אל עורך הרייכספוסט, וינה
לונדון, 29 בינואר 1930 גרמנית

אדוני העורך הנכבד,
הדיווח על נאומי בתל אביב,\1 שפורסם בעיתונך הנכבד ב16 בינואר, מוטעה לחלוטין. אני משוכנע, כי תרשה לי להשתמש בעמודי עיתונך כדי להעמיד את הדברים על אמיתותם.
1) לא אמרתי: 'הסכמה עם הערבים לא תיתכן בכלל'. אמרתי את הדברים הבאים: הדרך הנכונה להסכמה אינה בוויתורים מדיניים מצדנו; בעניין העיקרי - דהיינו, בשאלת העלייה - אין אנו היהודים יכולים לעשות ויתורים, שכן הדבר הזה ימיט כְּלָיָה על הציונות כולה. קיימת רק דרך אחת להשכנת שלום בארץ: על הממשלה להבהיר לערבים על ידי מדיניותה בארץ ישראל, כי אנגליה נחושה בדעתה לסייע להגשמת הציונות, ובייחוד לעודד את העלייה היהודית עד קצה גבול היכולת של הארץ, וכי החלטה זו כבר נתקבלה סופית\2 ואין לחלוק עליה. רק כשיתפסו הערבים את משמעותה של עובדה זו תוכל להתבסס במחנה שלהם מפלגה מתונה, שבמקום לערוך מעשי הרג המוניים ביהודים, כפי שקרה באוגוסט אשתקד, תגיע ל'מודוס
ויוונדי'\3 כלשהו עם הציונים, דבר שיערוב לכל זכויות הערבים מבלי להוות מכשול לעלייה היהודית.
2) לא אמרתי: 'ארץ ישראל כולה צריכה להימסר לידי היהודים; יש להם לערבים מדבריות משלהם, בהם הם יכולים לרעות את גמליהם'. עֶמְדָתי בשאלה זו נוסחה עוד בשנת 1925 בירחון מנורה\4 היוצא לאור בווינה, ואת דעתי זאת לא שיניתי. כתבתי אז: 'סבורני כי דחיקת הערבים מארץ ישראל היא קודם כול בלתי אפשרית. ארץ ישראל תישאר תמיד מדינה של כמה לאומים - ומצב זה מספק אותי לגמרי, בתנאי שהיהודים יהיו לרוב בארץ. שנית, אני משתייך לקבוצה שניסחה בשעתה מה שמכונה בשם "תכנית הלסינגפורס",\5 שניסחנו אותה לא רק למען היהודים, אלא למען כל העמים; ביסודה
- שוויון זכויות לכל הלאומים. ככל האחרים מוכן גם אני להישבע על כך בשמנו ובשם צאצאינו. זה נראה בעיניי כ"אני מאמין" שוחר שלום למַדַי.
3) את התנגדותי (וזו התנגדות מצד כל הציונים) לכינון נחפז מדי של מוסד מייצג\6 בארץ ישראל נימקתי בנאומי בתל אביב בדיוק כפי שנוסחה בתזכיר של הברית העולמית של הציונים הרביזיוניסטים מ1 בדצמבר 1929: '… אם הערבים שייבחרו לפרלמנט ישתייכו לזרם אנטי-ציוני, דבר שהוא סביר מאוד, תיהפך האספה המחוקקת לנשק רב-עָצמה שיהא בו כדי להפריע להתפתחות היסוד העיקרי הדרוש להקמת הבית הלאומי היהודי - נשק נגד העלייה וההתיישבות היהודית.' זאת ועוד: 'הטענות המובאות כאן נגד התכנית הזאת אין פירושן, בשום פנים ואופן, יחס של אי-כבוד כלפי עקרון השלטון העצמי. ואולם, למרות חשיבותו של העיקרון הזה, אין שום הצדקה שיישומו יעמוד בסתירה לקליטת העלייה
- המטרה העיקרית של המנדט,
שהיא דרישה נכונה וצודקת'.
4) אינני מכחיש שאמרתי בתל אביב, כי אנגליה הבטיחה לנו מדינה; ציטטתי תוך כדי כך מסמכים שונים המוכיחים שאכן כזאת היתה כוונתה של ממשלת בריטניה בעת ניסוחה של 'הצהרת בלפור'.
ישנם עוד אי-דיוקים רבים בדיווחו של סופרכם, אבל אני סבור שדי בתיקון העיקר. במקום למלא את טורי עיתונך בפרטים שניים במעלה, הייתי רוצה להפנות את תשומת לבם של הקוראים לדבר שהוא בעיניי בבחינת הנקודה המרכזית ביותר של בעיית הציונות:
האם זה צודק, האם זה הוגן, האם זה אנושי להשתעשע במילים, כאשר מדובר בצרה אנושית גדולה ובתקווה גדולה? צרת ישראל גדולה - זאת יודעים גם מתנגדינו; תקוותנו שיום יבוא והאנושות הנאורה תעזור לנו ליישב בארץ ישראל מיליונים רבים ככל האפשר של יהודים במצוקה - מימוש תקוותנו זו הוא בגדר תופעה שמן הדין שמתנגד הגון יתייחס אליה בכבוד. עודני יכול להבין את אלה המשיבים על התקווה הזאת ב'לאו' ברור, ודנים את עמנו לגסיסה אינסופית. זה אכזרי, אבל לפחות יש בזה מן היושר. אבל אינני יכול להבין את משחק ה'חתול ועכבר' שמנהל עמנו הממשל בארץ ישראל זה שנים אחדות, את הפלפול שבעזרתו הוא מנסה להוכיח, כי פירושו של ה'בית הלאומי' שהובטח לנו יכול להיות רק גטו חדש וזעיר. גנרל סמאטס,\7 חבר קבינט המלחמה של בריטניה בשנת 1917, הקבינט שבשמו חתם בלפור על ההצהרה, אמר זה לא כבר בניו יורק: 'בית הוא מקום שאליו אפשר להיכנס'. להבטחה בדבר 'בית לאומי' לעם, המסוגל להכיל בתוכו מיליוני אנשים בני בלי-בית, יכולה להיות רק משמעות אחת. כך הבינו זאת הכול גם בשנת 1917: ממשלת בריטניה, העם האנגלי, היהודים והעולם כולו. וכאשר אנו אומרים עכשיו לאנגליה: אל תהתלי בטרגדיה של עם שלם ובתקווה עתיקה בת אלפי שנים, אל תסתתרי מאחורי משחקי מילים - הבטחתך היתה ברורה: שחקי משחק הוגן!\8 אנו מצפים להבנה ולתמיכה מוסרית מצד הכול.
בכבוד רב,
ו' ז'בוטינסקי
הערות:
1 מ23 בדצמבר 1929.
2 במקור בצרפתית:
chose jugee
3 רומית: הסדר של פשרה.
4 איגרת אל דיאמנט [1923. 12. 8] , הערה 10. כוונתו למאמר 'קיר הברזל; אנו והערבים', שראה אור בשבועון
Menorah בגיליון נובמבר 1923 (ולא 1925, כפי שציין כאן בטעות).
5 תכנית הלסינגפורס נתקבלה בוועידה השלישית של ציוני רוסיה (הלסינקי 4-10 בדצמבר 1906). היא כוללת סעיף בדבר 'עבודת ההווה', שמשמעו פעילות למען הזכויות האזרחיות והלאומיות של היהודים בארצות הגולה, ותביעה למתן שוויון זכויות לכל הלאומים. ראה גם כרך א, ועידת הלסינגפורס, ושם במבוא, עמ' כג.
6 הכוונה לתכנית שהעלו השלטונות הבריטיים בדבר הקמת 'מועצה מחוקקת'.
7 יאן כריסטיאן סמאטס (איגרת אל בלפור 20.4.1917 , הערה 2). מדינאי דרום-אפריקני.
8 במקור באנגלית: play the game