6 אל יוחנן בדר,/1 קראקוב
לונדון, 3 בינואר 1939 גרמנית
לונדון, 3 בינואר 1939
ד"ר בדר היקר,
היום קיבלתי את מכתבך מ30 בדצמבר יחד עם הנספחים./2 הנשיאות דנה שלשום בבעיית המאָמענט,/3 והחליטה לבצע את ההסדר בעניין הזה עד אמצע ינואר. לפיכך שלחתי לך זה עתה את המברק הבא:
'על דעת הנשיאות אני מייפה את כוחך לפעול בהתאם לרוח הצעותיך שבעמוד 2 של מכתבך מ30 בדצמבר./4 אולם המשא ומתן בשום אופן אינו צריך להיראות כאישור לעמדתו של גוטליב,/5 מכיוון שהנשיאות עצמה רואה אותה באופן עקרוני כזמנית. נא להתחיל מיד, התיווך שלך הוא הניסיון האחרון להגיע להסכם עד 15 בינואר. אני כותב לקראקוב ולווארשה. ז'בוטינסקי.'
הנשיאות ואנוכי מודאגים מאוד בשל העניין הזה. העיתון ריק, משעמם וגרוע; הוא ללא ספק מאבד קוראים, ואין ספק שיש חוגים אשר בשמחה לאיד מעירים את תשומת לבה של הממשלה לכך.
אבקשך לפעול בהתאם לעקרונות הבאים, המופיעים בדרך כלל גם במכתביך:
א) הנשיאות סבורה שכיבוש המערכת יכול להתבצע רק בשלבים.
ב) אולם שיתוף הפעולה עם הכתבים שלנו חייב להתחיל מיד, עם זאת אנו נאלצים להסתפק בחודשים הראשונים במינימום ערובות – בערך כפי שנוסחו בהצעותיך.
ג) כל עוד אין ביכולתנו להציע מנהל פוליטי/6 מתאים במקומו של שכטמן (דהיינו בעל רמה פובליציסטית ופוליטית כאחת), חייבים להתאזר בסבלנות ולא להסתכן, כי כפיית עורך ראשי/7 צעיר תחולל שביתה מסוכנת או דבר מה דומה. עם זאת, דוחה הנשיאות לחלוטין את הדעה שקלארמן/8 אינו מתאים כביכול בגלל חוסר כישורים אישיים. הנשיאות רואה בקלארמן איש מוכשר ובעל טקט, והמכשול היחיד אשר בגינו מועמדותו אינה אקטואלית לעת עתה הוא גילו הצעיר.
ד) אך אין זה מכשול למשרת 'מזכיר המערכת'. מבלי לעשות זאת לתנאי בל יעבור,/9 אני ממליץ לך בכל זאת לנסות למנות את קלארמן או אדם אחר (רביזיוניסט) למזכיר המערכת. איש אינו רשאי לטעון בכנות, שאם המזכיר הוא צעיר זו פגיעה בכבודם של פובליציסטים מבוגרים.
בטיפולך בשאלות האישיות שלי, אבקשך להתייעץ עם בני ולעדכן אותו. בעניין זה הוא הוסמך על ידי באופן החלטי לומר כן ולא.

אני מקווה שיעלה בידך לאחד בעניין זה את כל 'הצדדים' הפנימיים שלנו. ולא, אני מצפה לקבל ממך לפני 15 בינואר את הוויתור שלך על תפקיד המתווך, עם דיווח על אודות המכשולים. אז גם אני (זאת הבטחתי לעמיתיי
בנשיאות) אוותר על שאיפתי השדכנית,/10 ואת התפקיד הראשי אשאיר לאלה המצדדים בשיטות כירורגיות.
אני שולח העתק של מכתב זה למר בנארי,/11 כדי שיראה אותו לכל המעורבים בדבר: למ' ק',/12 לשופמן,/13 לשכטמן ולכל חברי ועדת העיתונות; כמובן בראש ובראשונה לך, במקרה שמכתבי לא ישיג אותך בקראקוב.

המסור לך,

ו' ז'בוטינסקי
ברכות לבביות לגברת הנכבדה. אני כותב הקדמה לספרך,/14 לפי בקשתו של בנארי./15

1 ד"ר יוחנן בדר (כרך י"ג, איגרת 125, הערה 22) נמנה עם ראשי הצ"ח בפולין.
2 המכתב לא נמצא.
3 היומון דער מאָמענט היה אמנם באופן פורמלי בשליטת הצ"ח, אולם עדיין נדרשו שינויים בקו הפוליטי שלו ושיפורים בתוכנו.
4 ד"ר בדר קיבל ייפוי כוח מנשיאות הצ"ח, לנסוע לווארשה כדי לפשר בין שתי הקבוצות היריבות בוועד הראשי של הצ"ח בפולין, ולפעול ל'כיבוש' הדרגתי של מערכת העיתון כדי לתת בו ביטוי הולם לעמדות הצ"ח.
5 ד"ר יהושע גוטליב (כרך ז, איגרת 120, הערה 7), מבכירי העיתונאים במאָמענט, נתמנה בסוף שנת 1938 לעורך הראשי של העיתון.
6 במקור בצרפתית: Directeur Politique
7 במקור בצרפתית: Chef-Redacteur
8 יוסף קלארמן (כרך י, איגרת 93, הערה 3), מראשי הצ"ח בפולין, היה עורך השבועון הרביזיוניסטי בשפה היידית אונזער וועלט (וארשה, 1935^1939).
9 במקור בלטינית: conditio sine qua non
10 במקור ביידיש בכתב לטיני: schadchonische
11 יהודה בנארי (כרך ד, איגרת 236, הערה 1) היה המזכיר הכללי של נשיאות הצ"ח, ראש מחלקת הארגון שלה והתובע הכללי של התנועה. באותה עת הוא שהה בווארשה.
12 ד"ר מארק מאיר קהאן (כרך י"ב, איגרת 240, הערה 4) נתמנה על ידי בית המשפט בווארשה לסינדיקוס (מפקח), דהיינו לכונס הנכסים של העיתון דער מאָמענט, ובפועל הוא היה מנהל העיתון. מכיוון שהוא השתדל שבגיליונות העיתון תבוא לידי ביטוי גם השקפת העולם של ברית הצה"ר, פעלו עובדי העיתון האנטי_ציונים ומתנגדי הקו הציוני_רביזיוניסטי לסילוקו מן התפקיד. וכאשר נכשלו, הם השתמשו בנשק השביתה (להלן, איגרת 31, הערה 5).
13 ד"ר יוסף שופמן (כרך ה, איגרת 133, הערה 2) נמנה עם ראשי הוועד הראשי של הצ"ח בפולין. עד מארס 1939 כיהן כיושב ראש הוועד.
14 שם הספר לא נתחוור.
15 המשפט כולו בכתב יד.