך התוצאה
הראשונה והישירה של פרסום זה תהיה, כי כל אלה שעמלו עד כה
בטורקיה להגן על הציונות מפני מקטרגיה יוקעו כשקרנים וכרמאים.
אולם, למצב המביך ביותר נקלעו חברינו בעלי האזרחות
העות'מאנית, ובמיוחד עורכי העיתונים שלנו בקושטא,\8 אשר עשו
שירות גדול לענייננו. מכיוון שהתביעות שמר קאן מעלה בספרו
עולות בקיצוניותן על אלה של כל שאר המפלגות בטורקיה, לרבות
המהפכניות, ובהתחשב ברגישותם של 'הטורקים הצעירים' ושל
הממשלה, ומעל לכל נוכח העובדה שעיר הבירה שרויה במצב חירום,
הרי עם הופעת הספר שרויים חברינו בעלי האזרחות העות'מאנית
בצלו של חשד כבד. לפיכך הם זכאים לדרוש, מבלי להתחשב באף אחד,
שייעשה כל הדרוש להסתייגות מוחלטת מן הספר ולמניעת כל אפשרות
של אי-הבנה נוספת. אין להוציא מכלל אפשרות, שאם לא תתמלאנה
דרישות צודקות אלה ניקלע למצב בו לא נוכל עוד, מבחינה מוסרית,
לתבוע את תמיכתם בעניין, אשר בעיני משקיף מן הצד ייראה כנוגד
את שלימות האימפריה העות'מאנית.
המאמצים המיוחדים שעשה מחבר הספר כדי להבטיח לעצמו את תשומת
לבו של הציבור בטורקיה הובילו לכך, שהספר נמצא כבר בידי אחדים
מאויבינו, שהינם בעלי השפעה רבה. הפירוש שהם נותנים לו תואם
להפליא את אשר חזינו מראש. דבר זה מתברר משיחה שניהל בימים
אלה אחד מחברינו\9 עם החכם באשי,ושאנו מרשים לעצמנו לצרפה
בנספח. כל יום אנו צפויים להתקפה מצד העיתונות, אשר תהיה
לדאבוננו נמרצת יותר וחזקה יותר מאי-פעם. מה שמעציב יותר הוא,
שאפילו תתמהמה ההתקפה לבוא נהיה נתונים לפי שעה בידיהם של
אויבינו לשבט ולחסד. אויבים אלה בקיאים היטב במצבה של טורקיה,
יודעים יפה לנצלו לטובתם ומבינים היטב את היקף המאבק, שהם
יכולים לנהל נגדנו. יש בכוחם לאיים עלינו, ואיום זה משמש
בידיהם אמצעי לחץ נגדנו, המסוגל לשתק כליל את חופש הפעולה
שלנו, שבלעדיו לא תיתכן המשך פעולת התעמולה שלנו. ככל שתתמהמה
ההתקפה, כך תגבר עוצמת הזעזוע. הרי יוכלו להצביע על העובדה,
שלא הסתייגנו מן הספר, אף כי היה בידינו שפע של זמן כדי לעשות
זאת. כל יום של שתיקה מצדנו שחולף הוא בבחינת 'שתיקה
כהודאה';\10 הוא מחזק את אופיו האותנטי של ספרו של קאן,
מחליש את עמדתנו לקראת הרגע שבו נתעורר לדחות את הספר ודוחק
אותנו יותר ויותר למצב בלתי נסבל לחלוטין.
בנסיבות אלה, הדרך הפשוטה ביותר בשבילנו היתה להסתייג מספרו
של קאן בכל עיתונינו המקומיים.\11 אכן אחדים מאיתנו, הנמצאים
בעמדה ייצוגית ביותר, דרשו זאת בדחיפות. רק במאמץ עלה בידינו
למנוע צעד זה. להסתייגות מן הסוג הזה אין משמעות רשמית כפי
הנדרש, כדי לתקן את הרושם של הספר הזה, שכן מחברו הוא אחד
מחברי הוועד הפועל המצומצם. לפיכך משוכנעים אנו, ותהא זו
חובתנו לדרוש בכל תוקף, כי המוצא האפשרי היחיד בנסיבות
הקיימות הוא הסתייגות רשמית ופורמלית של הוועד הפועל המצומצם
מן הספר, בביטאון הרשמי של מפלגתנו, די ולט.
כדי שתהיה למסמך זה השפעה, עליו להכיל לא רק הצהרה כי מר קאן
כתב את ספרו כאדם פרטי ולא כחבר הוועד הפועל המצומצם, אלא גם
הצהרה מפורשת ונמרצת ביותר, שהרעיונות המובעים בספר זה אין
להם שייכות כלל וכלל לא לוועד הפועל המצומצם ולא למפלגה
הציונית.
מסמך זה צריך להתפרסם תיכף ומייד, בטרם תפרוץ הסערה, כדי
למנוע את הסכנה הנובעת מהטבעת חותם של רשמיות על הספר. רק כך,
ניתן לקוות, אפשר יהיה לקדם את פני הסכנה.
אך עלינו להוסיף, ואנו עושים זאת מתוך הכרה מלאה באחריות
הכבדה שאנו נוטלים על עצמנו: כדי שיהיה בכוחה של הכחשה זו
להוכיח לדעת הקהל, שלאמיתו של דבר אין לרעיונות המובעים בספר
ולא כלום עם אלה של המפלגה,\12 מן ההכרח שהמחבר יסיק את
המסקנות מן המצב שייווצר לאחר ההכחשה ויגיש את התפטרותו.
מקובל בטורקיה לא להתייחס ברצינות רבה להכחשות הרשמיות,
מכיוון שלעתים קרובות מדי נאלצים לייחסן לצביעות דיפלומטית.
לכן יש לקבל קורבן זה כאמצעי היחיד המסוגל להוכיח, שהפעם
ההכחשה הרשמית היא רצינית. אנו משוכנעים שמר קאן יקריב קורבן
זה בשעת הצורך לטובת העניין הציוני.
בישיבה שלנו\13 דנו ארוכות בהתנגדותו של נשיאנו הנכבד לזכות
שנטלנו לעצמנו לפנות אל הפדרציות הארציות. אנו מצטערים מאוד,
שבעניין זה איננו יכולים להסכים עם דעתו של מנהיגנו הנכבד.
לכל ציוני שמורה הזכות שאינה ניתנת לערעור להתקשר באופן פרטי
עם מי שירצה, תהיה הסיבה אשר תהיה. וזכות זו שמורה גם לכל
נושא משרה במפלגה, מחוץ למסגרת תפקידו. זאת בתנאי שינהג כאדם
פרטי ולא ישתמש בסודות שנוגעים לתפקידו.
אף על פי כן רוצים אנו להתחשב במשאלתו של נשיאנו הנכבד
והחלטנו אפוא לעשות כל מה שניתן, כדי להימנע מהצורך לשתף
בוויכוח את חברינו לדעה בארצות אחרות. מסיבה זו פונים אנו שוב
אל נשיאנו ואל הוועד הפועל המצומצם בבקשה דחופה להתחשב
בדרישותינו הצודקות, שהן דרישות של אנשים במשרות ייצוגיות
הפועלים במלוא הנאמנות לטובת הציונות ואשר - על יסוד הכרת
התנאים בטורקיה - רוצים לשמור אך ורק על מפלגתנו מפני זעזועים
מסוכנים שאינם ניתנים לתיקון בעתיד הלא כל כך רחוק.
להלן ההחלטות אשר אומצו על ידי הישיבה שנתקיימה ביום ראשון
ה13 לחודש זה:
1. פרסום המהדורה הצרפתית של ספרו של מר קאן יצרה בשביל
הציונות בטורקיה מצב מסוכן ובלתי נסבל.
2. יש לפרסם מייד הצהרה בשם הוועד הפועל המצומצם בעיתון די
ולט אשר תסתייג מן התוכניות המדיניות של הספר ותבהיר במפורש
שהן נוגדות את התוכנית הציונית.
3. התפטרותו של מר קאן מתפקידו בוועד הפועל המצומצם הכרחית,
ואנו מצפים שמר קאן ינהג בהתאם.
4. כציונים, זכותנו היא לבוא בקשרים עם כל הפדרציות של
המפלגה. מתוך התחשבות בהתנגדותו של נשיאנו הנכבד אנו נמנעים
לפי שעה מן השימוש בזכות זו, שאינה ניתנת לערעור, תוך תקווה
להסתייגות מיידית מן הספר.
5. ועדה המורכבת מן האדונים ד"ר אוארבך, ז'בוטינסקי
ורייזנר\14 קיבלה על עצמה להעביר את ההחלטות האלה ואת
נימוקיהן לנשיא הוועד הפועל המצומצם.
6. הישיבה הבאה בעניין זה תיערך ביום ראשון 27 בפברואר
1910, כדי לרשום לפניה את תשובת הנשיא ולהחליט על הצעדים
הבאים.
קושטא, 15 בפברואר 1910.
חתומים: ד"ר אוארבך, מ' י' כהן, גצלר,\15
גורודישצה,\16 חרמוני, ז'בוטינסקי, קרטשמאר, רייזנר, שיוטו
וד"ר מרקוס (שלא קיבל על עצמו את סעיף 4).
הרשה לנו אדון הנשיא הנכבד מאוד, להביע רגשי כבוד ונאמנות.
ו' ז'בוטינסקי
ה' רייזנר
ד"ר ישראל אוארבך
.
שיחה עם החכם באשי.\17^
בשיחה פרטית עם החכם באשי ב12 בפברואר 1910 שמע אחד
ממשתתפי האסיפה, ששמו נמסר לנשיא באופן פרטי,\18 מפי מר חיים
נחום כדלהלן:
ח' ב'\19 - האם קראת כבר את ספרו של קאן?
א' \20 - לא, עדיין לא. האם ניתן כבר להשיגו בקושטא?
ח' ב' - הרי הוא כאן (מוציאו ממגירת השולחן).
א' - התוכל להשאילו לי לכמה ימים?
ח' ב' - ברצון רב. אבל יותר מאוחר. כעת אני קורא בו בעצמי.
מקומות אחדים עניינו אותי מאוד. ספר זה הוא לדעתי הביטוי
להשקפה הציונית האמיתית. זוהי ציונות כנה וגלויה. רבים יכחישו
עתה ציונות זו. אבל פירושה של הכחשה זו היא ליצור תנועה חדשה
במקום הציונות. זו הציונות (מצביע על הספר).
א' - האם אפשר לרכוש כאן את הספר? היכן השגת אותו?
ח' ב' - בידי שני עותקים: אחד נשלח אלי ואת השני הזמנתי. אבל
ספר אחד נתתי כבר למכר.
א' - האם אתה סבור שמר פרסקו קרא כבר את הספר?
ח' ב' - הוא קרא אותו.
א' - האם הוא יכתוב עליו או שמא כבר עשה זאת?
ח' ב' - לא. עדיין לא. ראשית, מפני שטרם סיים את קריאת הספר.
שנית, נראה לי שכרגע די לו מן הפולמוס עם הציונים. אך מה זה
משנה אם הוא יכתוב על כך או לאו? אם לא הוא, יעשה זאת אדם
אחר.
א' - זה לא יהיה צודק, משום שבסופו של דבר זו דעתו של אדם
אחד.\21
ח' ב' - אינני מבין נקודה זו. קאן איננו אדם פרטי. אינני מבין
מדוע אתה או אחרים יכולים לתאר את הציונות בצורה נכונה יותר
מזו של קאן, שהוא איש רשמי ומכובד. באשר לביקורת, אמרנו כבר
לאחרים להימנע ממנה. אך אינני מבין זאת, המחבר בעצמו שלח לנו
את ספרו והוא רוצה שידברו ויכתבו על אודותיו - הוא בוודאי
מבקש, שהציונות תובן בצורה זו ולא אחרת.
.
הערות:
1 המהדורה הצרפתית יצאה לאור בינואר 1910, מייד לאחר
הקונגרס הציוני התשיעי.
2 ראה איגרת אל וולפסון 10.1.1910
הערה 1.
3 ראה איגרת אל ועדת העיתונות 4.5.1910
הערה 19.
4 במקור: . E.A.C
5 דהיינו, של ד' וולפסון, נשיא ההסתדרות הציונית, ושל מ'
נורדאו, נשיא הקונגרס הציוני התשיעי. בנאום הפתיחה בקונגרס
התשיעי הצהיר וולפסון על נאמנותה של התנועה הציונית למדינה
העות'מאנית. בעניין הצהרתו של נורדאו ראה איגרת אל סוקולוב
15.1.1910 הערה 17
6 של 'הטורקים הצעירים', שהתנגדו למגמות של בדלנות לאומית
בחבלי האימפריה.
7 על ידי בחירתו מחדש כחבר בוועד הפועל הציוני המצומצם.
8 לוסיין שיוטו ודוד אלנקווה.
9 י' א' קרטשמאר (יזרעאלי), כתב ראזסווייט בקושטא (ראה
איגרת אל וולפסון 15.2.1910 ).
10 במקור ברומית: tacitu consenso
איל ז'ודייו, המבשר. ,L'Aurore 11
12 דהיינו, של ההסתדרות הציונית.
13 ב13 בפברואר.
14 הנרי רייזנר, נשיא הקהילה האשכנזית בקושטא, היה ציוני
ופרסם בקביעות מאמרים בהמבשר.
15 זהותו לא נתחוורה.
16 זהותו לא נתחוורה. ייתכן שהוא גורודיש, שעבד בתפקיד
מינהלי במערכת האוסמאנישר לויד, הנזכר באיגרת אל ההסתדרות הציונית במוסקבה (מצ"ר) 16.2.1910.
17 הרב חיים נחום.
18 ראה איגרת אל וולפסון 15.2.1910
19 חכם באשי.
20 אלמוני, הוא י' א' קרטשמאר (יזרעאלי) (ראה לעיל, הערה
(9.
21 דהיינו, של יעקובוס קאן.