.
אל תמר ז'בוטינסקי-קופ, תל אביב
פאריס, 24 באוקטובר 1929...רוסית
.
24 באוקטובר 1929
.
טאניושה יקרה,
קיבלתי את מכתבך מ13 לחודש/1 ואת המאמר. תיקנתיו ומסרתיו
לראזסווייט. בהזדמנות זו שוחחתי ארוכות עם שכטמן. התחלתי כך:
'אם הכתבות של אחותי אינן ראויות, אמור לה זאת - למה לה לטרוח?'
הוא השיב בכנות, שכתבותייך דרושות מאוד, שכן יש בהן עובדות
שכמעט אף פעם אינן מופיעות בכרוניקה של הסוכנות הטלגרפית
היהודית או בכתבות של ויינשטיין. אבל הבעיה היא, שהסדרים אינם
מסוגלים לקרוא את הכתבות; כתב היד אינו קריא, יש בו המון
תיקונים ושינויים והרבה מילים אינן כתובות במלואן, דבר שאינו
נסבל. היה מקרה שהסדרים החזירו את כתב ידך, והיה צורך להדפיסו
במכונת כתיבה; בכל מילה עשירית נאלצה הכתבנית לרוץ, כדי להיוועץ
בפיענוח של מילה. רק אחרי כן יכול שכטמן לבדוק את ההעתק לצורך
הגהה (אגב, גם אני התקשיתי להבין את כל המילים במכתבך מ13
לחודש. כשקוראים מכתב תופסים את המשמעות, אבל כאן כשכל מילה
חשובה, זה קשה). מכיוון שכל הצוות של ראזסווייט מורכב מכתבנית
אחת (היא גם משמשמת כמנהלנית), ומשכטמן המשמש בתור עורך, מגיה,
כותב מכתבים וכו' (ועכשיו מונח על כתפיו גם העיתון נייער וועג),
זו משימה בלתי אפשרית.
ראזסווייט סובל במיוחד מהיעדר חדשות מפורטות מארץ ישראל.
דרושים אירועים, עובדות, מספרים, לפעמים ציטוטים ממאמרים (לא רק
מדאר היום; חשוב מאוד להביא גם דעות של ארגונים אחרים, במיוחד
את 'התועבה' שלהם). פחות מכול מעניינים את הקורא הבעת דעות
והבהרות. מלבדך אין מי שיעשה את העבודה הזאת. אבל חייבים לכתוב
בצורה ברורה, דהיינו: לאט. כשממהרים, אף פעם לא יצא דבר ברור.
כשאת כותבת בבוקרו של יום שישי, כשעה לפני יציאת הדואר, הדבר
מורגש. במערכת עשירה אין לכך חשיבות, אבל בראזסווייט זו מגרעת
רצינית. לא רק שכטמן נוהג כך - כאשר ערכתי את העיתון נהגתי
כמוהו. כאן בפאריס ישנו אדם שהיה לו מידע רב מרוסיה. הזמנתי
אצלו מספר מאמרים, אך אחרי כן סירבתי לקרוא אותם - לא יכולתי
להקדיש שעה לעמוד.
כל זאת קל מאוד לתקן. יש רק לזכור את הכללים: 1) לכתוב לאט;
2) שום קיצורים, אסור אפילו לכתוב ד"ה במקום דאר היום. ועוד: אם
יש יותר מתיקון אחד בשורה, מחקי את כל השורה והתחילי שורה חדשה.
בני הבית בריאים. היום קיבלתי סוף סוף את המכתבים הדרושים,
וביום ראשון אחליט לאן אסע בסוף החודש: לאמריקה או לארץ ישראל.
אני מנשק בחזקה. את אניה ואת ערי לא ראיתי מאז אתמול - אני
במלון. ו'
אם סריוז'ה עדיין שם, תני לו להגיה את החוברת/2 כרצונו
(מילים וכתיב): הוא יודע את השפה.
עם הדירה תנהגי כרצונך. גם אם אבוא, זה לא יהיה לאורך זמן,
ובגלל שלושה ביקורים בתל אביב אין טעם לשבור את הראש.
הכסף הוא שלך, ולא אקח אותו חזרה. כתבתי לך: קני סרט ורוד
לכובע, הצטלמי ושלחי לי תמונה.
.
.
הערות:
1 המכתב לא נמצא.
2 המבטא העברי.
.