אל יצחק שקי, פירנצה
פאריס, 3 במארס 1936

איטלקית
פאריס, 3 במארס 1936
שקי היקר,
קיבלתי כאן דרך לונדון את מכתבך מ27 בפברואר,/1 ואת המברק שנאמר בו: 'לא. סוף מאי.'/2 אני מבין שלא אמצא את ת'/3 בז'נווה, שם אהיה מחר או מחרתיים. חבל, אבל אשתדל לפגוש את ראפאר./4
היום קיבלתי גם את מכתבך מ1 במארס/5 שנשלח לפאריס. אני משיב: הפעם תישלחנה הפטיציות ישירות לוועדה/6 באמצעות ת'. כפי הנראה תהיינה שתיים: הראשונה על פי הקווים במכתבו של לוי,/7 השנייה (שעליה טרם הוחלט) על אודות המועצה המחוקקת, שממנה אני מצרף לך (במעטפה נפרדת) באופן סודי ביותר טיוטה באנגלית. השאלה היא, אם אפשר לעתור למועצה נגד חוקים שטרם חוקקו./8 אדבר על כך עם ראפאר.
אני רואה שלוי, בשל עומס המטלות שהעמסנו עליו, שלח לך דין וחשבון קצר מדי על אודות פגישתו עם אורטס./9 אפגוש אותו הערב ואשתדל להיות די אכזרי כדי לבקש ממנו דין וחשבון ארוך יותר. בינתיים אומר לך (או אומר לך שוב) את העיקר:
אורטס האמין (!) שאנחנו מבקשים את ביטולו של המנדט. כאשר לוי הסביר לו שמדובר בזכות לפרש את הטקסטים שאנו מכירים בהם, הוא הסכים שזה עניין אחר.
הוא הודה שקיימת סתירה בין ההתייחסות לפטיציות של הערבים לבין ההתייחסות לפטיציה שלנו./10
הוא הציע להפריד להבא בין הסוגיה של המדינה לבין התלונות הממשיות, כך שהוועדה לא תהיה נבוכה כאשר תבוא לדון בהן.
הוא אמר 'אילו הייתי יהודי, הייתי רביזיוניסט', אבל לעת עתה 'אין לשכוח שאני שייך לוועדת המנדטים, שהיא' וכו' (אינני בטוח שאלה היו הביטויים המדוייקים, אבל זו משמעותם).
תודיע למר ג'/11 - אם אתה סבור שזה מעניין אותו - שנזדמן לי להתבונן בהשפעה של אמבה אלאג'י/12 על הסביבה התומכת בעצומים של לונדון./13 לא אגיד שהם שינו את דעתם; אך יש תכונה שהאנגלים מכנים אומץ לב/14 ולפניה הכול מרכינים ראש – זהו סוג של אומץ שבא לידי ביטוי לאו דווקא מתוך דחף אלא מתוך התמדה. היתה באנגליה מעין אמונה תפלה שסוג זה של אומץ הינו מונופול של ה'צפוניים', בעוד האומץ של הלטינים מוגבל להתלהבות בקרב; התפרצות רגשית כן, עצבים של ברזל לא. המלחמה הזאת היתה בבחינת גילוי דעת. לכן אני מצפה לתזוזה גדולה גם בעמדה בעלת אופי מוסרי.

שלך בחיפזון,

ו' ז'
עד 5 לחודש בערב אשהה אצל אברסון/15 בז'נווה, 12, rue de Pitons
הערות:
1 במכתב זה השיב שקי למכתבו של ז'בוטינסקי מ24 בפברואר (איגרת אל שקי י' 24.2.1936 ), שבו נתבקש לברר אם המרקיז תיאודולי יהיה בז'נווה בתחילת מארס (מ"ז, פ307).
2 שקי הודיע במברק שתיאודולי לא ישהה בז'נווה בתחילת מארס כי אם בסוף מאי (ראה שם).
3 תיאודולי.
4 פרופ' ויליאם ראפאר היה באותה עת חבר ועדת המנדטים המתמדת.
5 מ"ז, פ307.
6 לוועדת המנדטים המתמדת, ולא באמצעות הנציב העליון לארץ ישראל.
7 הארי לוי. המכתב לא נמצא, אולם כפי הנראה מדובר בפטיציה הארץ-ישראלית אשר הדיון בה נדחה בעבר על ידי ועדת המנדטים התמדת (ראה איגרת אל לוי ה' 10.1.1936 , הערות 10, 12).
8 שכן עדיין לא פורסם החוק בדבר הקמת המועצה המחוקקת לארץ ישראל.
9 הארי לוי נפגש עם פייר אורטס, סגן יושב ראש ועדת המנדטים המתמדת, בבריסל (ראה איגרת אל שקי י' 14.2.1936 ).
10 ראה איגרת אל לוי ה' 10.1.1936 , הערות 10-11.
11 גואריליה. רפאלה גואריליה - Raffaele Guariglia (1889-1970; איש משרד החוץ ודיפלומט איטלקי. בשנות ה20 הוא היה מנהל מחלקת אירופה, המזרח התיכון ואפריקה במשרד החוץ. הוא היה מקורב לשר החוץ דינו גראנדי (איגרת אל שקי י' 15.5.1932 , הערה 1). בשנת 1932 שירת כשגריר בספרד. ב1935 נתמנה לראש המשרד המיוחד לענייני אתיופיה. מאוגוסט 1936-1936-היה שגריר בארגנטינה ובשנים 1938-1940 היה שגריר בצרפת. כיהן כשר החוץ בממשלת באדוליו (יולי 1943-פברואר 1944). במכתבו מ1 במארס ביקש שקי את עצתו של ז'בוטינסקי, אם לשלוח מברק לגואריליה לרגל יום הזיכרון לחיילים האיטלקים שנפלו באחד הקרבות באתיופיה (מ"ז, פ307). ז'בוטינסקי לא השיב על השאלה.
12
איגרת אל פוסקו 3.3.1936 , הערה 8.
13 ממשלת בריטניה הובילה את מדיניות הסנקציות על איטליה, בגלל פלישתה של זו לאתיופיה.
14 במקור באנגלית: pluck
15 אצל צבי ורוזה אברסון (איגרת אל אברסון 30.1.1936 , הערה 1).