ז'בוטינסקי השואה והקריאה לאוואקואציה (פינוי)
זאב ז'בוטינסקי, יוצר הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, ראש בית"ר, יו"ר המפלגה הרביזיוניסטית, נשיא ההסתדרות הציונית החדשה ו'מצביא האצ"ל', חזה את התרחשות השואה עוד בהיותו סטודנט למשפטים באוניברסיטת ברן, בשווייץ (1898). בנאומו הראשון שנשא בחייו, דווקא נאום "ציוני", ברוסית, בפני סטודנטים, רובם יהודים, אמר, לפי זכרונו, שאיננו יודע אם הוא סוציאליסט, "אבל ציוני אנכי, בלי ספק". עוד הוסיף על העם היהודי בגולה: " ... שכניו שונאים אותו והצדק אתם, סופו בגולה הוא 'ליל בר-תלמאי' כללי (ליל ברתלומאוס הקדוש, 24 באוגוסט 1572, בו ערכו קתולים צרפתים טבח בהוגנוטים, פרוטסטנטים צרפתים – י"ק), והצלתו היחידה היא עליה כללית לארץ-ישראל".
עוד באותו זמן, טרם התרחש אירוע השמדת העם היהודי, הוא חזה אותו עוד לפני שהיה לו שם וקרא לו "קטסטרופה" המאיימת על המשך קיומו של העם היהודי בגולה. גם הטבח ביהודי קישינוב, סמוך לחג הפסח תרס"ג (1903) אליו נקלע ז'בוטינסקי לסיקור עיתונאי ערער את שלוות רוחו והבהיר לו כי יש לפעול נגד מחוגי השעון כדי למצוא הצלה למיליוני היהודים המצויים בסכנה קיומית. 33 שנים לאחר מכן הוא יצא בקריאה גלויה למיליוני יהודים לפינוי ("אוואקואציה") מארצם בגולה אל ארץ ישראל או אל מקלט זמני אחר בטרם יהיה מאוחר מדי. במילים אחרות: כל קיומנו בגולה הוא ארעי. מלחמה באנטישמיות והגנה עצמית אין בהן פתרון לקיום היהודי ואין בהן כל תכלית כשלעצמן.
בנאום שנשא בוועידה החמישית של הצה"ר בווינה, אוגוסט 1932, אמר, בין השאר, "שוב היתה לנו הציונות למה שהיתה בימי הרצל – לא רק תחייה לאומית, לא תנועה לפתרון בעיותיה הרוחניות של האומה, אלא גם רעיון-הצלה אנושי להמוני-אדם עצומים, רעיון כמעט משיחי במובן הפשוט ביותר של מלים אלו" (ז'בוטינסקי, כתבים, כרך "נאומים" ב', עמ' 138 – 139). ז'בוטינסקי ראה בהצלת יהודי אירופה צורך מידי. דבר אחד ודאי, "כי בשני הדורות הבאים ניאלץ להוציא מן הגולה מיליונים רבים, ואין אפשרות ממשית לכך מחוץ לגבולות ארץ-ישראל". ("ממעמקים", "הירדן", 17 באפריל 1936). וכך גם דיבר על תכנית ה"אוואקואציה" , בוורשה, אוקטובר 1936 (ז'בוטינסקי, כתבים, כרך "נאומים" ב', עמ' 201 – 202). ..."רוצים אנו להציל את היהדות מפני הלבה המתקרבת"... בכל מקום בו הופיע הוא חזר והתריע בפני היהודים: "יהודים חסלו את הגלות – ולא, הגלות תחסל אתכם!" והדרך לחיסול הגלות – אוואקואציה.
דבריו נצרבו באותיות של אש בכל מקום אליו הגיע ובכל אתר בו קראו אנשים את דבריו בעיתונות או האזינו לנאומיו מעל גלי האתר. פעילותו למען הצלת בני עמו בדרך זו של פינוי ("אוואקואציה"), או במסגרת מבצעי ההעפלה לארץ ישראל בים או ביבשה (מבצעי "אף-על-פי") במסגרת "הספורט הלאומי", קוממו נגדו את הממסד הציוני כולו וגם יהודים רבים מזרמים שאינם ציוניים שהתנגדו לכל פעולה של חיסול הגולה מרצון. למרות זאת, הוסיף והטיף בהרצאותיו בכל רחבי אירופה לפינוי ועלייה לארץ ישראל:
"ואני אומר לכם, חברים נכבדים, כי אין זה מעבר אל סדר היום אלא אל החורבן. ח- ו - ר - ב - ן, למדו את המלה הזאת בעל- פה, והלוואי שאני אתבדה". ובהמשך: "מאז ומתמיד היתה זו [שאלת ההגירה - י"ק] הכרחית, אולם כיום [יוני 1939 – י"ק] יותר מתמיד. הזאב [הגרמנים - י"ק] אמנם ישן את שנתו: בחודשים האחרונים ערך פחות התנפלויות על אנשינו. אבל הרי לא ייתכן, כי מישהו מאתנו יהיה חמור-חמורתיים עד כדי כך, שיאמין כי שנתו של הזאב תאריך ימים. היא תהיה קצרה מאוד, והיא תיפסק לאלתר. מיד תופיע החיה הרעה בשדותינו, כשתאבונה הוכפל. אפילו עכשיו מן הדין היה, כי כל מי שאוזניים לו, ישמע את נהמתה תוך-כדי שינה". ("הקץ ל'דאלוי'", "המשקיף", 30 ביוני 1939).
לא חלפו חודשיים מאז נכתבו דברי-חרדה אלה, והחיה הרעה הקיצה משנתה המדומה והסיוט מפניה הפך למציאות איומה לגורל מיליוני עמי אירופה; ובמיוחד, למיליוני היהודים שנותרו לגורלם המר.
מוזמנים לקרוא עוד על תכנית ה"אוואקואציה" בוויקיפדיה בלחיצה כאן
הרצאת מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי על מפעל ההעפלה "אף על פי" של התנועה הרוויזיוניסטית להצלת יהודי אירופה