.
אל ההנהלה הציונית, לונדון
לונדון, 29 בדצמבר 1922...אנגלית
.
29 בדצמבר 1922
סודי
הערות משלימות לתזכיר על 'תנאי ההסכם עם הערבים'\1
בישיבת ההנהלה הציונית בלונדון,\2 שבה נידונו הצעותיי, רווחה
הדעה ששאלת הערובות שיש לדרוש מהערבים היא שאלה תאורטית,
שכן לדעת הרוב אין לצפות לשינוי דרסטי בארץ ישראל.
עתה אני מבקש להסב את תשומת לבה של ההנהלה הציונית
למידע הבא, הכלול במכתב מאת ההנהלה הציונית בארץ ישראל,
מ12 בדצמבר 1922:\3
1) משא ומתן עם הערבים: מיד עם הגיעו לקהיר\4 פתח ד"ר
וייצמן במשא ומתן עם קבוצת ערבים בקהיר, להלן 'קבוצת
אמור',\5 כדי להגיע עמה לידי הבנה על יסוד העקרונות הבאים:
ההסתדרות הציונית תכיר ותתמוך בדרישות הערבים להקים
קונפדרציה של מדינות ערב, שתכלול בראש ובראשונה את ארץ
ישראל, עיראק, עבר הירדן וחיג'אז.
הערבים יאפשרו להסתדרות הציונית חופש פעולה בארץ ישראל
במגעיה עם הממשלה הבריטית בשאלת ארץ ישראל, כדי לממש
את היעד הסופי - הפיכת ארץ ישראל ליהודית, מבחינה כמותית
ואיכותית כאחד.
ניהול המשא ומתן נמשך בארץ ישראל והגיע לשלב המצדיק את
התקווה, שמובטח שיתוף פעולה מסוים עם הערבים הנוגעים
בדבר, לפי הקווים דלעיל.
אין כל חשיבות אם תקווה זו של מחבר המכתב אכן תתממש. מכל
מקום, אין להתעלם מכך שדיון בתנאים האלה יהיה בלתי נמנע
בעתיד הקרוב, ולפיכך עלינו לקבוע מראש את עמדתנו בדבר
הערובות המינימליות החיוניות להגנה על זכויותינו. אין להסתפק
בהצהרה מעורפלת; חייבים להכין מסמך בעל מונחים מדויקים
מבחינה משפטית ופוליטית כאחת.
גלוי וידוע ש'ערובה' אינה יכולה להתבסס על הצהרה של רצון טוב
מצד הערבים, גם אם היא בעלת נוסח נוקשה ותהיינה כוונותיה כנות
ככל שתהיינה. ה'ערובה' חייבת להתבסס על תנאים שלא יאפשרו
לערבים לפגוע בזכויותינו, גם אם ירצו בכך. יש להבטיח את אי-
הפגיעה בזכויותינו בשלוש דרכים:
1) ערובה מנהלית וחוקתית: הן המנגנון המנהלי הן המנגנון
החוקתי של ארץ ישראל חייבים להיות מאורגנים בצורה כזאת
שלערבים לא תהיה כל אפשרות מבחינה תחיקתית לנקוט צעד
כלשהו בניגוד לרצון היהודים.
2) ערובה צבאית: הגדודים העבריים והערביים יהיו שווים
במספרם, והצבתם ברחבי הארץ תבטיח שהגדודים העבריים יהיו רוב
מכריע באזורים שנשקפת בהם סכנה להתקפות על יהודים. לפי
תכניתי יוצבו לפחות שלושה רבעים מן היחידות היהודיות ממערב
לירדן ולפחות שלושה רבעים מן היחידות הערביות - ממזרח הירדן.
3) ערובה מצד שלטונות המנדט : המעצמה המנדטורית תשמור
על זכותה ועל חובתה להתערב מבחינה מדינית וצבאית במקרים של
הפרת החוקה. כסמל לזכות זו תוצב בארץ יחידה בריטית (יחידה של
תותחנים, של פרשים או של חיל האוויר), בתנאי שהדבר לא יכביד
על אוצר הוד מלכותו.
עיינתי בצורה מדוקדקת ביותר בכל ההערות על תכניתי,
שהושמעו בשעת הדיונים שלנו,\6 אבל הן רק חיזקו את דעתי שאין
כל דרך אחרת, במסגרת היכולת האנושית, כדי להבטיח את החסינות
החוקתית של זכויות אלה, החיונית להשגת יעדי הציונות.
ההצעה החלופית היחידה שהועלתה בדיוננו היתה, שיש לשכנע
את ממשלת בריטניה להעניק ל'אמיר' תמיכה כספית, תוך איום שהיא
תישלל ממנו אם מדיניותו תזיק לציונות. בתנאי זה נוכל לאפשר רוב
ערבי בממשלה, ברשות המחוקקת ובצבא המקומי. אינני סבור שיש
לשקול ברצינות תכנית זו. מובן מאליו שלא ניתן לבטל תמיכה
כספית אלא במקרים של הפרה חמורה של החוקה. אך יש דרכים
ואמצעים אין ספור כדי להכשיל את התיישבותנו ואת העלייה שלנו
באמצעים מנהליים וחוקתיים אשר באופן פורמלי וחוקי ייראו
כתקינים לחלוטין. מנקודת מבט כללית יותר, עלי להזהיר את
ההנהלה הציונית - כפי שכבר עשיתי פעמים רבות - מפני ההנחה
התמימה, שבעזרת מענקים, הטבות בעלי אופי כלכלי או שוחד ניתן
לחסל את שאיפתם של ערביי ארץ ישראל לשמור את הארץ לערבים
בלבד. הבוז כלפי הערבי הארץ-ישראלי העולה מתכניות כגון אלה
הוא בלתי מוצדק לחלוטין. הערבי נחשל מבחינה תרבותית, אך
הפטריוטיזם הטבעי שלו הוא אצילי כמו הפטריוטיזם שלנו. אי אפשר
לקנותו, ניתן רק לרסנו באמצעות אותו כוח שאוכלוסיות נאורות
יותר חייבות להרכין ראש בפניו - כוח עליון.
במקרה שלנו, יתגלם הכוח עליון במבנה המיוחד של הרשות
המנהלית, הרשות המחוקקת והזרוע הצבאית. שלטונות המנדט יהיו
ערבים לקיומו של המבנה המיוחד ויגנו עליו.
לפיכך אני דבק בתכניתי שהעליתי בתזכיר הראשון\7 בתוספת שני
התיקונים הבאים:
1) אני מוכן לוותר על התנאי שחלוקת התיקים של חברי הממשלה
תיעשה על דעת הסוכנות היהודית, פרט למשרת ראש הממשלה
ולתיק העלייה, שבאופן טבעי חייבים להישאר בידינו.
2) יש לציין שמלבד הגדודים המקומיים, על מעצמת המנדט
להחזיק בארץ יחידה קטנה (כגון יחידת תותחנים או חיל אוויר) כסמל
לשליטתה העליונה.
אני עומד על הצעותיי, בתוספת התיקונים הקלים הללו, ואם
ההנהלה הציונית תדחה אותן, אדרוש שיוגשו הצעות אחרות, בניסוח
משפטי, הכוללות את הערובה המינימלית, שבלעדיה כל הסכם יהיה
בלתי קביל.
במענה לאחדות מן ההשגות על הצעותיי, שהועלו בדיונינו,
יורשה לי להעיר:
1) מנקודת המבט של ערבי לאומי מתון המוכן להכיר בזכותנו
להפוך את ארץ ישראל ל'יהודית מבחינה כמותית ואיכותית' - ורק
עם שכמותו אפשר להגיע לאיזשהו הסכם - מהווות הצעותיי שיפור
ניכר לעומת החוקה הארץ-ישראלית הנוכחית. היום אין ערבים
בנמצא בקרב ראשי המחלקות העיקריות, בעוד שישנם לפחות שני
יהודים, מלבד הנציב העליון. על פי הצעותיי, מחצית מן השרים יהיו
ערבים. כיום יכולה המועצה המחוקקת לחוקק כל חוק בניגוד לרצון
הנציגים הערבים (13 נגד 10). על פי הצעותיי אי אפשר לחוקק חוק
כלשהו אם הערבים מתנגדים לו פה אחד. כיום הערבים הם במיעוט
בגוף הייצוגי היחיד המוכר על ידי החוקה. על פי הצעותיי הם יזכו
לרוב בבית התחתון ולשוויון בסנט.
2) הסנט. שיטת הייצוג השווה לקהילות השונות בגודלן, קיימת
בשיטה האמריקנית. יהיה זה מוזר לטעון כי שיטה זו אינה צודקת.
התביעה שהעם היהודו כולו, דהיינו ההסתדרות הציונית, יהיה
מיוצג אף הוא בסנט כגורם רביעי היא דרישה מוצדקת לחלוטין.
הטענה שלעם היהודי אין זכות ייצוג משום שהיהודים אינם חיים
בארץ אינה קבילה ועל הציונים להימנע מלהזדקק לה. משמעותה של
'הצהרת בלפור' היא, שהעם היהודי שמחוץ לגבולות ארץ ישראל
הוכר כשותף בבניין הארץ. המסקנה ההגיונית היא שלסוכנות היהודה
שמורה זכות הייצוג, לפחות באחת מן הרשויות המחוקקות. לפי
החוקה הנוכחית, הממשל הבריטי מיוצג בצורה ניכרת במועצה
המחוקקת. זכותו לייצוג כזה מוכרת על ידי הכול, אף על פי שאין
קהילה בריטית בארץ ישראל. זכות זו מבוססת על כך שהאומה
הבריטית שותפה בבניין הארץ. גם האומה היהודית זכאית לתבוע
לעצמה את הזכות הזאת.
יש להכיר בעובדה שתכניתי מבטיחה יתרון גדול, וללא ספק
משמעותי, לחלק מהערבים שהוא החלק החשוב ביותר - כוונתי
לנוצרים. על פי תכניתי יהיה להם ייצוג של 25 אחוזים בסנט - מעמד
בעל השפעה גדולה, מעל לגודלם מבחינה מספרית. לפי תכניתי הם
הופכים לכוח מכריע בעניין הערבי בארץ. אני מודע לעמדה הנוכחית
של הערבים הנוצרים, שהיא עוינת ביותר. אבל תהא זו קלות דעת
לשכוח שתי עובדות יסוד: א) עד לפני חמש שנים שררה בארץ שנאה
בין ערבים נוצרים לערבים מוסלמים, שנמשכה מאז תקופת מסעי
הצלב. ב) כל המתמצא בחיי המדינה רבת הלאומים יודע שהלאומים
השונים נוטים להתלכד. הנוצרים יישארו תמיד מיעוט במזרח.
והיהודים, גם לאחר שיהפכו לרוב בארץ ישראל, עדיין יישארו
מיעוט בעולם הערבי. ההתקרבות בין יהודים לנוצרים היא בלתי
נמנעת. אגב, זו גם דעתו של סר ו' דידס. התכנית, לפי הקווים
המוצעים בתזכירי, תעמיד את הנוצרים בפני פיתוי גדול ותסייע לנו
בעתיד הקרוב ביותר ליצור עמם קואליציה.
3) גדודים עבריים. תכנית החצי-חצי שלי רחוקה מקיצוניות,
שכן היא העתק מדויק של התכנית שהוצעה בידי הנציב העליון
ונתקבלה על ידי משרד המושבות ב1921, אך בסופו של דבר ירדה
מן הפרק, בשל הלחץ שלנו לאחר הפוגרום ביפו.\8 על פי תכנית זו
אמור היה לקום צבא מקומי המורכב ממספר זהה של פלוגות יהודיות
וערביות, בעלות עצמה שווה. ההנהלה הציונית התנגדה בשעתו
בתוקף לתכנית זו, בהיותה פרו-ערבית למדי.
באשר לחלוקה המקומית המוצעת בתזכירי, (לפחות שלושה
רבעים מהיחידות היהודיות - ממערב לירדן, לפחות שלושה רבעים
מהיחידות הערביות - ממזרח לירדן), איני יכול להעלות על דעתי
כיצד יוכל משקיף בלתי משוחד שלא לראותה הוגנת והגיונית כאחת.
בתנאים השוררים היום בעבר הירדן, אין מקום לגדודים עבריים -
סבורני שאפילו רבע מהם יהיו מיותרים שם. בעת ובעונה אחת,
זקוקה מאוד עבר הירדן לשמירה על הסדר. ומכיוון שאין שם מקום
ליחידות יהודיות, איני רואה כל פתרון אחר מאשר ריכוז מרב
היחידות הערביות בעבר הירדן. באשר למערב הירדן, מובן מאליו
שכאן נשקפת סכנה ממשית להתקפת הערבים על היהודים, בעוד
שאיש אינו טוען שהיהודים עלולים לתקוף את הערבים. לכן, יש
צורך לרכז את מרב הגדודים העבריים במערב הירדן. איש עדיין אינו
מעז לטעון שהערבים זקוקים להגנה כלשהי מפני פוגרומים של
היהודים. אפילו הממשל הנוכחי בארץ ישראל מחלק נשק ליישובים
היהודיים וכאשר הערבים מוחים או דורשים שגם להם יינתן נשק,
אומר להם השלטון בגלוי, כי מאחר שהיהודים נתונים בסכנה ולא
הערבים, הרי היהודים זקוקים לנשק ולא הערבים. אכן, אין צורך
להיות יותר מלוכני מן המלך.\9
ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 איגרת אל ההנהלה הציונית 10.12.1922 .
2 ב12 בדצמבר 1922 (אצ"מ, 4/304/7
.(Z 3 מכתבו של פרדריק קיש אל ההנהלה הציונית (ג"ו/1922).
4 ב21 בנובמבר 1922.
מקור השם לא נתחוור. ;Amur 5
6 לעיל, הערה 2.
7 איגרת אל ההנהלה הציונית 10.12.1922 .
8 מאורעות מאי 1921 (כרך ג, לפי המפתח; ראה גם שם, ערך 'חיל
משמר לארץ ישראל').
9 במקור בצרפתית: plus royalist que le roi
.
.