.
אל ירמיהו הלפרן,/1 תל אביב
פאריס, 17 במאי 1928...רוסית
.
פאריס, 17 במאי 1928
.
אירמה היקר,
תודה על המכתב./2 אני מאוד שמח שהנך שולל כל השתתפות או כל
תמיכה בתסיסה, שהחלה אחרי עזיבתך./3 אני מאמין לך ללא כל פקפוק.
אני מקווה שתעשה יותר מזה, ואולי כבר עשית: אם התסיסה נמשכת,
תמחה נגדה. אני מייחל לכך לא משום שזה לטובת ברית טרומפלדור,
אלא משום שכך נאה.
אשר למחלוקת, אינני יכול לרדת לעומקו של העניין מרחוק. אשר
לעיקרו של מכתבך, הרשה לי לא להסכים עמו. כמובן, הביקורת שלך
צודקת: אין לברית טרומפלדור אידיאולוגיה, זיקתה לרביזיוניזם
אינה ברורה וכו'. אבל האשמה זו מכוונת כלפי כולנו, ובראש
ובראשונה כלפיי. אני אומר לך, שאם יבחנו אותי בנושא
האידיאולוגיה של ברית טרומפלדור וכו', אכשל. למרות הכול, ברית
טרומפלדור היא מפעל חי, יש בה כוח משיכה השונה מכל כוח משיכה
אחר, המושך את האנשים דווקא אל הדגל הזה, אבל אי אפשר להסביר את
מהותו של כוח המשיכה הזה בבת אחת. הדבר צריך להתברר בהדרגה,
ואין מנוס משגיאות ומכישלונות. זו דרך היווצרותן של כל התנועות.
שלושים פעם בחודש אני שרוי במצב דומה לשלך. גם הרביזיוניזם
וגם ברית טרומפלדור גדלים כל אחד בפני עצמו, ולדעתי - לעתים
קרובות בעקלתון. אני רחוק מלהיות מרוצה מהכול (אפילו מן
האידיאולוגיה), אך מה לעשות, להיעלב? שורשיהן של שתי התנועות
קרובים ללבי, לכן אמתין. נראה כיצד יתפתח הדבר. לעת עתה כדאי
להיות מעורב ולהשפיע על ההחלטות. אני מתחשב בשכן ונוהג על פי
מקבילית הכוחות - בין הקו שלו לקו שלי. לפי מכתבך, לא רצית לחפש
את מקבילית הכוחות. מכאן שעל כל אדם כישרוני להתרחק מכל עיסוק
ציבורי.
'אין תנופה, יסודות זעיר בורגניים...',/4 הנח לזה אירמה. א)
'תנופה' מותרת פעם בשנה בעת רעידת אדמה. אילו הורגשה 'התנופה'
יום-יום ערכה היה אפסי. תנופה יש בתנועה המסוגלת להניף יד ביום
פקודה, ולא בזו שבה אפילו את הרצפה מטאטאים בתנופה. ב) בכל
תריסר צריכים להיות אחד עשר וחצי נטולי צבע, שאם לא כן - מקומו
של תריסר זה בתערוכה ולא בעבודה. העניין בהחלט אינו בכך. רוב
בני האדם הם מתחת לממוצע, אבל אחדים מהם אוהבים משום מה מוסיקה,
אחרים אוהבים ריקודים וכו'. אין פירוש הדבר שהם 'אוהבים' עד כדי
נכונות להקרבה, אלא סתם מעדיפים. ואכן שנינו מחפשים את אלה
'האוהבים' משום מה את מדינת היהודים/5 את הלגיוניזם - קרא לזה
כפי שתרצה. הם לא יהיו טובים מכל מאה בני אדם אחרים, אבל אצלנו
הם במקומם, צמודים לעיסוקם, כמו אוהבי הדיג על שפת הנהר.
מתפקידנו ללמדם את האומנות הזאת (לאחר שנלמד אותה בעצמנו). יש
לעשות זאת ללא כל כמיהה לתנופה בלתי פוסקת. כשילמדו, וינשרו %50
מאלה שבאו בטעות, וכאשר הגורל יזמן את המבחן הגדול, אז תידרש גם
תנופה. כך אני פועל, וכל השאר נחשב בעיניי לעצבים.
רעיון אחד במכתבך רציני מאוד: אולי מוטב להפוך את
הרביזיוניזם למסדר שלא ישדל איש להצטרף אליו, ובכל פעם רק יכוון
את אנשיו למטרה מיוחדת. אני חושב על זה לעתים קרובות, לפעמים
אני בעד ולפעמים - נגד. קשה להכריע בנושא. למה הכרעת כבר ובצורה
כה מוצקה שאם לא תתקבל דעתך תהיה בלתי מרוצה?
ידיד יקר, אני כותב לך בפשטות מכיוון שנפשך מוכשרת וגם נודף
ממך ריח מאותה תמצית הקרובה ללבי. כל החסרונות והפגמים שלנו
מכאיבים לך, בזה איני מטיל ספק. אבל אני מסרב להתעניין בדברים
המכאיבים לך. אם אינך עומד בכאבים, לך לדרכך ויהי האל בעזרך.
כאשר אדם נתקל ברעיון הקרוב ללבו, עליו לסבול את הכאב, לחיות
ולהסתדר לא רק עם הבורגנים הזעירים, אלא אפילו עם תיישים
ולטאות, אם אלה התאספו משום מה ליד אותה מדורה. בעוד שנים אחדות
נראה מה תהיינה התוצאות. שלך בלבביות,
ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 איגרת אל ז'בוטינסקי ח' ו- ת' 4.10.1921 , הערה 3. הלפרן היה מפקד גדוד 41 בבית"ר תל
אביב. לאחר מכן התמנה למפקד בית הספר למדריכים בתל אביב.
2 המכתב לא נמצא, אך קווים כלליים מתוכו עולים מתשובתו של
ז'בוטינסקי. 3 באמצע אפריל 1928 התפטר ירמיהו הלפרן מתפקידו
כמפקד גדוד 41, מכיוון שלדעתו, לא היתה לבית"ר אידיאולוגיה משלה
והיא ינקה מהאידיאולוגיה הרביזיוניסטית. בעקבות התפטרותו נוצרה
תסיסה - שבעה קצינים וסמלים הגישו מכתב אולטימטיבי למנחם ארבר
בעניין ארגון ואידיאולוגיה (פרוטוקול ישיבת הוועד המרכזי של
הצה"ר בארץ ישראל מ29 באפריל 1928, מ"ז, ג2/2/10). 4 ציטוט
ממכתבו של ירמיהו הלפרן. 5 במקור בגרמנית: taatsneduJ
.