44 אל אביבה קוגן, פאריס
לונדון, 18 בפברואר 1940 רוסית
18 בפברואר 1940
אביבה היקרה,
מתחילת ינואר ידעתי על אודות נסיעתו של ערי עם פלְטין./1 לא ידעתי אם לכתוב לך; בבית לא סיפרתי (גם עכשיו עדיין לא סיפרתי, אבל מחר אצטרך לספר). הם הגיעו בשלום, והוא בריא. בנוגע לכניסה/2 הוא בסדר גמור/3 הוא היה זכאי להיכנס;/4 אולם חוששני שינסו להיטפל אליו בשל עזרתו לאחרים. אינני יכול לקבוע מרחוק אם ניתן לשפוט אותי על פי החוק בסין, על מעשיי שביצעתי כביכול ביפן. נראה.
אני התנגדתי לזה; שלחתי מברק,/5 אבל המברק הגיע לאחר נסיעתו. אולם אני מבין אותו היטב, וכמובן שבעצמי הייתי נוהג כמוהו. לפני חודש הוא הודה באחד המכתבים: 'אני כעת מאוד לא פופולרי, רואים בי את האשם בכול.' חייהם היו קשים מאוד, והם שכחו הכול – אפילו שעצם בואו של פ'/6 לסולינה למרות האיסור היה בניגוד לרצונו של ערי;/7 את האשמה שהיה מחסור באנייה ושרר קור הטילו על ערי. שלחתי לו מברק: 'אני זוכר שבשנת 1915 האשימו אותי שאני אחראי לקור ולכוח עליון,/8 אבל אני בטוח שאתה תעמוד בכול'./9 אני חושש שהמברק הזה פשוט לא הגיע. אבל גם אם הוא היה מקבל אותו, זה לא היה משנה את מצב רוחו. האנשים באמת סבלו שם מאוד. בנוסף על כך האווירה הייתה מלאה אגדות אֵימה/10 על אודות המסע של 'אסתיר'./11 במקומו הייתי מחליט: טוב - אם קשה, אני אעבור זאת יחד אתכם. זה לא הגיוני, אבל מבחינה פסיכולוגית, במצבו לא היה מנוס מזה. זו אותה פסיכולוגיה שבגללה הלכתי בשעתו לצבא. לו הייתי נשאר כתב/12 - אז ב1917 היו העיתונאים בלונדון בעלי כוח עצום – הייתי יכול לנהל שיחות עם הגנרלים כשווה בין שווים. ככל הנראה זה היה טוב יותר בשביל הגדוד. אבל היהודים לא הורגלו שהמפקד צריך לשבת במרחק ת"ק פרסות מן החזית, והיתר צריכים להימצא בטווח הכדורים. לכן גם הפכתי לטוראי משולל זכויות, ולעתים תכופות התחרטתי על כך. אולם גם היום הייתי נוהג באותו אופן, וערי צודק בהחלט. עכשיו הכול השתנה; בידי מכתבו מאחד בפברואר בו הוא כותב: 'אתם יכולים לברך, אני את שלי סיימתי כולל כל מה שנדרש'/13 – ובנוסף לזה הוא קם ונסע. אולי בתקווה לרדת במקום כלשהו לפני הנקודה הסופית, אך הדבר לא עלה בידו.
עכשיו יש להביא בחשבון כי כך או אחרת הוא יהיה משולל כושר תנועה בתקופה הקרובה ביותר, אם לא יגייסוהו לצבא. דבר
זה אפשרי כפי
שאומרים.




בראשי עולה עכשיו רעיון: אולי ניתן יהיה לקבל ויזה כדי לנסוע להינשא. אמנם באותו מכתב מאחד בפברואר כותב ערי: 'צר לי על אביבה, חתן קשה נפל בחלקה'. גם לי צר עלייך, יונתי, בתי כלה./14 שטויות, אם פעם זה ייגמר, תיזָכרו בזה בלי להתבייש.

ביום רביעי אהיה חייב לנסוע מכאן. אינני יודע אם אניה תוכל לנסוע והאם היא תרצה לנסוע. בכלל, אינני יודע שום דבר חוץ מדבר אחד, שאני נשאר מעריץ של בני, של אמו ושל כלתו. חבקי את בני משפחתך, את סוניה ואת איליה./15 אודיע על נסיעתי, ואטכס עצה מה לעשות הלאה.

שלך, ו' ז'
1 הכוונה
להפלגתו של ערי באנייה 'סאקאריה' עם נפתלי פלטין, שעמד בראש קבוצת בית"רים מצ'כיה.

2
בנוגע לכניסתו של ערי לארץ ישראל.
3 במקור באנגלית: all right
4 ערי היה בעל אזרחות ארץ_ישראלית.
5 ראו לעיל, איגרת 30.
6 פלטין.
7 ראו לעיל, איגרת 8, הערה 4.
8 במקור בצרפתית: force majeure
9 ראו לעיל, איגרת 25.
10 במקור בגרמנית: Greuelmärchen
11 ספינת המעפילים 'אסתיר', שאורגנה על ידי פעילי התנועה הרביזיוניסטית, הפליגה מרומניה במארס 1939 ונוסעיה הגיעו לחוף מבטחים רק בסוף יוני 1939. מכיוון שלמעלה ממחציתם היו בעלי משפחות מדאנציג שהתקשו לעמוד בתלאות הדרך, הם שפכו את זעמם על פעילי התנועה שהצילו אותם מהשמדה. ראו גם כרך י"ד, איגרת 208, הערות 5^6.
12 ז'בוטינסקי שימש כתבו של היומון היוקרתי רוסקייה ויידומוסטי - Russkiya Vedomosti (מוסקבה, 1853^1918) במערב אירופה מספטמבר 1914 עד אביב 1917. ראו גם כרך ב, איגרת 1, הערה 21).
13 המכתב לא נמצא.
14 במקור בעברית.
15 סוניה ואיליה גלפרין – גיסתה ואחיה של יוענה ז'בוטטינסקי.