96
אל ניקולה פוסקו, צ'יוויטאווקיה
לונדון, 1 ביולי 1938 צרפתית
לונדון, 1 ביולי 1938
רב החובל פוסקו היקר,
מר קירשנר/1 סיפר לי במכתבו מוואלמונט/2 (שווייץ), על ביקורו בצ'יוויטאווקיה;/3 הוא סומך את ידיו על כל מה שעשית למען חניכי הספנות, וכמו כן הוא תומך בשיגור דייגינו לארץ ישראל./4

בימים אלה של עֶצֶב ושל אֵבל, כאשר אחד מצעירינו הוצא להורג בארץ ישראל, זו נחמה גדולה כאשר יודעים שיש לנו ידיד מסור ונאמן כמוך. אתה כבר יודע מן הסתם שבן_יוסף , אשר לבש את מדי בית"ר, שר בדקה האחרונה לחייו את המנון בית"ר. אולי תשאף עידוד מן המידע, שהארגון אשר גם אתה הטבעת את חותמך על חינוכו, מתחיל להצמיח בעלי אומץ לב כאלה.
מלבד זאת, גובר אצלי הרושם שהעניינים שלנו מתקדמים לקראת פתרון, והמשבר האחרון יסתיים בקרוב,/5 אולי אפילו לפני תום השנה; וייווצר מצב אשר אולי יהווה כר פורה ליישום כל מאמצינו, לרבות מאמציך.
רב החובל פוסקו היקר, האמן_נא ברחשי ההוקרה והחיבה שלי כלפיך, והואל_נא למסור דרישת שלום לבבית לגברת פוסקו, לילדיך ולחניכיך.

שלך בנאמנות,

ו' ז'בוטינסקי


96
1
יפים קירשנר.
2 Valmont – עיירת נופש.
3 לאחר שקיבל מז'בוטינסקי את הדין וחשבון על הדיון עם פוסקו ועם ליאונה קארפי וד"ר צבי רויפר, בדבר המשך תפעולו של בית הספר הימי בצ'יוויטאווקיה (לעיל, איגרת 2), נסע יפים קירשנר לצ'יוויטאווקיה, כדי להתרשם במו עיניו מהמתרחש בבית הספר.
4 את התכנית לשגר את ספינת הדייגים 'נעכה' לארץ ישראל הגה ד"ר צבי רויפר, בחודשים יוני-יולי 1938. הוא חיכה בקוצר רוח לסיום הכשרתם של הדייגים. כאשר השלטונות הבריטיים בארץ ישראל דחו את בקשתו לאפשר לספינת הדייגים לעגון בנמל חיפה, הוא החליט לשגר אותה לארץ ישראל למרות הסירוב. לבסוף ניתן האישור, אך למרבה הצער התכנית לא יצאה אל הפועל, מכיוון שד"ר רויפר נפטר ב26 באוגוסט 1938Alexander Rofé (Roifer),' Profilio) di Giorgio Roifer' in Scritti in Memoria di Leone Carpi, pp. 259-260).
5 דהיינו בעיית המימון של בית הספר, והאישור הממשלתי להמשך הפעלתו