זאב (ולדימיר) ז'בוטינסקי נולד בי''ב בחשוון תרמ''א (17/10/1880) בעיר אודסה שבאוקראינה, כבנם הצעיר מבין שלושה ילדים של יונה בן צבי וחוה ממשפחת זאק. כשנה לאחר היוולדו מת אחיו הגדול, מאיר. אביו שהיה סוחר אמיד, נפטר כשהיה זאב בן שש שנים בלבד. כך כתב עליו: ''אבי מת בהיותי בן שש ועזב אותנו בחוסר כל. את אבי אינני זוכר כלל, או מעט מאוד, אבל שמעתי על אודותיו סיפורים וגם אגדות''.  אמו נותרה לבדה עמו ועם אחותו הגדולה תמר, והמשפחה סבלה מעוני ומחסור. אף-על-פי-כן, הצליחה חוה להעניק לשני ילדיה השכלה תיכונית. יהושע רבניצקי, חברו של חיים נחמן ביאליק, התנדב ללמד אותם עברית. 

ז'בוטינסקי החל לכתוב שירים בהיותו בן עשר ולפרסמם בעיתון מחתרתי ''סודי'' בשם ''פראוודה'' (אמת), שהוציא יחד עם חבריו בבית הספר. הוא שלח תרגומים ומאמרים רבים שחיבר למערכות עיתונים ואלה דחו את כולם. ''כבר נואשתי מעתידי'', נזכר שנים לאחר מכן, ''כבר פחדתי שמא נגזר עלי מן השמים להיות עורך דין או מהנדס''.

באוגוסט 1897 גילה להפתעתו שמאמר בשם ''הערה פדגוגית'' ("Педагогическая заметка"), שעסק בשיטת הציונים בבתי הספר, אשר כתב בשם הבדוי ולדימיר איליץ, התפרסם באחד העיתונים היומיים באודסה. מאז החלו להתפרסם מאמרים רבים פרי עטו.  הוא התקבל לעבודה ככתב החוץ של העיתון הליברלי רב ההשפעה ''אודסקי ליסטוק'' בברן שבשוויץ וברומא שבאיטליה. בעת נסיעה ברכבת מאודסה לברן, נחשף לחייהם הקשים של היהודים בגטו: ''שם ברכבת זכיתי במגע ראשון עם הגטו... הרכנתי את ראשי ודומם שאלתי את עצמי 'הזהו עמנו?''' 

בשהותו בברן השתתף בישיבה בה נאם לראשונה בחייו ואמר כי אין לו כל ספק שהוא ציוני וכי בגולה צפוי לעם היהודי אסון. הצלתו היחידה היא עלייה כללית לארץ-ישראל.

בסתיו 1898 עבר ז'בוטינסקי לרומא ונרשם ללימודי משפטים, אך גם לקורסים בכלכלה מדינית, בפילוסופיה ובהיסטוריה אצל גדולי הפרופסורים באותה תקופה. עד מהרה שלט בלשון האיטלקית ופרסם מאמרים בשפה זו. הוא נקשר לתרבות האיטלקית והכריז כי זו ''העמיקה את ציונותי השטחית - מהרגשה אינסטינקטיווית להשקפה''. עוד הוסיף: ''אם יש לי מולדת רוחנית, הריהי איטליה יותר מאשר רוסיה''. 

מאבקה של איטליה לחירות ולאיחוד במאה ה-19, חיזק את השקפת עולמו בנושא קיום לאומי. הוא הושפע רבות מדמותו של ג'וזפה גאריבאלדי, שלחם למען שחרור איטליה מעול זר ולאיחודה.

בזמן שהותו ברומא, ז'בוטינסקי אימץ את שם העט האיטלקי ''אלטלנה'', וכך סיפר: ''שם זה בחרתי מתוך טעות מצחיקה: אז עוד לא ידעתי איטלקית כראוי וחשבתי כי תרגומו 'מנוף' - אחרי כן נודע לי שתרגומו באמת 'נדנדה'''.