אוקטובר 1918
אדוני,
כמייסדו של הגדוד העברי לשירות בארץ ישראל, נוטל אני לעצמי את הרשות לבקש את תשומת לבך לעניין בעל חשיבות.
בהודעות הרשמיות לא הוזכרה השתתפותה של יחידה יהודית במתקפה שנערכה זה לא כבר.\1 צר לי לציין, שהשמטה זו גרמה לנו נזק ניכר. בארץ ישראל, במצרים ובכל העולם היה ידוע היטב, שלפחות שניים מן הגדודים העבריים כבר נמצאים בשדה הקרב.\2
השתיקה הרשמית על אודותם, לעומת הזכרתן המפורשת של יחידות איריות, ולשיות או צרפתיות, אינה יכולה שלא ליצור רושם מכאיב. ידידינו חוששים שמא שתיקה זו פירושה כישלון ואולי ביזיון. אויבינו, במיוחד אלה שבקרב הערבים, שמחים בגלוי ומפיצים פירושים מעליבים ביותר. למרבה הצער, אין שום ספק שרושם כזה שורר גם באירופה ובאמריקה. אתה יודע אלו מאמצים נעשו, במיוחד בארצות הברית, כדי לגייס מתנדבים לגדודים אלה, ולאמיתו של דבר 350 מן האמריקנים הללו נטלו חלק בקרבות בקעת הירדן.\3 השתיקה הרשמית תעורר בהכרח תימהון בקרב אלה שפעלו למען פעולה זו. שתיקה זו עלולה להיות כשמן למדורה עבור האנטישמים, שינצלו בשמחה את ההזדמנות כדי לקבוע, שהיהודים נכשלו אפילו כאשר ניתנה להם ההזדמנות להילחם למען ארץ ישראל.
אתה הרי בעצמך יודע, אדוני, עד כמה בלתי צודק רושם זה.
אתה יודע שהופקדנו על גזרה חשובה של החזית ומילאנו את חובתנו. אם נסוגו הטורקים לפני שנצטווינו לתקוף, היתה זו תוצאה מניצחונך, אך בוודאי לא בנו האשם. סבלנו אבידות והוענקו לנו עיטורים. לא היתה לנו הזדמנות לבצע דבר מרשים,
אך לא היה אצלנו שום גילוי של חולשה או של מחדל. אבל השתיקה בהודעות הרשמיות תתפרש, על ידי ידידים ואויבים כאחד, כהוכחה לחולשתנו ולכישלוננו.
אדוני, אין זו בעייתם של שני הגדודים העבריים, זו בעיה הנוגעת לאחת האומות אשר שיתפה פעולה בנאמנות במתקפתך.
הממשלה הבריטית הכירה ביהודים כאומה.\4 הממשלה הקימה גדודים עבריים ושלחה אותם לארץ ישראל. הדבר נעשה במטרה מפורשת: למנוע אחת ולתמיד הישנות החרפה, שארץ ישראל שוחררה בידי זרים ללא השתתפות של יהודים. ואנו אכן השתתפנו.
מדוע אין עובדה זו זוכה להכרה רשמית? האם הוגן הדבר להשמיט דווקא אותנו מבין כל האומות שהשתתפו במתקפה?
אני בטוח, אדוני, כי אין כל כוונה לפגוע בנו או להשפילנו. לכן אני מפציר בך לתקן בצורה הוגנת ונדיבה את הנזק, שנגרם בשגגה, על ידי פרסום הודעה רשמית בארץ ישראל ומחוצה לה, המאשרת את דבר השתתפותה של יחידה יהודית במבצעים שנערכו זה לא כבר.
שלך בנאמנות,

(ולדימיר ז'בוטינסקי)

לצפיה באיגרת - לחץ כאן