.
אל בניטו מוסוליני,\1 רומא\2
רומא, 16 ביולי 1922...איטלקית\3
.
רומא, 16 ביולי 1922
אישי
מר מוסוליני הנכבד,
אינך מכיר אותי, על כן אקדים מלים אחדות כדי להציג את עצמי.
אני חבר הנהלת ההסתדרות הציונית; הייתי המייסד של הגדוד העברי
שנטל חלק בכיבוש ארץ ישראל; לויטננט לשעבר בצבא הבריטי; יליד
רוסיה, עכשיו נתין ארץ-ישראלי; ב1920 דן אותי בית דין צבאי
אנגלי בירושלים ל15 שנות עבודת פרך על שארגנתי יחידה יהודית
להגנה מזוינת, אבל פסק הדין בוטל לאחר מכן. למדתי משפטים ברומא
לפני כעשרים שנה, יש לי שם מסוים כעיתונאי רוסי ועברי. מכיוון
שאומרים לי, כי הנך מתנגד לתנועתנו באופן אלים,\4 אני סבור כי
הננו אויבים.\5
קראתי בעניין את מאמרך 'הכרת הטובה של הסורים', מ14
ביולי.\6 ידידים מסבירים לי, שהוא חלק מתוכניתך הכוללת להקים
באיטליה מרכז של תנועה פאן-ערבית, שממנו תפיק איטליה תועלת. זאת
תוכנית מעניינת, אך סבורני כי איטליה לא תרוויח ממנה מאומה.
קרא-נא שנית את רשימת האישים הערבים, שהבטיחו לנהל מדיניות
פרו- איטלקית. באשר לים התיכון המזרחי - הסחר הימי אינו בידי
הערבים אלא בידי אחרים, אולי בעיקר בידי יהודים. אל תשכח גם את
אודסה, שאם כי היא היום עיר מתה, תהיה מחר השער לאלדורדו. ובאשר
לארצות שמעבר לים, ישנם בניו יורק מיליון וחמש מאות אלף יהודים,
בבוסטון - שישים אלף, בדטרויט - מאה אלף, בעמדות בעלות השפעה
חברתית ופיננסית גדולה. הנך יכול לשאול את כל המכירים את
אמריקה, אם יש לערבים שם השפעה כלשהי. זה באשר למסחר.
או ניקח לדוגמה את השפה. לפני חמישים שנה היתה האיטלקית השפה
המקובלת על הכול\7 בים התיכון. היודע אתה מדוע? מפני שהיתה שגורה
בפיהם של היהודים בערי הנמל השונות. מאז הכניסה 'חברת כל ישראל
חברים' את הצרפתית באמצעות בתי ספרה, שהלוואנט מלא בהם עד לזרא,
החל מעמדה של האיטלקית להתרופף. אתם לא עשיתם דבר כדי להחיותה,\8
עכשיו אתה חושב על הערבים. הנך טועה. את הפצתה של שפה 'תרבותית'
אפשר להפקיד רק בידי אוכלוסייה בעלת פעילות אינטלקטואלית גבוהה,
הנוהגת לקרוא ולכתוב ולהוציא כספים לקניית ספרים וכתבי עת. אם
סבור אתה שאת הדבר הזה יוכלו הערבים לעשות בדור הזה או בדור
הבא, המידע שבידך מוטעה.
האמן לי, אינני מציע לך בקשיש.\9 אבל מאז תחילת המלחמה
הרהרתי בדבר פעולה, שתיעשה בקרב יהודי הים התיכון במטרה להחזיר
לשפה האיטלקית את ההגמוניה. המניע שלי היה, כמובן, האינטרס
הלאומי.\10 העברית שלנו היא דלה מדי בספרות, לפי שעה, מכדי
שתוכל לעמוד בפני ההתחרות של שפה אירופית אחת, בין אם היא
האנגלית בארץ ישראל, או הצרפתית או הרוסית במקומות אחרים. לכן
הננו מעוניינים שבכל מקום תהיה רווחת יותר משפה אירופית אחת. זו
תופעה של קבע בהיסטוריה שלנו: אל מול שפה אחת הננו מתבוללים, אל
מול רבות אנו מחזיקים מעמד. נוסף על כך, חשיבותה של האיטלקית
לגבי המסחר היא מובנת מאליה. אני אומר לך את כל זאת כדי שתבין,
שהמניע שלי נעוץ באגואיזם לאומי אמיתי ובריא, ואין אלה דברים
מחמיאים שאני ממציא עכשיו. אני יכול לומר, שכל חבריי בהנהגת
התנועה תומכים ברעיונות אלה. מה שהיינו יכולים לעשות בנידון
הוא, להערכתי, בעל חשיבות לא מבוטלת. ב150 בתי הספר שיש לנו
בארץ ישראל היינו יכולים להנהיג את האיטלקית בלא שום דיחוי.
בקושטא, בסלוניקי, באיזמיר, בבולגריה וכו' נהיה זקוקים להכנות
במשך שנה או שנתיים, אבל התוצאה היתה מורגשת כמעט מייד לכל אורך
הקו של המסחר שלכם.
אני מקווה שלא תדקלם לי איזה מרקסיזם שטחי ולא תשיב: 'אם
השפה האיטלקית היא חשובה, תאלצו ללמוד אותה בכל מקרה'. לא. אנו
חופשיים לחלוטין ללמוד אותה או להחרים אותה, במיוחד לאור ההשפעה
שכבר נודעת לאנגלית ולצרפתית (גם הסוחרים האיטלקים משתמשים
בהן). בימינו, מר מוסוליני, התפשטותה של שפה נובעת מרגשי אהדה,
ולא מאותה 'מסקנה כלכלית צפויה',\11 שהיתה באופנה בקונטרסים על
המטריאליזם ההיסטורי בימי נעורינו.
אני עובר לפאן-ערביות. ישנה כאן נקודה שאיננה ברורה לי. כמו
בכל תנועה לאומית - לדוגמה, איטליה וגרמניה במאה שעברה - המטרה
הסופית של הפאן-ערביות צריכה להיות 'צא מכאן, עם זר'.\12 ייצאו
הצרפתים ממרוקו, מאלג'יריה ומתוניסיה, האנגלים - ממצרים ואחרי
כן האיטלקים - מלוב. הייתי רוצה לשאול אותך, לא ברוח פולמוסית
אלא פשוט כדי להבין: האם אתם מסכימים לכך? האם אתם מסכימים
שאיטליה תיטוש את חופה הדרומי,\13 בתנאי שגם שאר הזרים ייצאו?
או שמא הנכם משתעשעים בתקווה תמימה, שמתוך הכרת טובה כלפי
איטליה ששימשה להם בתור פיימונטה,\14 יעשו הערבים דבר יוצא מן
הכלל בשבילכם? אל תאמין\15 בכך. באיטליה מלפני עשרים שנה, שאני
הכרתי, עדיין היתה הכרת הטובה כלפי בריטניה טרייה מאוד. דיברו
עליה כעל ארץ שנתנה מקלט למאציני,\16 ועוד כהנה וכהנה, בדיוק
כפי שאתה רוצה לתת מקלט לזאגלול,\17 או איני יודע למי עוד. וראה
מה נשאר עתה מאותה הכרת טובה. אדרבה, לאחר שנה של מהומות,\18
יאמרו לכם תלמידיכם הערבים: אם כנים אתם הראו דוגמה וצאו מלוב
בלי לחכות לצרפתים.
אני איני מאמין בפאן-ערביות, לא באלף השני. מפני שאני סבור
שבימינו התנאי הראשון להתעוררות מדינית רחבת ממדים הוא
המודרניזציה של ההמונים, ההתעוררות האינטלקטואלית, עבודת נמלים
שתימשך עשרות ועשרות שנים ותחדיר את האלף-בית, הטכניקה והסקרנות
לתרבות במוחותיהם של מיליונים. את זאת לא יראו גם הנכדים של
הערבים של היום. אבל בקדמת העולם הערבי, אנחנו בוודאי מאמינים;
ואם סבור אתה שאנו כה עוורים שנרצה לבלום אותה, הנך עושה לנו
אי-צדק. מן המובלעת הארץ-ישראלית שאנו ניצור לעצמנו, נציע לעולם
הערבי ברית עם 15 מיליון יהודים המפוזרים על פני העולם כולו.
ברית שלא תחתור לגירוש מלאכותי\19 של אירופה מחופי אפריקה
ואסיה, אלא לפיתוח בתי ספר, היגיינה, תעשייה. ולא נצפה לשום
הכרת טובה, שכן המובלעת שלנו - שמספר תושביה יהיה כמספר תושבי
סוריה, ושתהיה מופרדת משאר ארצות ערב על ידי מדבריות - לא תהיה
זקוקה להכרת טובה זו; ומה גם שכמובן תהיה נתמכת על ידי כוחות
רבי עוצמה שמעבר לים, יהודיים כנוצריים. אדון מוסוליני, נדמה לי
שאינך מכיר את היהודי. ייתכן שאני טועה, אבל נדמה לי שכאשר אתה
חושב על יהודים אתה מעלה בדעתך יצור צייתן, חלקלק, ערמומי, שהוא
תמיד בעמדת התגוננות ותמיד מכריז על נאמנותו למולדת, לאידיאל
וכו' וכו'. אלו סיפורי אגדה מן המאה שעברה, וגם אז היו רק
סיפורים.\20 אם יש ברצונך לדעת את מידת החיוניות שלנו, תתבונן
בפאשיסטים שלך, ורק תוסיף קצת יותר טרגדיה, קצת יותר עיקשות -
אולי גם קצת יותר ניסיון. אני שואל אותך: כלום סבור אתה שתהיה
זו מדיניות איטלקית בונה, זו העומדת על הריסת תקוותינו, על
התפוררות האחדות האתנית ששמרנו עליה נגד רצונו של העולם כולו?
ועוד שואל אני אותך מבחינה אנושית: כהוגה דעות, כמוח יוצר -
איזו תוכנית היית מייעץ לעם הזה, הממאן להיעלם ושלעולם לא ירצה
בכך?
סלח לי על האיגרת הארוכה, שכמובן לא נכתבה כדי לשנות את
דעותיו של איש בעל נחישות כשלך. כמובן, הייתי שמח מאוד להכירך
אישית\21 - התנועה שהנך מייצג ואישיותך מעניינות אותי מאוד. עם
זאת מקווה אני, שלא תעשה עמי אי-צדק ולא תראה במכתב זה מעין
גישוש דיפלומטי, שכן מכתב זה כלל אינו נושא אופי זה.
בנאמנות רבה,
ו' ז'בוטינסקי
אני מפקיד איגרת זו בידיך ואני סומך על הדיסקרטיות שלך. אין
בה שום רעיון שאני מחזיק בסוד, אבל לא הייתי רוצה לראותה בדפוס
בצורה אישית זו.
.
.
הערות:
1 בניטו מוסוליני - ;(1945-1883) Benito Mussolini היה עד 1914
חבר המפלגה הסוציאליסטית, ונמנה עם התומכים בהמשך הניטרליות של
איטליה במלחמת העולם. זמן קצר לאחר מכן שינה את דעתו ונעשה
לתומך נלהב בהצטרפותה של איטליה למלחמה בצד 'מדינות ההסכמה'.
ב1919 הקים את התנועה הפאשיסטית ובאוקטובר 1922 נתמנה לראש
ממשלה, בעקבות 'הצעדה על רומא'. מוסוליני גילה נטיות של חוסר
סובלנות כלפי יהודים ונקט עמדה אנטי-ציונית נחרצת עוד לפני
הגיעו לשלטון. 2 באותה תקופה נע מוסוליני בין שתי ערים:
מילאנו, שבה גר ובה ערך את עיתונו ,Popolo d'Italia Il ורומא,
שבה כיהן כחבר פרלמנט. לפי עדותו של ד' לאטס, כתב ז'בוטינסקי
איגרת זו בביתו של לאטס ברומא, והפנה אותה לכתובתו של מוסוליני
ברומא (44 . .(La Rassegna Mensile di Israel, Vol. 30, 1964, p
3 איגרת זו פורסמה במקורה האיטלקי באסופה של כתבי ז'בוטינסקי,
שיצאה לאור בעריכת ליאונה קארפי (1960 lo Stato, Firenze
במכון ז'בוטינסקי שמור צילום של העתק האיגרת (במכונת .(Verso
כתיבה), שנשלח לעורכי השבועון Israel ולקוזלסקי. האיגרת המקורית
למוסוליני היתה בכתב יד ובשעת העתקתה במכונת כתיבה נפלו בה
שיבושים רבים. לא ראינו צורך לעמוד עליהם, והערנו רק באותם
מקומות מעטים שבהם קיים הבדל מהותי בין שני המקורות.
4 כך לפי לשון המקור ( .(violentemente אומנם סגנונו של מוסוליני
היה לעתים קרובות אלים, אבל מתקבל על הדעת שז'בוטינסקי התכוון
לומר כאן 'מתנגד באופן קיצוני', וטעה בבחירת הביטוי.
5 בנאום הראשון שנשא בפרלמנט (21 ביוני 1921) ובמאמרים אחדים
שפרסם בעיתונו (כגון ב7 ביולי 1921 וב16 ביוני 1922) הביע
מוסוליני התנגדות נחרצת לציונות - שראה בה 'כלי שרת בידי
האימפריאליזם הבריטי' - ותבע מן הממשלה האיטלקית להצביע נגד
אישור המנדט הבריטי על ארץ ישראל. 6 במאמר per l'Italia'
Il Popolo d'Italia שפרסם בעיתון ,'La gratitudine dei siriani
ב14 ביולי 1922, חזר מוסוליני על עמדתו נגד תמיכה איטלקית
באישור המנדטים - הבריטי על ארץ ישראל והצרפתי על סוריה. באותו
מאמר הוא עמד באופן מיוחד על נימוקי התנגדותו לציונות, העתידה
להקים לדבריו, 'מדינה יהודית' שתהיה למעשה 'פלשתינה קטנה
אנגלו-יהודית' ( .(una piccola Palestina anglo-giudaica כמו כן
פרסם מוסוליני באותו מאמר את נוסח ההחלטה שנתקבלה ב'ועד המנהל
של התנועה הלאומית הערבית', שמושבו בקהיר, החלטה ששיבחה במלים
נמלצות את עמדתו בנושא. 7 במקור: lingua franca
8 כך לפי המקור: .resuscitarlo מן הסתם היתה הכוונה: כדי להחזיר
לה את מעמד הבכורה.
9 במקור: bakscjse
10 היהודי.
11 במקור בגרמנית: Selbstverstaendlichkeit
12 במקור: .Va fuora, o stranier שורה מתוך שיר עממי שהיה נפוץ
באיטליה במאה ה19, בימי תנועת התחייה. השיר קרא לאוסטרים לצאת
מן המחוזות הכבושים שבצפון איטליה.
13 כינוי ללוב, שהיה נפוץ בתקופה ההיא.
14 מחוז פיימונטה, שבו מלך מבית סאבויה, שימש במאה ה19 בסיס
להתארגנות תנועת התחייה האיטלקית.
15 כך לפי המקור שפורסם ( .(non ci creda ואילו לפי העותק שבמכון
ז'בוטינסקי: 'אינני מאמין' ( .(non ci credo
16 ג'וזפה מאציני - ;(1872-1805) Giuseppe Mazzini מנהיגה
הרוחני של תנועת התחייה האיטלקית ( .(Risorgimento ב1831 הקים את
תנועת 'איטליה הצעירה' שדגלה בהקמת רפובליקה באיטליה המאוחדת.
הוא השתתף בארגון מרידות נגד המשטר המלוכני בסארדיניה-פיימונטה
ונידון למוות שלא בפניו. בשנות ה30 של המאה ה19 מצא מקלט
בבריטניה. 17 סעד זאגלול פאשה - Sa'd Zaghlul Pasha
(1927-1860); מנהיג לאומי ומדינאי מצרי. נאבק למען עצמאות מלאה
למצרים וב1919 הוגלה בידי הבריטים. מראשי מפלגת ה'ופד'. בשנת
1924 היה ראש ממשלת מצרים וב1925 נבחר לנשיא הפרלמנט המצרי.
18 בארצות ערב שבשלטון צרפתי או בריטי.
19 לפני גמר תהליך המודרניזציה.
20 כך לפי המקור שפורסם ( ;(favole ואילו לפי העותק שבמכון
ז'בוטינסקי: 'מלים' ( .(parole
21 באיגרת ששלח לקוזלסקי ב21 בנובמבר 1922 ציין ז'בוטינסקי,
שמוסוליני לא השיב על איגרת זו ושלא נפגש עמו. האיגרת לקוזלסקי
תפורסם בכרך ד.
.