.
אל ישעיהו קלינוב, ברלין
פאריס, 22 באוקטובר 1929...רוסית
.
פאריס, 22 באוקטובר 1929
.
איסיי יעקובלביץ' היקר,
אני שואל אותך שוב: היכן אתה רואה סיכוי לשלום עם השמאל,
וכיצד? ההתפרצות נגדנו בגילוי הדעת שלהם מאלפת בצורה מדהימה./1
שים לב: בעת הפרעות הכול עבדו יחד. העזוע היה כזה, שכל אדם בעל
נפש בריאה היה חייב לשכוח את המריבות מתמול שלשום. יתרה מזו,
אני בטוח שהם באמת שכחו אותן בלבם פנימה; גם אנשינו לא פגעו
בהם, ואפילו על דברי הנבלה של קפלנסקי/2 לא ראיתי תגובה חריפה.
מדוע, אפוא, לפתע פתאום התקפה כזאת? מפני שהכול מסביב אומרים:
הרביזיוניסטים צודקים. מפני שאנחנו בצמיחה.
הבן סוף סוף: סיבת הכעס אינה נעוצה בהתנהגותנו, תהא גרועה
או טובה, אלא בצמיחתנו. לפועלים יש כנראה נתונים שעדיין אין לנו
- הם רואים בביתם פנימה איך המרד מתפשט. יש כאן הקבלה ליחסם של
הערבים כלפי היהודים. גם אם כל אחד מהמתיישבים היה ולטש,/3
ומספר המתיישבים הללו היה רב, כי אז הערבים היו רוגזים באותה
מידה. הם אינם רוצים בצמיחתנו, כל השאר זוטות. ולו כל
הרביזיוניסטים היו דומים לך ומספרם היה גדל, הפועלים היו רוגזים
באותה מידה.
יש גם הקבלה - ואל תכעס - בין עמדתך לבין 'ברית שלום':/4
אתה רוצה שלום, אבל שלום אפשרי רק על יסוד ויתורים הדדיים,
ואינך יכול להציע להם שום ויתור משמעותי, כשם שרופין אינו יכול
להציע דבר לערבים מבלי לוותר על העלייה. ובמקרה שלנו, אינך יכול
לוותר על גידול המפלגה ועל הפצת רעיונותיה.
ברצוני להציע לך את אשר תמיד הצעתי ל'ברית שלום': פנו אל
'הערבים' לא במאמרים, שרק יזיקו, אלא אישית. אינך זקוק לייפוי
כוח רשמי, זה גם בלתי אפשרי; יש לך חברים בעלי השפעה רבה במחנה
ההוא./5 אמור להם שיש הרבה רביזיוניסטים הרוצים שלום; שאל לדעתם
של ידידיך מהשמאל, מה דרוש לשם כך. נסה-נא. אם אני טועה, אהיה
הראשון שישמח. אבל אם אני צודק, אם הם ידרשו ויתור על
האידיאולוגיה שלנו, על התפיסה העל-מעמדית, על הבכורה של עניינים
לאומיים לעומת עניינים כיתתיים, ויתור על מה שהם מכנים
'מיליטריזם', דהיינו על הזכות לחיים, אז תסיק בעצמך את המסקנות.
אני כותב את הדברים מפני שאני מאוד אוהב אותך, וכואב לי
שבאווירה שלנו יש דבר מה שאתה סולד ממנו. גם לא נעים לי שאת
הסכסוך האורגני הגדול והרציני, המשותף לכל העמים בתקופתנו, אתה
מצמצם לכמה משפטים מעליבים, ודווקא מפי.
אגב, אשר למשפטים החריפים שלי, עכשיו אני חושש ונזהר בהם,
כדי לא לצער חברים - ולא רק בתחום זה. אבל הרביזיוניזם לא
ירוויח מזה דבר, אלא יפסיד פובליציסט טוב. כל מה שנקרא
'הכישרון' שלי מתבטא בזה, שאני מרכז את אנרגיית המוח בנקודה
אחת, מגלה בה את נקודת הרוע ומנסח אותה בחריפות כזו, שהדבר נחרת
בזיכרון של התומכים ושל המתנגדים כאחד. יחד עם זאת אינני שואף
לצדק האובייקטיבי, אלא להפך - לכפיפת המקל לצד שכנגד, שבלעדיה
אי אפשר ליישר את המקל. זו שיטת הפובליציסטיקה היחידה שאני
מוכשר לה. אם שוללים אותה ממני, כמו עכשיו, מתקבל דבר חסר
תועלת. אגב, זו הסיבה שדווקא עכשיו כאשר רבים מצפים ל'דברי',
'אין לי מה לומר' (לא על השמאל, כמובן, אלא בכלל על המסקנות מן
המאורעות).
אני מברך אותך עם תחילת הופעתו של הנייער וועג! סלח לי על
אורך המכתב. אני מחבק אותך.
ו' ז'
כתוב 'מבפנים' על הלכי הרוח ועל הסיכויים.
.
.
הערות:
1 בגילוי הדעת מטעם מפלגת אחדות העבודה ומפלגת הפועל הצעיר נאמר
בין השאר:'כצמח רקב היונק ממקור נרפש, כן עלול נגע הרביזיוניזם
לפשות ולהתפשט עכשיו בישוב' (הפועל הצעיר, 20 בספטמבר 1929).
2 בישיבת הוועד הפועל הציוני והוועד המנהלי של הסוכנות היהודית
שנדונו בה מאורעות תרפ"ט, שיבח שלמה קפלנסקי את התנהגותם של
השוטרים הערביים ושל חיל הספר העבר-ירדני בזמן המאורעות. וזאת,
בניגוד למציאות בשטח (פרוטוקול ישיבת הוועד הפועל הציוני,
לונדון 11-6 בספטמבר 1929, אצ"מ, .(3/082/4Z
3 רוברט ולטש (איגרת אל יעקבי ש' 3.12.1926 , הערה 8). עורך היודישה רונשאו.
דגל בוויתורים מפליגים לערבים ותמך בהקמת מדינה דו-לאומית -
יהודית-ערבית - בארץ ישראל.
4 אגודה יהודית ארץ-ישראלית שנוסדה ב1926. בין מטרותיה המוצהרות
'לסלול דרך והבנה בין עברים לערבים לצורות חיים משותפות בארץ
ישראל, בדרך של שוויון שלם בזכויותיהם הפוליטיות של שני לאומים
בעלי אוטונומיה רחבה'.
5 מחנה השמאל הציוני.
.