.
אל משה פרלמוטר ומרדכי חיימובסקי,/1 ירושלים
תל אביב, 22 בדצמבר 1929...עברית
.
ת"א, 22 בדצמבר 1929
.
אדונים נכבדים,
לא הספקתי להתראות אתכם בירושלים./2 אם תוכלו לבוא לתל אביב
מחרתיים - 24 ח"ז - נוכל להפגש בבית אחותי (רחוב בלפור, 3). אם
תחליטו לבוא - נא לטלפן למשרד 'יהודה' בת"א, כדי להודע אם לא
הוכרחתי לנסוע, אבל כמעט בטוחני כי עוד אהיה בת"א ביום ההוא.
ואם לא נתראה, הרשוני להגיד לכם בכתב את דעתי על הענין שהוא
עתה בעיני החשוב מכל עניני הסטודנטים בארץ.
אחרי התשובה שנתתם לה' מגנס,/3 באה הערה באחד העתונים, כי
תפקידו של הנער - ללמוד, ולא להתערב בעניני העמים והמדינות. דעו
לכם שאין זה נכון, קדם כל על פי החוק הציוני והמסורת הציונית.
עפ"י תקנות ההסתדרות הציונית, נתנת הזכות לבחור צירים לקונגרס
לכל בן 18 ומעלה: ז"א כי לא רק רשאי הוא, כי אם מחויב להתערב
בעניני האומה, לשפוט בין הדעות המוצעות לפניו ולקבוע את דעתו
הוא.
שנית: בכל ההסתדרויות העבריות שבארץ, ובפרט בהסתדרות
העובדים, יש מספר גדול של חברים פעילים שגילם הממוצע איננו עולה
על הגיל הממוצע של הסטודנטים, ובכל זאת אין מי שיגיד, כי אין
לצעירים ולצעירות האלה כל רשות להתערב בעניני הפוליטיקה - להפך!
גם אני מודה, וגם אתם בלי ספק מודים, כי הנער איננו מסוגל
לנהל את עניני האומה. אבל יש לו הזכות לחזק את ידי המנהלים, אם
טובה הנהלתם בעיניו, וגם למחות נגד המנהלים, אם הנהלתם איננה
טובה בעיניו. כתבתי ואמרתי את זאת כמה פעמים: הנער איננו קברנט
באנית האומה, הנער הוא רק החץ המגטי שבקומפס - אותו החץ שנתנה
לו הסגולה לפנות תמיד לגבוה מכל כוכבי הרקיע - והוי ואבוי לה
לאניה אשר שכח חצה את כוון הכוכב, או אשר הקברנט שלה איננו
מתחשב בהוראות החץ המגנטי.
מהאוניברסיטה העברית מנסים לעשות תרמית כפולה. לא די שנתנו
לה את השם 'אוניברסיטה', לאמר בית ספר עליון לנער,/4 ותחת המסוה
הזה הגבילו את תפקידה למוסד שאין בו מקום לנער ואין מה לעשות שם
לנער, וצעירי הארץ מוכרחים לצאת מדי שנה לארצות הגטו, בעת אשר
הנער העברי בארצות הגטו סובל חרפה ואלות בבתי-המדע הזרים וחולם
חלומות על האוניברסיטה העברית בירושלם. לא די בתרמית זו, מנסים
עתה להפוך את המוסד הלאומי הזה לקתידרה של בטול הלאומיות. אדם
שעלה לתואר ראש המוסד בלי כל זכות מדעית, אך ורק בעזרת
הנפוטיזמוס היותר בולט וגלוי, מנצל את משרתו בשביל תעמולה
החותרת ביסודות התקוה הלאומית של ישראל; ומסביב לאוזורפציה הזאת
נתאחדו חבריו לדעה, אנשים שבכלל אין להם מה לעשות בארץ הזאת
ארץ-הציונים, והם מטיפים כי אין לנו פה שום זכות, אלא זכות של
גטו חדש. כשהם בעצמם, האנשים האלה קטנים הם, ואף פעם לא מלאו
בציונות אלא תפקידים מקומיים, וגם עתה לא היה קולם מגיע אלא
לחוג מקומי מצומצם - לולא הגובה של הר הצופים והתאר של
האוניברסיטה ומוסדותיה.
בשום ארץ אחרת לא היו הסטודנטים סובלים שיתבסס מצב כזה
במוסד שהם, לא פחות מהמורים, חייבים לשמור על כבודו; ואם אתם
תסבלו - תזיקו לשם הטוב של האוניברסיטה עוד יותר מאשר הזיקו
מטיפי הגטו. אסור לו לנער לאומי להשאר יום אחד תחת גג החוסה על
בגידה לאומית: או לכם או לבגידה אין מקום תחת הגג. בכבוד גמור,
ז' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 יוסף פרלמוטר ( (retumlreP ומרדכי חיימובסקי ( (iksvomiahC היו
סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים ומראשי אגודת הסטודנטים
'אל על'.
2 במכתבם מ18 בדצמבר 1929 הם הודיעו לז'בוטינסקי, שברצונם לשוחח
עמו בנושאים הנוגעים לסטודנטים באוניברסיטה העברית (מ"ז,
א3/17/3/1).
3 יהודה לייב מאגנס (איגרת אל מאגנס 19.5.1914 , הערה 2). נגיד האוניברסיטה
העברית. בנאומו לרגל פתיחת שנת הלימודים תר"ץ באוניברסיטה
העברית (ב18 בנובמבר), השמיע ביקורת על המדיניות הציונית כלפי
הערבים, וקרא לוויתורים לערבים ולהתחשבות במאווייהם למרות
מאורעות הדמים. נאומו עורר סערת רוחות בקרב הסטודנטים, ומנחם
אוסישקין שנכח בטקס, הפסיק את הנואם לקול תשואות הסטודנטים (דאר
היום, 19 בנובמבר 1929).
4 בשנים הראשונות הוגדר תפקידה של האוניברסיטה כ'מכון מחקר'.
.