250 אל חברי בית"ר/1
לונדון, 5 באוגוסט 1936 עברית














לונדון, 5 באוגוסט 1936

בית"רים,
אף פעם עוד לא חל ה'יאהרצייט'/2 של הגדוד העברי/3 בתקופה כל כך נצרכת לתחית הגדוד. כל העם החי, בלי יוצא מן הכלל, מתחרט היום על שהרשה בזמנו לפזר את הגדוד.
אלה מאחינו הבית"רים שנפלו על הגנת הישוב בחדשים האחרונים/4 (ומה רבו חברנו בין ההרוגים, אף כי מעטו בין המותרים לעליה!), הריהם קרבנות לאותה העורת/5 שבמשך
דור-ימים דחתה בלעג את דרישות הצה"ר ובית"ר ליצירת הלגיון העברי החדש. כל אחד מהקרבנות האלה הנהו 'מוסר אלקים ותוכחה רבה'.
את התוכחה נשכח, את העוורת נסלח, אבל את המוסר והלקח נקיים לכבוד הרוגינו. אין ציונות בלי גדוד עברי. צעיר בישראל שאיננו לומד קשת, איננו צעיר ואיננו ישראל.
לפני 13 שנה, מסביב לדגל הגדוד נוצרה בית"ר הזאת; לשם הגדוד נוצרה, בתור מבוא לגדוד נוצרה. אחרי כן שטפונו לפעמים דאגות ושאיפות אחרות, ולא תמיד ידענו לטפל בתורת המגן והסַיף כמלוא-מדת חובתנו. עתה בר-מצוה הוא המפעל הבית"רי, ולא נשכח את אמונתו הראשונה והיסודית, את עקרון הגדוד.
מתוך המרירות והקלון של הימים האלה, התכוננו ליום שונה מזה. אין איש יודע מתי יבוא; אבל יבוא, ואתם הכונו מדי בקר עד אשר יבוא.

ראש בית"ר

נוסח ב'/6
בית"רים וחיילים,
אף פעם, במשך כל השנים מאז פיזורו, לא חל יום הזיכרון של הגדוד העברי בתקופה כה מחייבת את תחייתו. כל העם החי, בלי יוצא מן הכלל, חדור כמיהה עזה ליצירת כוח צבאי עברי בארץ ישראל – ומחר יתחרט העם על שהירשה בזמנו לפזר את הגדוד.
חללי הישוב במאורעות, וביניהם אחינו הבית"רים, אשר נפלו בגבורה בחזית ההגנה – ומה רבו חברינו בהרוגים אף כי מעטו במותרים לעלייה – הריהם קרבנות לאותו העיוורון שבמשך דור-ימים דחה בלעג את דרישת הצה"ר, בית"ר ו'ברית החייל' ליצירת הלגיון העברי מחדש. כל אחד מהקרבנות האלה הוא 'מוסר אלקים ותוכחה רבה'. את התוכחה נשכח, את העיוורון נסלח, אבל את המוסר והלקח נקיים לכבוד הרוגינו. וזה המוסר: אין ציונות בלי גדוד עברי. והנה הלקח: צעיר בישראל שאיננו לומד קשת – איננו צעיר ואיננו ישראל.
לפני י"ג שנה נוצרה ברית תרומפלדור זאת מסביב לדגל הגדוד העברי. לשם הגדוד נוצרה; בתור מבוא לגדוד נוצרה. אחר כך באו ימים ששטפונו לעיתים קרובות דאגות ושאיפות אחרות. ולא תמיד ידענו לטפל בתורת המגן והסייף במלוא מידת חובתנו.
עתה משנכנס המפעל הבי"תרי לשנת 'הבר מצווה' לא נשכח את אמונתנו הראשונה והיסודית, את עקרון הגדוד. ואתם החיילים, גם אתם כאחיכם הצעירים – הבית"רים השומרים יחד אתכם את עמדות היישוב, את טעם קיומכם ראיתם בעקרון זה – ואל הגדוד תשוקתכם.
מתוך המרירות והקלון של הימים האלה, התכוננו ליום שונה מזה. אין איש יודע מתי יבוא: אבל בוא יבוא, ואתם היכונו מדי בוקר עד אשר יבוא.

תל_חי!

ז' ז'בוטינסקי

הערות:
1 בארכיון ז'בוטינסקי שמורה טיוטת האיגרת בכתב ידו של ז'בוטינסקי מ5 באוגוסט. ב16 לחודש, פנה ז'בוטינסקי אל הבית"רים ואל החיילים, דהיינו גם אל חברי ברית החייל.
2 יידיש: יום הזיכרון. הכוונה ליום השנה ה19 למועד הפרסום של ההודעה הרשמית על הקמתו של הגדוד העברי. ההודעה הראשונה פורסמה במאמר מערכת של הטיימס הלונדוני ב23 באוגוסט 1917. במאמר צוין כי 'שר המלחמה הודיע בסוף יולי שהקמת גדוד יהודי ממשמשת ובאה'.
3 הגדוד העברי, גדוד 38 של רובאי המלך אשר הוקם הודות למאמציו הבלתי נלאים של ז'בוטינסקי במשך תקופה של שלוש שנים.
4 במאורעות שהחלו ב19 באפריל 1936.
5 העיוורון.
6 נוסח זה של האיגרת מובא בספר בית"ר, קורות ומקורות, כרך ב: אל העם, חלק שני,
בעריכת ח' בן_ירוחם, ירושלים-תל אביב תשל"ו, עמ'587-588). בתחתית האיגרת צוין: לונדון, 16 באוגוסט 1936. אלא שבתאריך הזה שהה ז'בוטינסקי במרינבאד. כפי הנראה בעת שהותו במרינבאד שינה ז'בוטינסקי את הנוסח הראשון של האיגרת, שלח אותה אל שלטון בית"ר בלונדון, אשר פרסם אותה ב16 באוגוסט, לקראת יום הגדודים שחל ב23 באוגוסט.