אל יצחק שקי, פירנצה
פאריס, 2 בנובמבר 1935 איטלקית

שקי היקר,
לפני ימים אחדים פגשתי כאן את הידיד, שסייע לנסח את הצעות התכנית לבית ספר מרכזי./1 הודעתי לו, כי התשובה היחידה שזכינו לה עד עתה היא שנקרא לך לשוב; פירוש הדבר שבמקום לאפשר לך להמשיך ממצרים לארץ ישראל, קראו לך לשוב לפירנצה. מדוע נהגו כך? התרשמתי כי איטליה חוששת להיות מיוצגת במזרח על ידי הרביזיוניסטים. מתוך כבוד לרגשותיך הפטריוטיים, לא אחזור על המילים שאמר לי ידידנו המשותף לאחר שהצליח לעכל את ההשלכות של המעשה הזה. נאלצתי, אני הזר, להסביר לו כי 'מעשים' של משרד ממשלתי מקורם לעתים קרובות ברשלנות ולא בתכנית מסודרת. הוא לא היה מוכן להאמין לי ורק הוסיף - שאם זהו המצב, הרי זה עוד יותר גרוע.
זה לידיעתך, ולא כדי לפתור את הבעיה, שכן אינני חש את עצמי מספיק גיבור כדי להסתכן פעם נוספת.
כל טוב לבני ביתך.

שלך,

ו' ז'בוטינסקי.
אני מבקש להדגיש את האופי הפרטי והאישי של השתפכותי: ללא מכונת כתיבה - נייר פרטי וסגנון אישי.
הערות:
1 הכוונה לאנג'לו מרדכי דונאטי (ראה איגרות אל דונאטי 24.6.1931 ו- אל קארפי 19.11.1931 ). בעקבות החלטת הכינוס העולמי הראשון של בית"ר (דאנציג, 1931) להקים בית ספר מרכזי למדריכי בית"ר, הועלתה ההצעה להקימו בצרפת או באיטליה. בשנת 1931 פעל ז'בוטינסקי להקמת בית הספר המרכזי למדריכי בית"ר באיטליה ולשם כך אף נעזר בדונאטי (ראה איגרות אל קני בית"ר 1931. 6. [ ] ו- אל בן-חורין 17.9.1931 ו- אל
קארפי 7.10.1931 ו- אל לובוצקי 13.10.1931 ו- אל קארפי 8.12.1931 ). בתחילת 1932 הגביר ז'בוטינסקי את מאמציו לייסודו של בית הספר (ראה איגרות אל קארפי 5.1.1932 ו- אל הועה"פ של הצה"ר 16.1.1932 ו- אל שקי י' שתי איגרות מ- 26.2.1932 ו-
20.4.1932 ו- 16.6.1932 ו- אל בן-חורין 13.7.1932 ו- אל קוצנוק 15.2.1933 ו- אל פרופס א"צ 22.12.1933 ). ב18 באפריל 1932 דיווח שקי לז'בוטינסקי על שיחות שקיים עם אנשי משרד החוץ האיטלקי בנושא (מ"ז, פ/307). בשל עניינים שונים שהיו על הפרק, העניין נתעכב.