במהלך סבב ההרצאות שערך, הגיע ז'בוטינסקי בחורף 1923 לריגה בירת לטביה, שם פגש בארגון תלמידי תיכון בשם ''הסתדרות הנוער הציוני האקטיוויסטי ע''ש יוסף טרומפלדור'', בראשותו של אהרון פרופס. קבוצה זו היוותה את הגרעין לתנועת הנוער בית''ר (ברית יוסף תרומפלדור), בה ראה ז'בוטינסקי את גולת הכותרת של פועלו הציוני. הוא הטיף לעיצוב טיפוס עברי חדש, ''גאון ונדיב ואכזר''. גאון דהיינו זקוף קומה, לוחם נועז, נדיב כלפי זולתו המתייחס כבן מלך אל בן מלך אחר ומתאכזר אף לעצמו. דור חופשי מתסביכי הגלות, המוכן תמיד לעמוד לשירות העם. ז'בוטינסקי הגיע למסקנה, כי אם העם היהודי מבקש לזכות במדינה משלו על אדמת ארץ-ישראל, עליו לדאוג שיקום דור חדש, דור שיש לחנכו ולהכשירו למאבקים. הוא גרם לנוער היהודי המדוכא להבין שגורל האומה נתון בידיו שלו עצמו וכך החזיר לצעירים את כבודם העצמי, את גאוותם הלאומית ואת האומץ לחיות וגם — למות. כדוגמת שלמה בן יוסף, שלפני עלותו לגרדום חרט על קיר תאו בכלא את המילים: ''למות או לכבוש את ההר'', הלקוחות משיר בית''ר. את תורת בית''ר הנחיל ז'בוטינסקי בשבעת עקרונות הנדר: 

ציון: רק ארץ-ישראל יש בכוחה לפתור את בעיית עם ישראל ולהקל מצוקתו בפזורה.

חד-נס: העיקרון היסודי המבדיל את בית''ר מתנועות אחרות הוא ''החד-נס'' (מוניזם, דגל אחד). הדגל היחידי, הצו העליון והשליט היחידי של התנועה, הוא אידיאל הקמת מדינת היהודים. ז'בוטינסקי סבר כי ''שני אידיאלים הם אבסורד, ממש כשני אלוהים, כשני מזבחות וכשני בתי קודש... אם הציונות היא אידיאל אין עוד שאיפה עצמאית ושוות זכויות אחרת יכולה לדור בכפיפתה''.

שפה עברית: תנועת בית''ר רואה בשפה העברית את שפתה הלאומית, היחידה והנצחית של העם בישראל. יהודי שאינו יודע עברית — אינו יהודי שלם.

הדר: מילה הטומנת בחובה יופי חיצוני, גאווה, דרך ארץ, נאמנות ועוד ערכים נעלים רבים, היא התגלמות האנושיות. על ''ההדר הבית''רי'' להיות שאיפתו של כל אחד ואחד, כל צעד וכל פעולה שעושה הבית''רי צריכים להיות בבחינת הדר. 

גיוס: על הבית''רי להיות מוכן לכל שירות למען העם. מושג זה לקח ז'בוטינסקי ממופת דמותו של טרומפלדור.

מגן: אחד העקרונות האידיאולוגים של בית''ר הוא כוננות צבאית. בית''ר תובעת מכל חבריה להשתלם השתלמות צבאית ולדעת להשתמש בכלי נשק בכדי להיות מוכנים בכל שעה להיענות באופן אישי לקריאה להגנה.

ציות: משמעת מרצון. בנכונות לציית יש משום תרומת כוח למאמץ העם ושמירה על יציבותו ואחדותו הלאומית.