.
אל אוסקאר גרוזנברג, ברלין
ניו יורק, 5 במאי 1922...רוסית
.
ניו יורק, 5 במאי 1922
אוסקאר אוסיפוביץ' היקר,
רק באחד לחודש קיבלתי את הספר על דאנטה והיום קיבלתי את
מכתבך מ16 באפריל.\1 הספקתי לקרוא רק את ההתחלה, אבל דומני כי
הספר יסייע לי מאוד בתרגומי.\2 באשר למכתבי, האמן לי שאין כוחי
בדיפלומטיה. אילו הייתי מתרשם שטאג\3 אינו מעוניין במאמריך,
הייתי מפסיק מייד את המשא ומתן עמו. ה'קושי' נעוץ בכך, שהמו"לים
הם בעצם מו"לים, ודרכם להשתמט מחוזים ככל שהדבר ניתן, ואני
עמדתי בתוקף על כל התחייבות שקיבלו על עצמם. לדעת ידידיי (בהם
נועצתי - ללא הזכרת שמות - על טיבם של המו"לים) אין טעם לנהל
שיחות עם עיתונים אחרים, שכן הם אינם בעלי רמה - חוץ מן הצייט\4
שגסס ועתה מת.
צר לי שסירבת.\5 משיחתנו בפאריס נתרשמתי שעמדתך בעניינינו,
הרוסיים והעולמיים, כה מיוחדת במינה ומקורית, שחטא הוא להסתירה.
קרא לכך פובליציסטיקה או בכל שם אחר, אך הדבר נחוץ. אומנם
הציבור המקומי הוא בור ועם הארץ, ולכתוב למענו ברצינות הוא
בבחינת מותרות. אבל רק בזמן האחרון הרגשתי את הדבר במלואו.
אני לוחץ את ידך בחוזקה. דרישת שלום לבבית לרוזה
גבריאלובנה\6 ולבנך (היכן הוא?). בקרוב אהיה בגרמניה ואולי
אזדמן לברלין. אז תגדף אותי כאוות נפשך, ואני אקשיב לכול באהבה.
בנאמנות רבה,
ו' ז'בוטינסקי
אוי עייפתי! מכתבו של פראנק\7 נוגע ללב. קינאתי בך - מזמן
לא כתבו אלי כך.
.
.
הערות:
1 המכתב לא נמצא.
2 על עיסוקו בתרגום 'התופת' של דאנטה, כתב ז'בוטינסקי לנינה
ברלין בנובמבר 1921 (איגרת אל ברלין נ' 11.11.1921 ).
3 דער טאג.
4 די צייט (איגרת אל קרוק 29.3.1916 , הערה 1).
5 לפרסם את מאמריך לפי תנאי עורך דער טאג.
6 רעייתו של אוסקאר גרוזנברג.
7 זהותו לא נתחוורה.
.
.