73
אל לוי יצחק יונגסטר,/1 וארשה
יוהנסבורג, 10 באפריל 1937 יידיש/2
יוהנסבורג, כ"ט ניסן תרצ"ז
אדוני הנכבד והיקר מר לוי יונגסטער,/3
קיבלתי את מכתבו של הרב משה אידֶסיס/4 שחתם בשם המזכירות העולמית של תנועת 'אחדות ישראל'./5 אני מצרף העתק של המכתב, ואודה לך אם תואיל בטובך למסור את תשובתי לרב אידסיס הנכבד.
לוּ באמת היה מגיע היום שבו חברינו האורתודוקסים היו אומרים בדיוק כמו הרב אידסיס: 'אין לנו עכשיו יותר בסיס מוסרי להישאר בשורות הצ"ח' - כי אז היה רעיון הצ"ח גופא מאבד את משמעותו גם בעינַיי, אולם הייתי ממשיך את מאבקי למען סעיף מס' 1 של חוקת הצ"ח./6
כבר מזמן הגעתי לידי הכרה פנימית, שהמסורת הדתית אצל היהודים איננה רק 'ערך שבדברי ימינו', אובייקט של ההיסטוריה שלנו, אלא כוח חי ופעיל היוצר ומתפתח גם בימים אלה ויתפתח עד עולם. במיוחד כאשר נזכה למשול במדינתנו, דהיינו לסדר את חיי מדינתנו בהתאם להשקפתנו הלאומית – אז יתגלה לכולנו , שעיקרי 'השקפתנו הלאומית' מבוססים על אותו קשר מסתורי אשר קיים בין האדם לבין השכינה, ושהמחשבה היהודית מראשיתה ועד ימינו אנו בכל צורותיה היא ביטויו.
את ההכרה הפנימית הזאת ניסיתי לנסח בחוקת היסוד של
הצ"ח; למען ניצחונה של הכרה פנימית זו אמשיך להיאבק גם להבא, ואני בטוח שהיא תתקבל לא רק על ידי ההמונים, אלא גם על ידי האינטלגנציה. אולם אין משמעות הדבר שהיא תתקבל ללא פקפוקים וללא ויכוחים, ואין פירוש הדבר שהיא תתקבל חס ושלום מתוך אונס ובתנאים אשר סותרים את עיקר העיקרים של הדת שבלעדיו שום דת אינה יכולה להתקיים – חופש הבעת הדעה.

חבריי האורתודוקסים חייבים להבין אותי היטב. השכינה אינה משתמשת באמצאי כפייה חיצוניים; לשכינה אין שוטרים ואין לה צנזורה. היא שואפת לכבוש את הלב ואת המצפון - להתגבר על כל הספקות ולא לאסור את הספק. לפיכך לא תיתכן שום דת, שום מסורת ושום שכינה בקרב ציבור אשר אין אצלו חופש הבעת דעה ואין אצלו מקום לוויכוח דווקא בענייני דת. מהשקפתי זו, שחופש המצפון והוויכוח הם בעצם כמו אוויר נשימה לדת, לא אסטה כחוט השערה. רק בדרך זו אשתדל לממש את המטרה אשר תיארתי קודם – אשתדל לממש אותה בקרב ההמונים ובקרב האינטליגנציה. באופן אחר זה לא יעלה יפה; זה יפגע ביוקרתה של המסורת. אם חבריי האורתודוקסים יבינו זאת, הם גם יבינו את המצב אשר גרם לפרשנות ההיא./7
לוחמים נאמנים רבים של הצה"ר והצ"ח (ביניהם גם כאלה שבלבותיהם פועמת הדת), שאלו אותי: מה פירושו של סעיף מס'1 בחוקת היסוד? האם בעל השקפת עולם אחרת אסור לו להשתתף בתנועתנו? האם בקבלו את ה'איגרת' הוא מחוייב להתנכר לעצמו? האם בקבלו את ה'איגרת' הוא מוותר על זכותו האזרחית – זכותו של כל אזרח בחברה דמוקרטית – להציע רביזיה של כל סעיף ללא יוצא מן הכלל, וכמו כן להגן על הצעתו ולהשמיע תעמולה לטובתה וכו' וכו'?
אני מציע לרב אידסיס, שינסה בעצמו לנסח תשובה לשאלות הללו. מובן מאליו, שאם מישהו היה רוצה לתת תשובה ברוח שאנו מכנים היום 'פשיזם', דהיינו שאסור להתווכח, שאין לפשפש וחסל – אז אין לנו על מה לדבר, כי בעיניי זהו חוק ברוח סדום ופגיעה בכבודה של השכינה. אולם אני בטוח שהרב אידסיס גם כן רוצה למצוא תשובה ברוח החברה החופשית; לכן ישתדלו הוא וחבריו למצוא נוסחה ברורה ומספקת. אני מסופק אם היא תהיה שונה בתוכנה מהנוסחה שהגענו אליה לאחר דיונים עם חברינו בפאריס.
כמובן, אם תמצאו נוסחה מתאימה יותר ומדויקת יותר, נוכל לאמץ אותה במקום הנוסחה הפאריסאית. כל נוסחה היא יצירה אנושית ואין לה קדושה נצחית. העיקר הוא הרעיון, במקרה שלנו מדובר במיזוג של שני רעיונות: א) התרבות הלאומית שלנו נובעת מהקשר שבין האדם לשכינה. ב) חופש הדעה, המחקר והביטוי.
בהזדמנות זאת ארשה לעצמי להוסיף הערה, שאין לה שייכות לעניין הקונקרטי שבו נגע הרב אידסיס במכתבו. הייתי מאוד רוצה להקדיש לבעיות הללו - 'הפלא של בית"ר וציון וסיני' - שורת מאמרים או אפילו ספר מיוחד. אין סיכוי שהדבר יעלה בידי; לכל הפחות אביע כאן את רעיונותיי בקיצור.
אינני להוט ואין זו מטרתנו, ולא כדאי שלאנשים מתקדמים כמונו יהיה יעד אשר חסר כל חשיבות, להודיע שוב ושוב כי התנועה הלאומית או כל העם היהודי מתייחסים לקדוש ברוך הוא במלוא הכבוד וכו'. את המשחק הזה נשאיר לכל מיני תנועות שעטנז, כגון לשמאלנים או לערב רב של מלצרֵי השמאל: הם כולם הלוא מזמן כבר רוקדים 'על שתי גדות התורה', הם תומכים בקדושת השבת עד כמה שדורשות זאת הכנסות קרן קיימת,
ובאחד הקונגרסים הבאים הם אולי יקבלו החלטה, שאסור להתגלח 'על אדמת קרן קיימת' כל זמן שאי אפשר יהיה להגדיל את שפע התרומות בדרך אחרת.
החזון שלנו הוא אחר: מהפכה פנימית ברוח דורנו, מהפכה שתעורר את כל אלה המבקשים לתקן את חברתנו: פרופסורים, מדינאים, מהפכנים וכדומה, שמעתה ואילך יחפשו את כל הפתרונות קודם כול באוצר המכונה 'המסורת
שלנו'; בפרט כשישתדלו להקים מדינה אידיאלית, אור לכל הגויים, ולכל אחד מעמודי התווך שלה יהיה מין סמל מסחרי מסורתי: מקורו של עמוד תווך אחד יהיה בתנ"ך, מקורו של עמוד תווך שני -
במשנה, מקורו של שלישי - ברמב"ם. אין זאת אומרת שאנו נתעלם מהמדע המודרני או מחָכמת יפת, אלא שאנו נוכיח הן לעולם הן לעצמנו, שהמדע המודרני וחָכמת יפת, דהיינו כל מה שיש להם מהאמת המוסרית ומתורת תיקון העולם מקורו במסורת שלנו; ומה שלמדנו אצלם אינו אלא פירוש למה שהם למדו אצלנו. זהו הדבר שאליו התכוונתי בנוסחה שהצעתי לפני שנתיים בווינה: 'להשריש את קודשי תורתנו בחיי האומה'; וגם הנוסח הזה הוא 'רפוי', שכן ההצעה המקורית היתה מרחיקת לכת: 'להשליט את קודשי תורתנו בחיי העולם'.
אבל לחזון גדול יש גם מגְשים גדול ושמו חירות. אפילו באופק המרוחק ביותר אל תרשו שייראה צלו של שוטר, מכיוון שצלו גורם הרס. אל תגבילו את הפעילות האינטלקטואלית של החוקר; אל תיבהלו כאשר תבחינו שקודם כול הוא מציג את השאלה המרכזית: מה ה'קדוש' במסורת ומהי רק המסגרת ל'קדושה'; אל תיבהלו אם החוקרים יטעו אלף פעם בהשיבם על השאלה הזאת. כך מתגלה האור: מתוך התוהו ובוהו, מתוך תערובת של אנחות, צעקות, שטויות, שקרים, מתוך גידופים ושירי הלל מלמטה, נוצרת הבת קול בשמים.
המכתב הזה אינו סודי, ואני מוסר אותו לרשותך.

























בכבוד רב

ובידידות נאמנה,


























ז' ז'בוטינסקי
1 לוי יצחק יונגסטר (כרך י, איגרת 93, הערה 2), חבר נשיאות הצ"ח, עמד בראש 'אחדות ישראל' - הסיעה הדתית בתוך ההסתדרות הציונית החדשה.
2 איגרת זו פורסמה ב21 במאי 1937 בשבועון הייידי אונזער וועלט, שיצא לאור בווארשה. מערכת העיתון ציינה שהאיגרת תורגמה מעברית. אך מכיוון שהמקור העברי לא נמצא, נאלצנו לתרגם אותה מיידיש לעברית.
3 המשפט צוטט בעיתון במקורו העברי.
4 הרב משה אידסיס (אידעסיס) - היה חבר המזכירות העולמית של סיעת 'אחדות ישראל' בהסתדרות הציונית החדשה. מכתבו של הרב אידסיס לא נמצא, ואולם ז'בוטינסקי ציטט מתוכו קטע קצר: 'אין לנו עכשיו יותר בסיס מוסרי להישאר בשורות הצ"ח'.
5 הסיעה הדתית בהסתדרות הציונית החדשה.
6 הסיבה להתמרמרותו של הרב אידסיס היתה מן הסתם החלטת הוועד הפועל של ברית הצה"ר, שמקום מושבו היה בפאריס, כי חופש המצפון וחופש הדעה מעניקים לחברי הצ"ח את הזכות לערער על סעיף מס' 1 של חוקת הצ"ח בו נאמר, כי 'תעודת הציונות היא גאולת ישראל וארצו, תחיית מלוכתו ושפתו, והשרשת קָדשי תורתו בחיי האומה' (ראה לעיל, איגרת 40, הערה 4).
7 דהיינו לפרשנות של סעיף א של חוקת הצ"ח, שניתנה על ידי חברי הוועד הפועל של ברית הצה"ר בפאריס.