274 אל דוד רזיאל, תל אביב
לונדון, 13 בנובמבר 1939 עברית
לונדון, 13 בנובמבר 1939
אדוני הנכבד,
מאד שמחתי בקבלי את מכתבו,/1 בדיוק למחרת צאת מכתבי אני/2 – שכתבתי מתוך 'ייאוש' כמעט, אחרי שלא הגיעתני תשובתו במשך כמה שבועות. עוד פעם בחיי למדתי את מצות הסבלנות, ואתו הסליחה.
לעצם הענין: כמו שבטחתי, מבטיחני אדוני כי במדה שוה יטפל בכל אחד מענפי העבודה הבית"רית שהזכרתי במכתבי, ושהמועמדים לכל מקצוע ומקצוע יהיו 'חסידים' למקצועותיהם. לכן אחכה בכליון עיניים לקבלת רשימתו, ומה טוב אם היא תגיעני במהרה, כי בכל שבוע ושבוע נשקפת ה'סכנה' שאצטרך לצאת לאמריקה בחפזון. כמובן גם באמריקה לא ינותק הקשר בינינו – והמרחק הדוארי הוא שוה בזמנים האלה – אבל את אישור הנציבות החדשה ואת ברכותי לפעולתה הייתי מבכר לשלוח עוד מכאן.
הערה אחת למכתבו אני רוצה להבליט: לא לשם וכוח, אלא מפני שכמה פעמים בחייו עוד יעמוד אדוני לפני בעיות כאלה וגם לפני אותה המסה (טמפטיישון)./3 המסה היא זלזול באישים. כמובן אני יודע את כל הסכנות שישנן בפולחן ה'ותיקים' – פולחן הנוטה ליהפך סוף_סוף לשלטון זקנים; ואינני שוכח כי גם אצלנו עומד זקן בראש, ואין זה יתרון לתנועה, ואני תקוה שלא יאריכו ימים ויימצא תקון. אבל לא כדאי גם להגזים בכוון ההפוך ולזלזל ב'ותק' של בני 30 או 40. הגיל הזה הוא פסגת הבגרות הרוחנית. ואם יחד עם הגיל יש לאדם גם נסיון מעשי וחבה פנימית לאותו המקצוע שהוא מטפל בו, אתנגד למי שיציעני להרחיקו פשוט מפני ש'זקן' ויש צעירים ורעננים ממנו. כמובן, תמיד ותמיד יש גם רעננים ממנו ואולי גם עשירי_כשרון ממנו, אבל יאמין לי שאין זה שקול כנגד הנזק שבשיטת הזלזול. שיטת הזלזול במה שהאנגלי קורא 'ריקורד'/4 אישי - היא משק גזל, נטיה לזרוק כלי עבודה הגון בטרם נצלנו את מיטב תועלתו. שום אדם הגון לא יסכים לעבוד בתנאים כאלה, לאמר אם יכולים לחסל אותו בעודנו מלא מרץ ולח, פשוט מפני שכב' המנהל הראשי גלה כשרון חדש. ישנם נמוסי_ תור גם בחיי הצבור ובשרות הצבור כמו שישנם לקנית כרטיסי כניסה לתיאטרון. ואם משער לו אדוני כי מזיקים הם לערך העבודה עצמה – יאמין לי כי איננו אלא טועה בהגזימו את ערך הגורם הנקרא 'כשרון' במובן של טאלאנט./5 במטען הדרוש לאדם העוסק בעניני צבור, הסחורה הנקראת 'כשרון' איננה אלא אחד מתריסר פרטים, ולא החשוב ביותר.
אמנם לא
נגע אדוני בשאלת הגיל, ודבר רק נגד רדיפת כִּבודים ורדיפת המשרות./6 יסלח_נא לי, אבל יש להזהר ולהזהר ועוד פעם להזהר בטרם נישא האשמה כזאת נגד מי שהוא מחברי התנועה, בפרט מהחברים שסבלו יחד אתנו ובנו מה_שהוא בזעת אפיהם. אנא להבין: אינני אומר כי פסיכולוגיה זו היא 'אי_אפשר'; אולי אפשר, אולי ישנה אצל פלוני ואצל אדוני, אבל ברוב המקרים אין זה דבר הנתון לראיה – ברוב המקרים אין זה אלא חשד, 'רשם' – 'כך נדמה' – למי נדמה? לאחד נדמה ולשני לא נדמה, ואין שופט ובורר... על בסיס כזה אי אפשר ליסד סולם היירארכי בריא, ואני לעולם לא אתחשב בנמוקים כאלה אלא במקרים בולטים ונראים לכל. מקרים כאלה אינני מוצא בסביבתנו. עקרון יפה מאד למדתי באסכולה הצבורית הרוסית לשעבר – 'אל תקרא בנשמות', והנני מיעץ לאדוני, מתוך ידידות אמת, שגם הוא ינסה להבין את ערכו.
ומה שנוגע לשתי השכינות:/8 גם אני תקוה שסוף_סוף תתמזגנה, אבל העובדה המכרעת היא שעוד לא נתמזגו, ובזה עלינו להתחשב בכל הכבוד וכובד ראש. לא יועיל אם נצוה על יוחנן בן זכאי שיהיה 'חסיד' להכשרה הצבאית, ועל בר_כוכבא שיתאהב בתרבות.9 אף יישבעו אלה כי 'נתחסדו', אני לא אאמין להם.

[זאב ז'בוטינסקי]

1 מכתב התשובה של דוד רזיאל מ22 באוקטובר 1939 למכתבו של ז'בוטינסקי מ25 בספטמבר (לעיל, איגרת 250). תשובתו התעכבה בגלל מאסרו בצריפין.
2 ראו לעיל, איגרת 269.
3 אנגלית (temptation): ניסיון.
4 אנגלית (record): מוניטין.
5 talent: כישרון טבעי או נרכש.
6 ז'בוטינסקי התייחס לקטע במכתבו של דוד רזיאל מ22 באוקטובר 1939 בו כתב, כי תפקיד לא נועד 'לספק תאוות כבוד' ולא נועד 'לספק פרנסה למי שזקוק לה'.
7 דהיינו לבית"ר ולאצ"ל.
8 על פי המסורת התלמודית התנגד רבן יוחנן בן_זכאי למרד נגד השלטון הרומאי.
9 שמעון בר_כוכבא היה מצביא המרד נגד הרומאים בשנים 132^136.