27 אל קלמנט ר' אטלי,/1 לונדון
לונדון, 26 בינואר 1940 אנגלית

לונדון, 26 בינואר 1940
אדון נכבד,
אני מודה לך על מכתבך מ25 בינואר/2 בתשובה למכתבי מ22 לחודש,/3 בו אתה מבקש פרטים בנוגע ל2,000 הפליטים התקועים בדנובה.
2,000 הפליטים הם יהודים מגרמניה, מפולין, מצ'כיה, מסלובקיה ומאוסטריה, ורבים מהם שוחררו ממחנות ריכוז בתנאי שיעזבו את האזורים הכבושים על ידי גרמניה. סודר שהם ינועו על פני הדנובה (שהיא נתיב מים בין_לאומי) במיכליות ובכלי שיט דומים שבהחלט אינם ראויים לנוסעים, כדי לעבור לאניות בנמל רומני בים השחור. אניית קיטור טורקית, שנשכרה כדי להביא את הפליטים לארץ ישראל, ביטלה את ההסכם עמם ועזבה בגלל לחצה של הממשלה הבריטית.
בעלי אניות אחרים חוששים להוביל את הפליטים, אם בשל לחץ דומה ואם מתוך פחד שמא יוחרמו אניותיהם בידי שלטונות המנדט. אחדים מבעלי האניות מוכנים ליטול את הסיכון, אולם הם דורשים שכר מופקע בשל הסכנה שאניותיהם יוחרמו ואנשי הצוות ייכלאו.
משרד החוץ הבריטי פרסם בעיתונות אזהרה מפני הגירה בלתי חוקית לארץ ישראל, ואזהרות מסוג זה של משרד החוץ יחד עם לחץ פחות גלוי, אך יעיל באותה מידה, גרמו לכך שאלפיים הפליטים תקועים בדנובה עם מעט מאוד תקווה להמשיך במסעם.
כדי להמחיש מה מבקשת 'אזהרה' זו להצדיק או לתרץ, הרשה לי לתאר את מצבם של האנשים הללו שחלקם תקועים כבר כחודשיים בשפך הדנובה או לידו. אני מביא דברים ממכתבו של אחד הסובלים המעונים: 'אנחנו יותר מ500 איש על מכלית ישנה שיצאה מכלל שימוש. כמחציתם גברים ונשים בני למעלה מ45; שני תינוקות נולדו בספינה ויש עוד כמה בדרך. כאשר היינו צריכים להיכנס לתוך ה'מקרר' הזה בתחילת נובמבר בנמל הסלובקי לא היה לנו אכפת, משום שהיה ברור לנו ששכרו אניית קיטור טורקית ,כדי לאסוף אותנו בשפך ולקחת אותנו לארץ ישראל. בדרכנו לארץ ישראל כ'בלתי לגליים' היינו מוכנים לעמוד בכל קושי: ידענו זאת הן משום שהוזהרנו על כך על ידי המארגנים, הן משום שידענו הכול על קורותיהם של אלה שנסעו בדרך זו לארץ ישראל לפנינו. אולם נראה שעתה בגלל לחץ בריטי אסרה הממשלה הטורקית על אניותיה לבצע הסכמים כאלה. וכך אנחנו כלואים כאן במֵכלית הברזל הזאת במשך שבועות וחודשים. הדנובה מתחילה לקפוא, הלחות קופאת על הקירות והימים ובעיקר הלילות הם עינוי פיזי מוחלט; לבטח יהיו מקרים של דלקת
ריאות... עד מתי אלוהים אדירים?'
מה עומד לקרות לאנשים הללו על ספינות הקיטור בדנובה? הם אינם יכולים לשוב על עקבותיהם. המדינות שעל גדות הדנובה או על חופי הים השחור אשר אינן מבינות מדוע עליהן לגלות יותר נדיבות מזו של הממשלה הבריטית, לא יתירו להם לרדת לחוף. בשם ההגינות, מה עליהם לעשות? לגווע באיטיות, או להטביע עצמם?
ליטא היא מדינה ענייה, אולם ממשלתה ועמה לא יכלו לשאת את המחזה שעל גבולותיה מצטופפים פליטים הקופאים מקור, אז הם הניחו לאלפים להיכנס פנימה./4 בקיץ האחרון העולם נסער בעקבות טרגדיה של פליטים אחרים שהיו כלואים באניית נוסעים גדולה שנאלצה לנדוד מנמל אחד למשנהו, ובשום מקום לא הרשו לה להעלות את המטען האנושי על היבשה; אולם בסופו של דבר הממשלה הצרפתית התערבה והציעה לקבל את מחציתם בתנאי שמדינות אחרות תקבלנה את היתר./5 מדוע העולם, ובמיוחד דעת הקהל הבריטית, מגלה עכשיו סבלנות לאכזריות כזו? באיזו זכות מוסרית מותר לראות בארץ ישראל טאבו, בשעה שכל מדינה חייבת ליטול חלק בהצלת פליטים? ואם נעשה הדבר בשם מדיניות הספר הלבן, באיזו זכות חוקית מיושמת מדיניות זו, ללא הסכמת חבר הלאומים?
בינתיים התעוררה סכנה חדשה אשר מחוללת חרדה חדשה בקרב מספר עצום של יהודים הנמצאים במחנה הריכוז הגדול בפולין בשטח שבידי הגרמנים. הסכנה היא שקווי הרכבת והכבישים מפולין שבשליטת רוסיה ועד לבלקן יעברו לידיים גרמניות. משמעות הדבר שרבבות קרבנות חדשים של יהודים יצטרכו להימלט מן הגרמנים, ואנחנו נעמוד בפני מבול של גברים, נשים וילדים המנסים לחצות גבולות תוך סיכון חייהם כדי להינצל ממוות.

שלך בנאמנות,

ו' ז'בוטינסקי

1 קלמנט
אטלי – Clement Attlee (1883^1967) היה מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית בשנים 1935^1955, ובשנים 1945^1951 כיהן בתפקיד ראש ממשלת בריטניה. עד למינויו לראש ממשלה הביע אטלי את אהדתו לציונות. לעומת זאת הוא וממשלתו נקטו מדיניות אנטי_ציונית קיצונית ואנטישמית.
2 מכתבו של אטלי לא נמצא.
3 המכתב אל אטלי היה בנוסח זהה למכתב אל נוויל צ'מברליין (לעיל, איגרת 21).
4 מדובר בפליטים יהודים שנמלטו מפולין בעקבות הכיבוש הגרמני.
5 הכוונה לאנייה 'סנט לואיס' שהפליגה ב13 במאי 1939 מהמבורג לקובה. הם לא הורשו להיכנס לקובה מכיוון שפג תוקפן של הוויזות. לאחר משא ומתן הושג הסכם עם שלטונות קובה על כניסתם למדינה
תמורת כ500 דולר לאיש. הם לא הצליחו לגייס את הכסף ונאלצו לשוב לאירופה. הפליטים נקלטו בצרפת, בבריטניה, בהולנד ובבלגיה. רק אלה שנקלטו בבריטניה שרדו. השאר נספו בשואה כאשר ארצות המקלט האחרות נכבשו על ידי הגרמנים.