.
אל לואי מארשל, רומזי/1
לונדון, 7 ביוני 1928...אנגלית
.
7 ביוני 1928
.
מר מארשל היקר,
טיעוניה של התנועה הרביזיוניסטית נגד ההצעה להרחבת הסוכנות
היהודית, לא הועלו עד כה ישירות בפני הצד הלא-ציוני. אעשה זאת
עכשיו, מפני שמפלגתי, המחדשת את מאבקה הציבורי נגד תכנית ההרחבה
כפי שהיא מוצעת היום, חוששת פן יפרשו הידידים הלא-ציונים את
עמדתנו בצורה בלתי נכונה.
עיקר טיעוננו הוא שתחום פעולתו של הגוף המורחב יוגבל
להיבטים הכלכליים של הפעילות הארץ-ישראלית, בעוד תפקידה המדיני
של הסוכנות יופקד בידי ההנהלה הציונית בלבד.
יש להבהיר שלושה דברים:
ראשית, ההפרדה בין שני התפקידים חייבת לקבל את אישורן של כל
הסיעות הציוניות שעמדתן ידועה באופן רשמי להנהלה הציונית.
שנית, אין לנו כל התנגדות שתהיה אחריות משותפת בתחום
הפעילות הכלכלית, אנחנו רק מתנגדים לאחריות משותפת בעניינים
מדיניים.
שלישית, סירובם של הציונים לשתף את הלא-ציונים בתפקיד
המוזכר בסעיף 4 של< <JF המנדט/2 - ייעוץ לממשלת המנדט - אינו
נובע מטינה אלא להפך, מכיבוד השקפתם של השותפים הלא-ציונים. אנו
מודעים לעובדה שיש גברים ונשים שאינם תמימי דעים עם השאיפות
הציוניות, עם המדינה היהודית ועם הלאומיות. אף על פי שאנו
מצטערים על עמדתם בנושאים אלה ומקווים שבאחד הימים תשתנה עמדתם,
אנו מכירים בכך שעמדתם אמתית ומושרשת עמוק בדיוק כמו אמונתנו
הציונית. דבר זה אינו צריך למנוע שיתוף פעולה בענייני עלייה
והתיישבות, אבל אין הדבר מבטיח שיתוף פעולה והרמוניה יציבה
בתחום המדיני. זה ברור, כי אלה השואפים לרוב יהודי בארץ ישראל,
נוטים באופן טבעי לתבוע מממשלת המנדט ויתורים מפליגים ביותר,
כדי להבטיח את הגשמת שאיפתם. באותה מידה גם ברור, כי אלה הרואים
בהקמתה של המדינה היהודית סכנה לרווחתו של העם היהודי, יתקשו
כנראה לצרף את חתימותיהם לתביעות מעין אלה.
אכן, לעתים קרובות הובעה התקווה, כי המחצית הלא-ציונית של
הסוכנות היהודית המורחבת תכלול גם כמה מאוהדי הציונות, כך שתמיד
יובטח רוב לאומי. יתרה מזו, האופטימיסטים הללו מבטיחים, שהסיעות
המרכיבות את המחצית הלא-ציונית של הסוכנות ייכנעו לרצון הרוב.
דעה אופטימית זו הובעה רק על ידי ציונים הבטוחים שהם מבינים
את נטיית לבם של המנהיגים הלא-ציוניים, בעוד שיש החוששים שהבנתם
נובעת יותר מביטחונם ולאו דווקא מהכרת המצב לאשורו. לכן נראה
הוגן יותר כלפי שני המחנות, להציג בסופו של דבר את השאלה לאלה
העשויים להיות המנהיגים של המחצית הלא-ציונית של הסוכנות
המורחבת. אם רוב הבוחרים יחליט על קו פוליטי בעל אופי לאומי
ברור, האם הם יהיו מוכנים להשלים עם החלטה כזו?
שאלה זו ממחישה את הסכנה להיווצרות מצב המעורר התנגשויות על
רקע מצפוני. ניצחונות ברוב קולות מסוג זה, עלולים רק להעכיר את
האווירה ואת הרצון הטוב, במקום ליצור אמון הדדי, ולהשפיע באופן
שלילי אפילו על התחום הנייטרלי - הפיתוח הכלכלי.
לכן, תהיה זאת מדיניות נבונה יותר לא להפעיל כוח במקום
שצריכה להיות התפתחות טבעית של הלב והשכל, ולא להרחיב את מסגרת
האחריות המשותפת בצורה מכנית, מעבר לתחום שהוא כבר בשל לשיתוף
פעולה בטוח. קיימת קרקע נרחבת לפעולות מורכבות בתחום הכלכלי
שבמפעל הארץ-ישראלי הגדול. הציונים יקבלו את הפעילות בתחום זה
בברכה וברצון רב. אבל התפקיד המדיני של הסוכנות היהודית חייב
להישאר בידי ההנהלה הציונית, שנבחרה על ידי הקונגרס הציוני, שלו
היא כפופה.
הדרך הנאותה להבטחת נכונות מרבית לעזרה הדדית ומינימום סכנת
חיכוך, היא הפרדה בין שני התפקידים: בין אם על ידי הקמתה של
מועצה כלכלית עליונה לצדה של הסוכנות היהודית, שתורכב מנציגים
ציונים ולא-ציונים, שאליה יועברו כל ענייני התקציב והבנייה, או
על ידי הקמת סוכנות יהודית בשיטת 'שני הבתים' - בית אחד יהיה
מעורב ויטפל בשאלות כלכליות, בעוד הבית השני, הציוני, יעסוק
בנושאים ציוניים וב'ייעוץ' לממשלת המנדט. שלך בנאמנות,
ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 מארשל שהה באחוזת מלצ'ט שליד ) yesmoR בהמפשיר) לרגל ההתוועדות
עם ועדת המומחים לארץ ישראל (איגרת אל וולפסון 14.1.1910 , הערה 12).
2 בחלקו הראשון של סעיף 4 בכתב האמנה של המנדט נאמר, שהסוכנות
היהודית תוכר כגוף מייעץ לממשל הארץ-ישראלי בכל התחומים העשויים
להשפיע על הקמתו של הבית הלאומי היהודי ועל האינטרסים של
האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל. בחלקו השני נאמר ש'ההסתדרות
הציונית, כל עוד ארגונה ותקנונה יתקבלו על דעת מעצמת המנדט,
תוכר בתור סוכנות כזאת, ובהתייעצות עם ממשלת הוד מלכותו הבריטי
תנקוט צעדים להבטחת שיתוף הפעולה מצד כל היהודים המוכנים לסייע
בהקמת הבית הלאומי היהודי'.
.