145 אל הכנסייה הגדולה השלישית/1 של 'אגודת ישראל', מריינבאד
ז'נווה, 16 באוגוסט/2 1937 עברית
נשיא נכבד, קונגרס חשוב,
תודתי הלבבית נתונה לכם על הזמנתכם להיות אורח בקונגרס שלכם, ועל הכבוד והעונג שגרמה לי ההזמנה. לצערי לא אוכל להיות נוכח בעצמי כפי שהייתי חפץ, אולם חברי הנשיאות יציגו את התענינותנו העמוקה בתנועתכם הגדולה והחשובה. ברם ברצוני להעיר אי_אלה הערות באופן אישי בכתב.
שינוי אטי, אבל מעמיק, מורגש ביחס הדמוקרטיה המודרנית וההשכלה החדשה אל המסורת הדתית. אין שינוי זה ניכר רק בשאיפה האינדיבידואלית למגע רוחני עם הר סיני המתעוררת בין רבים מבני הדור הצעיר שקיבלו חינוך מודרני. רואה אני עוד שלב חדש בהתפתחות זו. ממשמשת ובאה התקוממות נגד סיסמה אחת שנחשבה לאקסיומה בימי נעורי: 'הדת היא עניין לפרט'.




























במובן ידוע נשארה סיסמה זו בתוקפה עד היום. איש מאתנו אינו חפץ לתת למשטר חלק בקביעת היחסים בין אדם וההשגחה. אבל מאמין אני שיום בא וקרוב הוא, בו תדרוש נפש ההמונים החיאת זיקה ישרה בין השריה/3 דתית והחיים המציאותיים והשיתופיים של המדינה והחברה. והעולם יוָכח שדבר זה יכול להתגשם רק בהתאמה גמורה לעקרונים הנעלים של חרות, דמוקרטיה וצדק חברותי.
אני מאמין, שביחוד אצלנו היהודים מוכרחה להִוצר בקרוב תשוקה, לבסס את כל התכנית החברתית והלאומית של בנין ויצירה על יסודות מסורתנו.
יהיה זה תהליך ממושך, אבל סימני התחלה כבר נראים לעין. ברוח הזאת נקבע העקרון היסודי של ההסתדרות הציונית החדשה,/4 אשר בשמה מתכבד אני היום לברך את הכנסיה הגדולה של תנועה המיצגת את השקפת העולם של הנאמנה למסורת בשלמותה.
אנו עומדים בפני רגע היסטורי, בזמן שקשה באופן מיוחד וחשוב לשמור על מצוַת השלמות. לחץ החיים פועל בכוון לפשרות. ולא רק בכוון לפשרות טובות, בריאות וחכמות, בהן אמת ישנה מנצחת בלבוש חדש, כי אם גם בכוון לפשרות זולות, ציניות ואפסיות, הגוזלות את הנשמה ומשאירות צעצועים והשליות חלף ויתור טרגי. דווקא ברגע זה, כפי שידוע לכנסייה הגדולה, עומדת אומתנו בפני ניסיון כזה בדיוק, לקבל מחיר שוא עבור הסכמתה לותר על חברון, גלעד, ואף על העיר עתיקת הימים ומוקפת החומות סביב קברי מלכי בית דוד.

אף אני משתייך בשטח אחד לכוון אינטגרלי. דומני, שאולי הסוד הגדול ביותר של כח החיים של תנועות אינטגרליות, טמון באומץ שלהן ברגעים מכריעים להתגבר על כל ניסיון לפיצול והרס ולומר לשטן: הרף! מבטחני שרק בחוגים חזקים כאלה, יחפש וימצא העם את מנהיגיו האמתיים כשיגיע המועד.
אינטגרלי וכולל הוא אולי גם אותו צעד שבו אחזו שתי הסתדרויותינו יחד, בחתימתן על הדרישה שרק העם היהודי כלו, ולא שום גוף אינדיבידואלי, ותהיה זו גם ההסתדרות עם מספר החברים הגדול ביותר, יהיה בעל זכות לקבוע את גורלה של ארץ ישראל בקשר עם הצעות הועדה המלכותית. נגד דרישה כזאת אין להילחם. ממשלות והחברה לא יוכלו לה.
דרישה זו תנצח ותנצח בעתיד הקרוב, אם רק אותם אנשים שדרשו את הדרישה יעמדו עליה בעוז ובמרץ וללא ויתור.
זוהי תקותי, וזה גם תכנה הטמיר של ברכתי אליכם, שכם אחד – על אף התכונות הנבדלות של שתי הסתדרויותינו – נצליח להקים נציגות יהודית אחידה, ונציגות זאת תבטיח עבור אומתנו את שלמות ארץ הקודש ללא חלוקה, ואחר כך על קרקע ארץ ישראל שלמה יקומו החיים היהודיים הלאומיים השלמים: הר סיני והר ציון, בית"ר ויבנה כאחד.

זאב ז'בוטינסקי
1 ראה לעיל, איגרת 139, הערה 30.
2 מקום כתיבת האיגרת והתאריך משוערים.
3 השראה.
4 הכוונה לסעיף מס' 1 של חוקת הצ"ח: 'תעודת הציונות היא גאולת ישראל וארצו,
תחיית מלוכתו ושפתו, והשרשת קָדשי תורתו בחיי האומה' (כרך י', איגרת 230).