אל יעקב דה האז, ניו יורק
לונדון, 30 ביולי 1936 אנגלית
לונדון, 30 ביולי 1936
דה האז היקר,
זה עתה קראתי את מכתבך מ22 לחודש./1 הוא נוגע בשאלות החשובות ביותר לא רק של התקופה הנוכחית, אלא של פרק ההיסטוריה הציונית כולה מאז 1920. המצב סביבנו משתנה במהירות, במהירות כזאת שקשה לתפוס את פרטי השינויים, וכמעט בלתי אפשרי לעמוד בזמן נתון כלשהו על טיבו של העולם אשר בו אנו חיים היום. אני מודה בגילוי לב, כי לפי שעה איבדתי את השביל הקטן שעשוי להחזיר אותנו לדרך המלך. זו הפעם הראשונה בחיי שקורה לי דבר כזה: מאז מהפכת הטורקים הצעירים/2 לפני שלושים שנה, ובכל התהפוכות אשר פקדו אותנו, תמיד היה לי הרושם, או היתה זו אשליה, כי אני יכול לראות באופן ברור למדי את השביל הקטן הזה, המתפתל לו בין סלעים וביצות ומוליך לקראת הגשמתו של המפעל הציוני. ואילו עתה אינני יכול להתפאר בזה. הנכס העיקרי בכל התכנית הציונית שלנו – אנגליה כפי שהכרנו אותה זה שנים רבות עד אתמול - נעלם. לפעמים אני מרגיש כמו סינדבאד הספן/3¬ (או מי זה היה אותו גיבור אלף לילה ולילה?) שהקים את 'הבית הלאומי' שלו על אי קטן, והתברר כי האי לא היה אלא לווייתן – ושלום./4 אני שונא לצטט את מאמריי, אולם זה לא כבר כתבתי שאנגליה אשר עמה עשינו עסקה ב1917 היתה דון קישוט/5 ועתה היא סאנצ'ו פאנסה./6 סאנצ'ו אינו זקוק לארץ ישראל, ואנחנו איננו זקוקים לסאנצ'ו. אם אי פעם היתה למילה רביזיוניזם משמעות, הרי עתה משמעותה שוב אקטואלית, מכיוון שאנו עומדים לפני הצורך לעשות את הרביזיה הגדולה בכל הזמנים. אני מקווה בכל לבי שהעיוורון שלי הוא זמני, אבל אין זה חשוב. אם לא אני, אז יימצא מישהו אחר שבוודאי יגלה מחדש את השביל. לעת עתה אני מבקש להרשות לעצמי את המותרות – שתיקה במשך חודש ימים: לא לדבר, לא לכתוב, רק לחשוב.
קווי המחשבה שלי מן הסתם דומים מאוד לנקודות בעמ' 3 של מכתבך, אולי עם יוצא מן הכלל אחד. אולם אינני רוצה שתהיה לי דעה קדומה בעניין תוצאות סיורי בתחום החשיבה. היוצא מן הכלל הוא סעיף 4. אני תומך בכל לבי בשלילת סמכותה של הוועדה המלכותית,/7 אך אינני תומך בהחרמתה. סבורני שההופעה בפניה, והטלת האשמה על ממשלות המחדל בלונדון ובירושלים, ואולי גם על הסוכנות היהודית, עשויים להועיל מאוד לתעמולה.
עתה בעניין הפעוט שבו מתחיל מכתבך. העניין באמת כה פעוט שאינני יודע כיצד לשכנע את עצמי שהוא ראוי לטרחה. כמובן, אם תרצה תוכל להראות לצעירים את החלק הבא של מכתבי: 'אנו ניצבים בפני בעיות בעלות חשיבות כה רבה, וייתכן בפני פעולות המחייבות אחריות כזאת, שכל צורה של יידוי אבנים באופן ממשי או מטפורי בשעה זו, נראית בעיניי לא רק חסרת תועלת אלא אף גרוע מזה. גרוע, משום שהדבר עלול לגרום לאנשים לחשוב, שזה כל מה שיש לנו לומר או לעשות לנוכח אסון לאומי. אני מייעץ לחרוק שיניים, להכניע את האימפרסיוניזם/8 שלנו בתודעתנו, ולהמתין עד אשר נמצא מוצא מהפכני באמת מתוך ההריסות, ואז להשתדל להוציא אל פועל את המשימה הזאת, אם נוכל'.

אל_נא תרשה לעצמך או לניומן/ 9 להיות מושפעים מיכולתם או מאי_יכולתם של צעירים, בזמנים כגון אלה, להתנהג בהתאם לסטנדרטים שלכם. מצבם באמת נורא. הישיבה בחיבוק ידיים,/10 שנכפתה עלינו על ידי המציאות, היא השפלה גדולה מדי לנוער אשר חונך על ידינו לעמידה איתנה.
ברצוני להוסיף בעניין הצעתו של דאנציס/11 המובאת בעמ' 2 של מכתבך, כי אינני מאמין בהתעוררות הציבור למען עלייה חופשית או דבר מה דומה לזה דווקא עכשיו. האם אינך חש שעדיין לא הגענו לתהום, אך הדבר הוא בלתי נמנע? בקרב היהודים שוררת אדישות רבה, אפילו בארץ ישראל גופא; חלקית משום שהסכנה הפיזית קטנה מאוד, וחלקית משום שהסכנה המדינית כה עצומה והם עסוקים במעקב אחריה, ועדיין אינם יכולים לתת את דעתם לפעולה. במהלך החודשים הללו האיצו בנו מכל צד לעורר את תרעומת הציבור נגד דבר זה או אחר; קיימנו ישיבות נשיאות רבות בעניין אופן הביצוע, ותמיד הגענו למסקנה שלא ניתן לבצע זאת. היהודים דומים עכשיו לחומר הסקה לח, שלא ניתן להצית אותו./12 אולם ייתכן שבעוד חודשים אחדים חומר ההסקה יהיה יבש דיו.

שלך בנאמנות,

ו' ז'בוטינסקי
הערות:
1 המכתב לא נמצא.
2 'הטורקים הצעירים' היו אינטלקטואלים ואנשי צבא טורקים אשר בהשפעת התנועות הלאומיות באירופה ביקשו לכונן מלוכה תחוקתית ולהנהיג מודרניזציה בטורקיה
העותמנית. המהפכה פרצה ביולי 1908. התנועה הציונית תלתה תקוות במשטר החדש, אולם בסופו של דבר היא התאכזבה ממנו, שכן המשטר החדש היה עוין את השאיפות הלאומיות של הלאומים השונים, לרבות השאיפות של התנועה הציונית בארץ ישראל.
3 Sindbad - גיבור של אוסף סיפורי מסעות בים מהמחצית הראשונה של המאה העשירית, שעוצבו במאה ה11 או ה12 לרומן מסע בים. בסיפורי מסעות הספן סינבאד שובצו גם אגדות אלף לילה ולילה.
4 במקור בצרפית: adieu
5 דון קישוט, הגיבור הראשי ברומן הסטירי של מיגואל סרוואנטס, מאופיין כבעל חזון רומנטי ואידיאליזם תמים.
6 סאנצ'ו פאנסה, משרתו ומלווהו של דון קישוט, הוא פֶּתִי חסר השכלה. בעצם הוא הניגוד של דון קישוט.
7 ז'בוטינסקי שלל את סמכותה של הוועדה להחליט בעניין עתידה של ארץ ישראל (ראה איגרת אל אלטמן 20.9.1936 ), שעל הקמתה הודיע שר המושבות (ראה איגרת אל שקי 19.5.1936 ).
8 מבקרי הזרם האימפרסיוניסטי באמנות טענו, שהאמנים האימפרסיוניסטים מבטאים התרשמות רגעית ואינם מבטאים את המציאות. על המשמעות השלילית של המושג בימים ההם, ראה גם איגרת אל מרכז הצה"ר בא"י 20.4.1926 , הערה 2.
9 הרב ד"ר לואיס ישראל ניומן (איגרת אל ניומן 10.8.1935 , הערה 1) היה מראשי הצ"ח בארצות הברית וכיהן כיושב ראש קרן 'תל-חי' באמריקה.
10 דהיינו ההבלגה אשר נכפתה על שני ארגוני ההגנה בארץ ישראל.
11 מרדכי דאנציס (איגרת אל הועה"פ של הצה"ר 22.4.1932 , הערה 11). בהעדר מכתבו של דה האז לא נתחוור
מה היתה הצעתו.
12 ראה גם איגרת אל יעקבי ש' 6.10.1936 .