118 אל רוברט בריסקו, דאבלין
לונדון, 17 ביולי 1938 אנגלית
לונדון, 17 ביולי 1938

אישי
מר בריסקו היקר,
כל הכתבניות עסוקות ואני ממהר, אז סלח_נא על המכתב הקצר בכתב יד.
כתוצאה מן המשא ומתן המסובך המתנהל כאן ובירושלים, זוהי תמונת המצב על אודות הסיוע לפליטים שלנו:/1
א) הסוכנות היהודית טוענת, כי אינה יכולה לסייע להם מכספי הסיוע ליהודי גרמניה, אלא אם כן יש בידם סרטיפיקטים, או אם המועצה למען יהדי גרמניה מסכימה לתמוך בעולים שאין להם סרטיפיקטים (או שהיא מסכימה לארגן מגבית מיוחדת למטרה זו).


ב) המועצה לא תעשה דבר מעין זה. למען 200 פליטים רביזיוניסטים שנחתו לפני שבועיים בארץ ישראל,/2 הסוכנות נתנה מקדמה של 600 לירות שטרלינג על חשבון 10 סרטיפיקטים של סמואל/3 אשר יוענקו לבית"ר וינה, וזה הכול. אין תקווה לקבל יותר, לא מן הסוכנות ולא מן המועצה.
לפיכך, אנחנו פותחים במגבית מיוחדת בבריטניה, בדרום אמריקה ובדרום אפריקה. ואני פונה אליך בהצעה, באופן רשמי ובחום, שתטוס לדרום אפריקה, תשהה שם חודש ימים ותהפוך את המגבית הזאת להצלחה.
בדרום אפריקה יש לנו ארגון ממש טוב, עם ביטאון שבועי/4 שיש לו מעל 12,000 קוראים, עם גדוד נמרץ של אנשי אינטליגנציה הן ביוהנסבורג הן בקייפטאון, תנועת בית"ר טובה, ומידה רבה של אהדה בקרב כל החוגים. מכל מקום, מובטחת לך קבלת פנים נהדרת, ובמיוחד עם מגבית בעלת אופי כזה.
בו זמנית, כל מידה של הצלחה במגבית הזאת, תאפשר לנו להניח בצד את הסכום ההכרחי לנסיעה לארצות הברית בסתיו.
אנא שקול זאת מיד ותודיע לנו אם אתה מוכן לנסוע, או שאתה מעדיף לשקול בדבר. כולנו מקווים שתעשה זאת.
ברכות לבביות לבני ביתך.

שלך בנאמנות,

ו' ז'
1 לפליטים מאוסטריה אשר נמנים עם תנועת בית"ר (ראה לעיל, איגרת 104).
2 הכוונה למאתיים חברי הצה"ר ובית"ר שהגיעו בסוף יוני לארץ ישראל בשיירת 'אף על פי', אשר מנתה בסך הכול 381 מעפילים (ראה לעיל, איגרת 104).
3 נוכח מצוקתם של יהודי גרמניה בשנות ה30 של המאה ה20 (במארס 1938 נוספו גם יהודי אוסטריה) הם זכו להעדפה בחלוקת סרטיפיקטים מן המכסה שהוקצבה על ידי הממשל המנדטורי. העדפה זו גרמה לקיפוחם של מועמדי עלייה מארצות אחרות. לפיכך הציע הרברט סמואל, שעמד בראש 'המועצה למען יהודי גרמניה', להעניק לחברי תנועות הנוער הציוניות מגרמניה ומאוסטריה
סרטיפיקטים מעל למכסה הקבועה, כדי שישלימו את הכשרתם החקלאית בארץ ישראל. עולים אלה זכו לכינוי 'עולי סמואל'. 'המועצה למען יהודי גרמניה', שמרכזה היה בלונדון, הקציבה 100 לירות שטרלינג לקליטתו של כל עולה מ'עולי סמואל' בהתיישבות חקלאית. אולם הסוכנות היהודית הייתה מוכנה לשלם לעולי בית"ר 60 לירות שטרלינג בלבד לאיש (ראה יואב גלבר, מולדת חדשה, עמ' 114; אביבה חלמיש, במירוץ כפול נגד הזמן, עמ' 325^326).
4 The Jewish Herald (לעיל, איגרת 8, הערה 1).