.
אל ויליאם אורמסבי-גור, לונדון
ירושלים, 15 בנובמבר 1928...אנגלית
.
ירושלים, 15 בנובמבר 1928
גור היקר,
צר לי שמכתבי הראשון מארץ ישראל נושא אופי של תלונה אישית.
השתדלתי להימנע מכך, בתובעי שהעניין יוסדר במקום. עכשיו כאשר
נראה לי שבקשתי לפתרון מקומי נתקלת בסירוב, אין לי דרך אחרת כי
אם לדווח לך מה אירע, במיוחד שבחלקו נוגע העניין גם לך, או
לפחות למכתבך.
ברדתי מהאנייה ב5 באוקטובר, שלחתי שלושה אנשים להביא את
המזוודות מבית המכס ונתתי להם את המפתחות כדי שהמזוודות ייבדקו
כנדרש על ידי פקידי המכס. בהביאם את המזוודות, סיפרו לי אנשיי
את הסיפור הבא: כשפקיד המכס ראה באחת ממזוודותיי מספר תיקים
שהכילו מכתבים ומסמכים שונים, הוא שלח להביא שני שוטרים, והללו
קראו כמעט את כל ההתכתבות הפרטית והסודית שלי. כשהבחינו במכתבים
שצוין עליהם 'משרד המושבות' הם העירו על כך, ומכתבים אלה זכו
לתשומת לב מיוחדת. בתיקים היו מכתבים ממך ומהאדונים אמרי,
ודג'ווד, קנוורתי/1, מקדונלד/2 גברת דאגדייל, סר אשטון פאונל
ואחרים. חלק מן המכתבים הם בהחלט סודיים. מכתב אחד נלקח על ידי
הפקיד לחדר אחר, והוא השתהה שם בין עשר לעשרים דקות. חקרתי את
השליחים שלי בנוכחות עורך דין, והם דווחו שהמשטרה עיינה
בהתכתבות הפרטית שלי. הממשלה/3 כבר הודתה בעובדה זו בתשובתה
לעורכי הדין שלי.
עלי להוסיף, שאני מצטער מעומק לבי שלא עלה בידי לשמור על
סודיות מכתביהם של אנשים שנתנו בי אמון, אך לא היתה שום רשלנות
מצדי. אפילו אם המסמכים היו בתיק היד שלי זה לא היה משנה, כי גם
תיק המסמכים שהיה בידי ברדתי מן האנייה נבדק באופן יסודי,
והפקיד כיבד אותי בכבוד מיוחד בשואלו אותי פעמיים, אם ברשותי
כלי נשק. קשה מאוד להאמין שכל זה נעשה ביזמתם של כמה פקידים
זוטרים.
כפי שכתבתי לך מפאריס,/4 החלטתי להתייחס לאירועים בחוש
הומור, אולם חוששני שאינני יכול לנהוג כך במקרה המיוחד הזה.
ייתכן שאני תמים (אף על פי שאינני סבור שאנגלי יראה בכך
תמימות), אבל הורגלתי ששמירה על הסודיות של התכתבות פרטית
חיונית כמו אוויר ומזון. קריאת מכתביו של אדם ללא קבלת רשות
נחשבת בכל ארץ תרבותית לשערורייה שיש לבלום אותה.
עורכי הדין שלי ממשרד סאקר/5 אמרו לי, שבאנגליה היו מגישים
תביעה נגד המחלקה האחראית. אבל לצערי הרב, קיימת בארץ ישראל
תקנה מיוחדת משנת 1926 האוסרת על כל בית דין לדון בתביעה נגד
מחלקה ממשלתית. לכן ביקשו עורכי הדין שלי מהממשלה להקים ועדת
חקירה משפטית כדי לברר מי היה הפקיד האחראי למעשה. אם אין
מאפשרים לי להגיש תביעה נגד הממשלה, חייבים לאפשר לי לתבוע את
הפקיד שנתן את ההוראה לבצע דבר שהממשלה רואה בו מעשה פגום, 'שיש
להפסיקו' (היא הודתה בכך מאוחר יותר). אבל בעוד שהם מודים בכך,
הם מסרבים לקיים חקירה.
והנה הקבלה מוזרה: לפני שנתיים התלוננה בתל אביב גברת
מאוסטרליה נגד המשטרה על הוצאת דיבה. מיד הוקמה ועדת חקירה
ומפקד משטרת תל-אביב דאז נתבקש להתפטר. מפקד המשטרה ההוא היה
יהודי והאישה קיבלה את עזרתו של נציג ממשלת אוסטרליה. חוששני
שההבדל במקרה שלי נובע מן העובדה שאין באפשרותי לפנות לשום
נציגות דיפלומטית, לא באנגליה ולא בשום מקום אחר. מלבד זאת,
מדובר בפקיד שכנראה אינו יהודי.
הוריתי לעורכי הדין שלי לדרוש בתוקף הקמת ועדת חקירה
משפטית, אבל כבר עתה ברור שהדבר ייתקל בסירוב. הרשה לי לשאול
אותך, מה עלי לעשות, ומה ביכולתי לעשות? ייתכן שאוכל להגיש
תביעה נגד פקיד מכס זוטר ונגד שני בלשי משטרה זוטרים. אבל למותר
לנמק מדוע אין דעתי נוחה מן הרעיון, לתקוף זוטרים מסכנים שנדרשו
לבצע פקודות.
לאור כל האמור אני נאלץ לומר, שהתקנה המונעת הגשת תביעה נגד
מחלקה ממשלתית, אפילו כאשר היא מודה בביצוע מעשה בלתי הוגן,
עלולה רק לחזק את הדעה, שאי ציות לחוק מצד פקידי ממשלה זוכה
לעידוד באופן רשמי.
אני שולח העתק ממכתב זה לוודג'ווד, ואבקש ממנו להושיט לי
סיוע, ובראש ובראשונה לשוחח אתך על כך. ושוב, האמן-נא שאני
מצטער בכנות על שנאלצתי לכתוב מכתב זה. שלך בנאמנות,
ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 ג'וזף מונטגיו קנוורתי (איגרת אל יעקבי ש' 21.10.1925 , הערה 7).
2 ג'יימס רמזי מקדונלד (איגרת אל קיש 4.7.1925 , הערה 13).
3 הממשלה המנדטורית בארץ ישראל. < <NE>4<ME><ME><ME><ME המכתב לא
נמצא. 5 הארי סאקר היה חבר ההנהלה הציונית ובעל משרד עורכי דין
בירושלים.
.