.
אל אברהם ש' רקנאטי ויצחק כהן,\1 סלוניקי
אינסברוק, 4 בדצמבר 1925...צרפתית
.
אינסברוק, 4 בדצמבר 1925
ידידיי היקרים רקנטי, כהן וכו',
מסע ההסברה שלי נקטע בשל המחווה הנדיבה של לורד פלומר,
שדחה את בקשתי לקבלת אזרחות.\2 נותרתי תלוי באוויר בלבה של
רומניה ובידי מעין דרכון, שתוקפו פג ב30 בנובמבר. על כן נחפזתי
לשוב, אבל ללא הצלחה. בשל איחור של ארבע שעות, בבוקר ה1
בדצמבר, עיכבו אותי בגבול השווייצי ועתה אני כעצור בעיר קטנה
זו. אהה! מעמד זה, של חסר מולדת, הוא צרה צרורה!
אין מילים בפי כדי להביע את גודל צערי על שאיני יכול לבקר
בסלוניקי ובסופיה, שהיו המטרה העיקרית של מסעי - המניע היחיד
שבעטיו החלטתי לצאת למסע. התחושות המובעות במכתב המצורף
בזה (המיועד לפרו-ישראל)\3 אינן אלא תיאור חיוור של רגשותי
האמיתיות.
אני מקווה שבעוד ימים אחדים אהיה בפאריס (פועלים שם למען
העברתי מכאן). לקראת סוף חודש ינואר, אם יהיה בידי דרכון
בר-תוקף, אצא לאמריקה ואשהה שם חודשיים ימים. בחודש אפריל,
אם יתאפשר הדבר, אערוך ביקור קצר אצל אמי בתל-אביב; בדרכי
חזרה, אני מקווה לבוא לסלוניקי. אין זו אלא תקווה. באשר לוועידה
העולמית\4 שלנו, הכול סבורים שאין לכנסה לפני בוא הסתיו, ערב
השיבה לעבודה ולא ערב העונה המתה. מה דעתכם?
ביקרתי בלאטוויה, בליטא, בברלין, בפראנקפורט שעל המיין,
בווינה, בברנו ובמספר ערים ברומניה. אנו מתעצמים והולכים;
לעומת זאת, האחרים שרויים בעיצומה של דעיכה אידיאולוגית.
נחיה ונראה.
ברכות שלום לבביות לכולם.
שלכם, ו' ז'בוטינסקי
.