(חסר עמוד ראשון)
- הנחיות למשלחת הצ"ח לוועידת שרי החוץ של רומניה, צ'כוסלובקיה
ויוגוסלביה בסינאיה.
- אומר שיש להדגיש במיוחד את השאלה כמה עולים תוכל לקלוט המדינה
היהודית המבותרת; לדעתו אין לדון בתכנית החלוקה עד שלא תתקבל
תשובה מדוייקת לשאלת הקלטיה מוועדה שתמונה למטרה זו. ובאשר
למדינאים שיביעו חשש שמא בדיקה ממושכת של הבעיה עלולה להרגיז את
הבריטים, יש להסביר להם שאין מקום לחשש כזה, משום שבריטניה
תתייחס בהבנה לרצונן של ממשלות בעלות עניין מיוחד לקבל החלטות
בבעיה סבוכה זו מבלי שיאיצו בהן.
- מציין שוועדת המנדטים סיבכה עוד יותר את הבעיה ע"י הצעת שני
תיקונים אלטרנטיביים בתכנית החלוקה, שכל אחד מהם מעמיס על
בריטניה, בניגוד לרצונה, אחריות מנדטורית מלאה לנעשה בשתי
המדינות, כולל אחריות לאפשרויות המשופרות של הערבים לעורר
מהומות. בזה נעוץ כשלונו של משרד המושבות הבריטי.
- מוסיף שלא רק תביעת הצ"ח לדחיה מוחלטת של תכנית החלוקה נחלה
כשלון, אלא גם שאיפת ההסתדרות הציונית לריבונות מוחלטת במדינה
היהודית, שדוד בן-גוריון העמיד כתנאי בל יעבור ושחיים וויצמן
ביטא אותה מעל דוכן הקונגרס בציריך; הן נחלו אכזבה בשל החלטת
ועדת המנדטים שענייני הבטחון והמכס ישארו בידי הממשלה המנדטורית,
לאמור, שאנגליה נשארת אחראית לכל הנעשה בא"י המחולקת, כולל עליית
יהודים.
- מצביע על הערפל המדיני שנוצר כתוצאה מהעמדה שנקט הקונגרס
הציוני בציריך, מדרישת הסוכנות היהודית למומ"מ ישיר עם הערבים,
מהעמדה הערבית, מהוויכוח בבית הנבחרים הבריטי ומהחלטות ועדת
המנדטים.