.
אל חוה ותמר ז'בוטינסקי, תל אביב
ניו יורק, 20 באפריל 1926...רוסית
.
20 באפריל 1926
יקירותיי,
זמן רב לא כתבתי לכן - היד אינה מתרוממת. אני חושש אפילו
לחשוב עד כמה אכזבנו את
אמא. אך מה לעשות? הכסף הארור...
עכשיו יש לי כאן המון עבודה. אני מתחיל אפילו להתעייף. אבל
אולי תהיינה תוצאות
טובות לעניין\1 ובפרט בעבורי. אצטרך להישאר כאן עוד כחודשיים,
אבל בקיץ אבוא בכל
זאת לארץ ישראל. אני בריא ומקווה שגם אתן חשות בטוב.
פגשתי את רקה - היא נישאה לאדם בשם קאהן; הוא סוכן ביטוח
ומצבם טוב. יש להם
אפילו מכונית פורד. הם כמעט לא השתנו, היא נשארה פטפטנית, כפי
שאמא נוהגת לומר,
אבל מאושרת. היא דורשת בשלומכם.
סלחו לי, יקירותיי, שאני כותב לכן כה מעט - קשה לי. בכל פעם
שאני מהרהר בכן, באניה
ובערי, כבד עלי הלב וגובר בי הרצון להיאלם. חי נפשי, חיי הם חיי
כלב, אך כשאני מסתכל
על פליטים אחרים ורואה עד כמה קשה להם להתפרנס, אני נזכר שחטא
הוא להרגיז את
האלוהים.
אני מנשק אתכן בחזקה.
ו'
ד"ר טורוב\2 ישוב בסתיו לארץ ישראל. אומרים שהוא יעמוד בראש
בתי ספר. אדבר אתו
על אודות טאניה.
.
.
הערות:
1 למפלגה הרביזיוניסטית.
2 ניסן טורוב (איגרת אל ז'בוטינסקי י' 11.6.1919 , הערה 5).
.
.