.
אל דוד וולפסון, קלן
קושטא, 15 בפברואר 1910...גרמנית
.
קונסטנטינופול, 15 בפברואר 1910
מר וולפסון הנכבד מאוד,
מייד לאחר משלוח מברקנו המשותף מן ה7 בפברואר,\1 רציתי לחזור
ולאשר אותו ולפרשו במכתב מפורט. אולם אז הגיעני מברקך מן ה8
בפברואר,\2 שסגנונו הניעני לחכות למכתב שעל אודותיו הודעת לי,
ורק אז להחליט על דרך פעולתי בעתיד. אתמול קיבלתי סוף סוף את
מכתבך החשוב מן ה10 בפברואר\3 ואני מזדרז להשיב עליו.
לדאבוני, אינני יכול להיות תמים דעים עמך בנוגע לסמכותי.
המשפט שבמברקך מן ה8 בפברואר, לפיו פרשת קאן נמנית עם
העניינים 'שאינם נוגעים לי', הוא לדעתי פרי התרגשות רגעית
ואני שמח שלא חזרת במכתבך על פרדוקס זה. זו הוכחה שאין אתה
דבק בכך. למותר לחזור ולהדגיש את העיקרון הבלתי מעורער שלנו,
שכל דבר אשר יכול להשפיע על המצב ועל העמדה של העיתונות
בקושטא שייך ממילא\4 לתחום פעולתה של 'ועדת העיתונות'. הריני
שומר לעצמי את הזכות המלאה של שוקל-שקל\5 להתנגד לכל אדם
בתנועה הציונית שגורם, לדעתי, נזק בתפקידו, במיוחד כאשר הנזק
הוא בתחום פעולתי. כמו כן אני עומד על זכותי לקיים קשרים
כרצוני עם כל האישים או הגופים - מובן מאליו בתור ציוני
ובאופן פרטי - וזכויות אלה אנצל כמובן גם להבא בתום לב וללא
חשש.
כמו כן איני תמים דעים עמך בעניין סמכויות נשיא הוועד הפועל
המצומצם.\6 אין זה מסמכותו להתיר לי או לאסור עלי לפעול מחוץ
למסגרת תפקידי, ואין הוא רשאי לכתוב אלי בסגנון כזה הן
במכתבים והן במברקים. היום אני שולח לווילנה\7 את מכתבך מ10
בפברואר. לאדונים המקומיים לא מסרתי כמובן את התוכן של מכתבך
ושל המברק,\8 שכן הם מעליבים אותי באופן אישי וכן את חברי.
אני רוצה לקוות, שלהבא תהיה התחשבות גם מצדך, כדי שהניגוד
שנוצר בגין הנסיבות לא יוחרף ללא צורך בגלל מלים בלתי זהירות.
באשר ל'מסקנות' שהוועד הפועל המצומצם יסיק מפעולתי,\9 הן
כמובן בעלות חשיבות ממדרגה ראשונה לגבי. אבל, לפי סעיף 6 של
הפרוטוקול שלנו מקושטא,\10 אם הן נוגעות להרכב 'ועדת
העיתונות' הן זקוקות להסכמה של המועצה\11 ושל 'ועדת
העיתונות' בקושטא.
לאחר הערות מבוא אלה, אשרטט בקצרה את קורות ישיבתנו מן ה6
בפברואר.\12 בקצרה, משום שכבר תיארתי בפניך את המצב בצורה
מפורטת.\13 נאלצתי לכנס ישיבה זו מכיוון שבכל יום הגיעו
ידיעות חדשות על העניין שגילה המחנה היריב בספר ועל האיומים
של פרסקו, שהוא ישתמש בספר לשם התקפה נגדנו בעיתונות. נקבע
תוך הסכמה כללית, שהמצב בלתי נסבל וכי יש לנקוט באמצעים
נמרצים כדי לתקנו. אחדים הציעו, כצעד ראשון, להתקיף מייד את
הספר בעיתונות שלנו.\14 מר שיוטו, שהיה נסער מאוד, השמיע את
ההצהרה דלהלן: 'רבותי, אתם יכולים לארוז את מזוודותיכם בכל
רגע שתרצו ולהסתלק, ואילו אני חייב להישאר בטורקיה ואינני
רוצה להיות חשוד בעיני הממשלה שלי. איני יכול להמתין שינזפו
בי על שתיקתי. אני חייב לתקוף ראשון. לכן בגיליון של יום
השישי הקרוב אכריז כי רומיתי בנוגע לאופייה של הציונות, וכי
לא לי ולא לעיתון שלי יש עוד קשר עם תנועה זו'.\15 את
ההתבטאות האחרונה מיתנתי בכוונה. מר שיוטו השתמש במלים הרבה
יותר נזעמות ואין לגנותו על כך, כי נוכח האווירה השוררת היום
בטורקיה הרי זה פשע להביך, מבחינה פוליטית, אזרח טורקי הפועל
למעננו. היתה זו זכותו המלאה לבקש לטהר את עצמו בטרם יתקיפוהו
ולדרוש זאת בתוקף, שכן לא היה לו זמן להסס. אולי כבר עתה
מאוחר מדי, שכן הודות למאמציו של המחבר כבר הגיע הספר לידיעתם
של החכם\16 ושל פרסקו.
היות שהרוב סבר שאם הספר יותקף תחילה ב Aurore עלול להיגרם
נזק רב, העדפנו לשלוח מברק ללא שימוש בשמות צופן\17 לוועד
הפועל המצומצם מן הטעמים דלהלן:
1. כדי שתהיה בידינו הוכחה בכתב שהעיתונות הציונית המקומית,
ובמיוחד האזרחים העות'מאניים,\18 מחו נגד הספר עוד בטרם
נערכה התקפה עויינת כלשהי.
2. לקבוע הסתייגות\19 שבשעת הצורך נוכל להשתמש בה בפומבי.
3. להעלות בפני הוועד הפועל המצומצם באופן נמרץ ביותר את
הצורך בהתפטרותו של האדון קאן, שכן זה אולי האמצעי היחיד
שעשוי להוכיח את הרצינות שבמעשה ההסתייגות.
4. להמחיש לוועד הפועל המצומצם את החשיבות של העניין, על ידי
הבאתו לידיעת הפדרציות הארציות.
וכך הוחלט פה אחד. ד"ר מרקוס,\20 שישב בראש ישיבה זו, לא
יכול לחתום על המברק יחד עם הציונים הרשמיים בשל היותו רב
ונציג 'עזרה'.\21 שכן המברק עלול להתפרסם ביום מן הימים
בפומבי עם כל החתימות. אולם בנוכחותי הוא שלח את המברק הבא:
'השתתפתי בישיבה, הסכמתי להחלטות. אני מצטרף כולי. מרקוס'.
מכיוון שהמברק לא בידי,\22 אדווח עליו לאדונים בווילנה.
משלוח המכתב לפדרציות הארציות התעכב רק משום שההעתקים לא היו
מוכנים. אחרי כן קיבלתי את 'האיסור' שלך.\23 ואף על פי
שלדידי הוא חסר כל בסיס חוקי, מאמין אני שכיוונתי לדעת חברי
כאשר מסרתי להם את דעתו של הנשיא לפני משלוח המכתבים.
הישיבה השנייה התקיימה ביום ראשון זה.\24 המצב השתפר
בינתיים רק מבחינה זו, שחברינו בעלי האזרחות העות'מאנית נרגעו
מעט, הודות למשלוח המברק המשותף. זה איפשר לנו לוותר הפעם על
קשר טלגרפי. מלבד זאת נשאר המצב ללא שינוי, ומיום ליום הוא
נעשה עוד יותר מסוכן ובלתי יציב, כפי שתוכל ללמוד משיחתו של
מר קרטשמאר עם החכם באשי\25 (מכיוון שהשיחה נערכה בשעת ביקור
פרטי, מבקש מר קרטשמאר לא להזכיר את שמו לאנשים מבחוץ. ראה
מכתב הוועדה). הבאתי בפני הישיבה את מברקך מיום 9 בפברואר
ונתקבלו החלטות שמועברות אליך במכתב נפרד על ידי ועדה שמונתה
לצורך זה.\26
את המכתב הזה אני שולח לך בכוונה בנפרד. רוצה אני שהתרעומת
הגלויה שעוררה אצלך דרך פעולתי לא תשפיע בעת קביעת העמדה. מי
אני ומה אני, בסופו של דבר אין לכך חשיבות מרובה, אבל אולי
אפשר עוד להציל משהו מן העניין.
בברכת ציון ובנאמנות,
ו' ז'בוטינקי
נ"ב. היום מתפרסמת באוסמאנישר לויד\27 כתבה מבהילה מווארשה
על הגירה יהודית המונית לארץ ישראל, בה רוצים היהודים לייסד
'מדינה ואסאלית' (כך\28). ולנו אסור להשיב, מפני שנודע לנו
כי העורך גרונוואלד,\29 שאין זו הפעם הראשונה שהוא מנהל הסתה
אנטי-ציונית בעיתונו, קיבל עותק מן הספר ואפשר שהוא רק מחכה
להתגרות.
ב13 בפברואר החל ז'ורנאל דה סאלוניק\30 לפרסם את הספר
בהמשכים. אין זה מתקבל על הדעת שסאם לוי\31 בעצמו הזמין את
הספר. הוא קיבלו במתנה. לפני חודש הוא פרסם באינדפנדאנס
בלז'\32 שנוער ציוני בחוץ לארץ עורך עתה אימוני ירי כדי
לכבוש ביום מן הימים את ארץ ישראל.
ו' ז'
.
.
הערות:
1 ראה איגרת אל וולפסון 7.2.1910 .
2 ראה איגרת אל וולפסון 8.2.1910 .
3 אצ"מ, 2/15 Z
4 במקור ברומית: eo ipso
5 של מי שקנה את השקל של ההסתדרות הציונית המקנה זכות בחירה
לקונגרס הציוני, דהיינו, חבר מן השורה.
6 דהיינו, של נשיא ההסתדרות הציונית העולמית.
7 לוועד המרכזי של ציוני רוסיה.
8 המברק מ8 בפברואר והמכתב מ10 בפברואר.
9 בהתאם לאיום של וולפסון, במכתבו מן ה10 בפברואר.
10 שחובר ב2 באוגוסט 1909 (אצ"מ, 2/15 .(Z
11 שהחליטה על ייסוד 'ועדת העיתונות' ושבה השתתפו מלבד ד'
וולפסון ונ' סוקולוב, שני חברים מטעם הוועד המרכזי של ציוני
רוסיה - מ' אוסישקין וי' רוזוב.
12 ראה איגרת אל וולפסון 7.2.1910 .
13 ראה אגרות אל וולפסון 29.1.1910 ו- 4.2.1910 .
14 דהיינו,ב ,L'Aurore באיל ז'ודייו ובהמבשר.
15 דבריו של לוסיין שיוטו צוטטו בצרפתית.
16 החכם באשי, הרב דוד נחום.
17 ראה איגרת אל וולפסון 7.2.1910 .
18 העורכים של העיתונים הציוניים בקושטא, שהם אזרחים
עות'מאניים.
19 של ההסתדרות הציונית.
20 דוד שרגא מרקוס (לומז'ה 1871-קושטא 1944), דוקטור
לפילוסופיה מאוניברסיטת בון, היה רב הקהילה האשכנזית בקושטא.
ביוזמתו קיבלה אגודת 'עזרה' (ראה להלן, הערה 21) תחת חסותה את
בתי הספר היהודיים בקושטא. היה פעיל בתחום החינוך היהודי בקרב
הנוער והמבוגרים כאחד, עודד הוראת הלשון העברית בבתי הספר של
'עזרה' בקושטא ותמך בפעילות הציונית במקום.
21 'אגודת העזרה של יהודי גרמניה' ( Hilfsverein der
נוסדה ב1901 בברלין לשם שיפור מצבם החברתי (deutschen Juden
והפוליטי של היהודים בארצות מזרח אירופה והמזרח התיכון. היא
הקימה מוסדות חינוך בארצות הבאלקאן ובאימפריה העות'מאנית,
כולל בארץ ישראל, החל מגני ילדים ועד לסמינרים למורים. ראשיה
ביקשו להנהיג את הלשון הגרמנית כשפת הוראה במוסדות החינוך של
האגודה.
22 של הרב ד"ר מרקוס.
23 במברק מיום 9 בפברואר כתב וולפסון: 'הסתייגות בשעה זו
עלולה להזיק יותר מאשר להועיל. אני אוסר כל קשר עם הפדרציות'
(אצ"מ, 2/9 .(Z
24 דהיינו, ב13 בפברואר 1910 ( על הדיונים בה ועל ההחלטות
שנתקבלו על ידה, ראה איגרת אל וולפסון 15.2.1910 ).
25 ראה נספח לאיגרת אל וולפסון 15.2.1910 .
26 חברי הוועדה הזאת היו ז'בוטינסקי, הנרי רייזנר, ד"ר
ישראל אוארבך (ראה איגרת אל וולפסון 15.2.1910 ).
ביטאון השגרירות הגרמנית בקושטא. ,Osmanischer Lloyd 27
28 במקור ברומית: sic
29 מוריץ גרונוואלד (1858-?), עורך ה Vossische Zeitung
בברלין. בשנת 1908 יסד את .Osmanischer Lloyd
כתב-עת יהודי בשפה הצרפתית ,Le Journal de Salonique 30
שיצא לאור בסאלוניקי מאז 1895. לא נתחוור לנו מתי הפסיק
להופיע.
31 שמואל סעדי הלוי (סאלוניקי 1870-פאריס 1959), סופר
ופובליציסט. עורכם של העיתונים ,Le Journal de Salonique
ואיל לוזירו (עיתון בלאדינו), שיצאו לאור בסאלוניקי. נקט
עמדה אנטי-ציונית מובהקת.
Independance Belge 32
.
.