אל יעקב דה האז, ניו יורק
פאריס, 20 באוגוסט 1934 אנגלית

דה האז היקר,
רב תודות על מכתבך./1 סלח לי על האיחור בהבעת התודה, אבל הייתי מותש ואני עדיין עייף./2 למעשה לא נחתי עדיין, אך רעייתי מתכוונת לחטוף אותי אחת ולתמיד החל ממחר, כך שאני מתנצל על המכתב הקצר.
הרהרתי רבות על אודות הערתך, שיידיש כבר איננה אמצעי לתעמולה פוליטית בסביבה ראויה./3 גם משקיפים אחרים אישרו את הדבר, בציינם שקיים דור דובר אנגלית העשוי בהחלט לדבוק באמונה הציונית ההרצליאנית, אם היא תוגש לו בשפה האנגלית. חייבים לעשות דבר מה ברוח זו בהקדם, אם האל יעניק לי את הכוחות הדרושים.
עד כמה שזה נוגע לציונות האמריקנית, צר לי מאוד שאנשים כמוך וכמו אייב/4 אינם רוצים להכיר בעובדה שהגיע הזמן ללכת עד הסוף. זו אשליה להאמין שאתה מסוגל להשפיע על הציונות הכללית בעודך מתרחק מבחינה פורמלית מן המפלגה המצדדת בהשקפתך, ואתה הרי יודע זאת. לו היית מצטרף באופן ברור למפלגה הרביזיוניסטית, שהיא עתה המפלגה החזקה ביותר באירופה, היה הצעד הזה מחדש את נעוריהם של כל הנוגעים בדבר: של היהדות הציונית האמריקנית, של הסתדרות ציוני אמריקה ושל שניכם - שלך ושל אייב, וגם זאת אתה יודע. אבל אין זה מכתב תעמולה.
ברכות לבביות בשמי ובשם גברת ז'בוטינסקי.
שלך בנאמנות,
ו' ז'בוטינסקי

הערות:
1 מ24 ביולי 1934 (אצ"מ, A404/718).
2 מהפעילות למען זיכויו של סטאבסקי.
3 דה האז דיווח לז'בוטינסקי במכתבו הנזכר לעיל, ששפת היידיש נפוצה בעיקר בקרב חוגים סוציאליסטיים וחרדים. לעומת זאת, האוהדים הפוטנציאלים של התנועה הרביזיוניסטית בארצות הברית נמנים עם החוגים דוברי האנגלית. בהקשר זה העלה דה האז על נס את הירחון הרביזיוניסטי בשפה האנגלית
Our Voice, בעריכתו של אליהו גינזבורג.
4 אברהם אייב טולין (איגרת אל ההנהלה הציונית 24.11.1921 , הערה 34).