232 אל עורך המנצ'סטר גארדיין,/1 מנצ'סטר
לונדון, 10 בדצמבר 1937 אנגלית
לונדון, 10 בדצמבר 1937
אדון נכבד,
אני תוהה אם קוראי החדשות מארץ ישראל שמו לב לעובדה גאוגרפית מהותית אחת: מרבית ההתקפות על יהודים, על ערבים ועל שוטרים בריטיים מתרחשות רק בתחומי המדינה היהודית, שנקבעה על ידי הוועדה המלכותית; חלק קטן מההתנגשויות הללו מתרחש ב'פרוזדור' הבריטי;/2 ושום דבר אינו קורה באזור שהוועדה המלכותית יעדה למדינה הערבית. פירוש הדבר, שאם תוצא אל הפועל חלוקתה של ארץ ישראל, כפי שהוצעה בדין וחשבון של הוועדה, הרי מבחינת התנאים היוצרים את הבעיה, תהיה זו חזרה למצב הקודם. אלה אשר טוענים שכל עניין מלחמת הגֵרילה בארץ ישראל הוא נימוק לטובת החלוקה, טועים טעות מרה; הם כפי הנראה מתארים לעצמם, כי כאשר תתבצע החלוקה תהיה הפרדה כה מוחלטת בין היהודים לערבים, שחיכוך ביניהם יהיה בלתי אפשרי. אין הדבר כך. למַעט ירושלים, למעשה כל הערים המעורבות והרבעים המעורבים שבהם יהודים וערבים דרים בכפיפה אחת, ולכן יש להם הזדמנויות להתכתשות הדדית, ממוקמים בגבולות המדינה היהודית המוצעת. לפיכך, לאחר כל הקטיעות ימשיכו אותם הערבים להתחכך ביהודים, והאפשרויות לקטטות תישארנה בעינן במלוא העוצמה.
אולם התמריץ למאבק יהיה גדול יותר. כדי להבין זאת צריכים לדעת, שהחלוקה כרוכה בהכרח ובאופן אורגני בדבר מה שאינו כלול בציונות רגילה (או אפילו קיצונית), ואם נשתמש בלשון הנקייה של הוועדה, הרי זה כרוך ב'טרנספר' של האוכלוסייה הערבית משטחה של המדינה היהודית, כדי לפנות מקום להגירה יהודית. הציונות הרגילה או ה'הקיצונית' אינה זקוקה לכך; בארץ ישראל כולה (40,000 מילין רבועים, לרבות עבר הירדן) יש די מקום למיליונים רבים של מתיישבים חדשים בלא להזיז ממקומם את הערבים ילידי המקום, או את צאצאיהם לעתיד לבוא. אולם על פי הוועדה המלכותית תשתרע המדינה היהודית על שטח של 1,700 מילין רבועים עם כ640,000 תושבים שכבר מתגוררים בה – זו צפיפות של 380 נפשות על כל מיל רבוע, השוות ערך לצפיפותה של גרמניה.
אין אדם מיושב בדעתו שיכול באמת להאמין כי שטח זעיר זה, שקיים בו מחסור במים ואין בו מחצבים, יכול לעבור את השיא בצפיפות שהושג על ידי ענקית תעשייה כמו גרמניה: במילים אחרות, להבא לא ניתן יהיה לקלוט מבחינה כלכלית מספר משמעותי של מהגרים יהודים בפינה הזאת, אלא במחיר של היפטרות מתושביה הערביים. וזאת, משום שמתוך מספר התושבים הכלולים בתוך הגבולות שתחמה הוועדה המלכותית למדינה היהודית, יותר מ300,000 (כמעט 50 אחוזים) הם ערבים. זהו אפוא המצב העובדתי היבש שעליו צריך להתבסס היחס ההדדי בין יהודי לערבי במדינה היהודית הננסית. היהודי אשר ישתוקק למצוא מקום לאלפי מהגרים בכוך קטן הדחוס יתר על המידה, יביט בהכרח בשכנו הערבי בחשדנות וייחל שיסתלק. מיותר לתאר את התגובה הערבית הטבעית ליחס זה. במצב הזה, היכן עלי אדמות יוכל מישהו למצוא סיכוי כלשהו להתפייסות?
היבט זה של תכנית החלוקה הוא גם האחראי להחרפה המחודשת הנוכחית של הסכסוך./3 ההודעה הראשונה שקיבלו הערבים הללו על הכוונה לכלול את כפריהם באזור היהודי היתה כרוכה רשמית (הן בדין וחשבון הן בספר הלבן/4) בתכנית ל'העברתם בכוח' למקום אחר. נכון, לאחר מכן הודיע מר אורמסבי_גור/5 לוועדת המנדטים בז'נווה שלא יהיה 'טרנספר' כפוי, אולם הוא הביע את תקוותו שערבים רבים (הוא דיבר על 10,000 משפחות בתור התחלה) יהגרו מרצונם החופשי. מכל מקום, מנקודת המבט של תבונה מדינית, דין המילים הללו היו בבחינת זלזול ולחץ, כאילו דיבר על הוצאתם מכוח צו. אין זה משנה שכוונותיו היו, ללא ספק, בעלות אופי הוּמני רצוי ביותר; וגם אין חשיבות לכך שתקוותו היא אשליה תמימה, משום ששום איכר לא יעזוב אי_פעם מרצונו את החלק העשיר ביותר של הארץ, כדי להתיישב בחלקים העניים./6 חשוב לציין שתכנית החלוקה (שלא כמו ציונות אמיתית) מכילה באופן בלתי נמנע עוקץ ארסי תמידי אשר פוגע בשניהם, הן ביהודי הן בערבי, ולא ניתן לשנות את הדבר אלא אם כן תבוטל התכנית. כתוצאה מכך השלב הנוכחי של הסכסוך הנוכחי הוא ארסי ללא תקדים.
תומכי החלוקה היהודים רואים חובה להוכיח, ששטח קטן וצפוף יכול לקלוט מיליוני מהגרים, ואחד מהם מעלה הנמקה, אולם היא אופיינית לרובם - כי בקרוב תונהג בארץ ישראל חקלאות אינטנסיבית על ידי גידול עגבניות וכו' על אדני חלונות, כך שלשטח ולצפיפות לא תהיה כל חשיבות. אף על פי כן למען עשות צדק עם אותם אופטימיסטים ראוי לציין, שגם הם מציבים אותו תנאי בל יעבור/7
להצלחה – 'טרנספר' של הערבים. כך נוהג הממציא של שגשוג אדן החלון וכך נוהג דובר הסוציאליסטים. ובנוהגם כך הם רק הולכים בעקבות ד"ר וייצמן, שהיה הראשון אשר הודיע לשר המושבות (אני מצטט בדיוק את נוסח ההודעה): 'טרנספר של האוכלוסייה הערבית... כל הצלחתה של התכנית מותנית בשאלה אם הממשלה באמת מבקשת להוציא אל הפועל המלצה זו'./8

את 'איוולת החלוקה' הזאת יש להפסיק. היא מציגה באור שלילי הן את הציונים הן את האימפריה. היא הרעילה את האווירה בארץ ישראל בממדים ללא תקדים; גם לפני כן היה שם קושי, אך מעולם זה לא הגיע למידה כזאת של התמרמרות. וכל זאת בשל תכנית חפוזה, שלא זו בלבד שאיש אינו אוהב אותה, אלא סבורים שהיא אינה ניתנת לביצוע. ככל שיקדימו להסירה מסדר היום, כן ייטב לכולם.
בכבוד רב,
ו' ז'בוטינסקי

1 The Manchester Guardian יומון ליברלי – נחשב בשעתו לאחד מחשובי העיתונים בבריטניה. בתקופה זו נקט העיתון עמדה אוהדת כלפי הציונות, בניגוד לעמדתו העוינת הנוכחית של ממשיכו – הGuardian הלונדוני. המכתב פורסם בעיתון ב15 בדצמבר 1937.
2 ראה לעיל, איגרת 122, הערה 9.
3 הטרור הערבי שהתחדש לאחר פרסום הדין וחשבון של ועדת פיל (לעיל, איגרת 166, הערה 2) הלך וגבר: ב26 בספטמבר 1937 רצחו פורעים ערבים את מושל הגליל לואי אנדריוס, שנמנה עם ידידי היישוב היהודי בארץ ישראל. במחצית אוקטובר 1937 הגבירו הכנופיות הערביות את ההתקפות נגד מטרות יהודיות ובריטיות.
4 דהיינו בספר הלבן שהגישה ממשלת בריטניה לפרלמנט, שבו הביעה את תמיכתה בתכנית החלוקה של הוועדה המלכותית לארץ ישראל (ועדת פיל).
5 ויליאם אורמסבי_גור, שר המושבות, תמך במלוא כוחו בתכנית החלוקה (ראה לעיל, איגרת 168, הערה 10).
6

בהתייחסו להמלצתה של ועדת פיל, לטרנספר את הערבים מהאזור שיועד למדינה



היהודית לאזור שיועד למדינה הערבית, ציין ז'בוטינסקי שהערבים לא יסכימו


לעבור מהאזור היהודי העשיר לאזור הערבי העני (ראה גם לעיל, איגרת 122).
7 במקור בלטינית: sine qua non
8 ראה מכתבו אל אורמסבי_גור מ20 ביולי 1937 (The Letters and Papers of Chaim Weizmann, Vol. 18, p. 180)).