אל חיים וייצמן, לונדון
לונדון, 18 במאי 1936 עברית
לונדון, 18 במאי 1936
כבוד הפרופסור חיים וייצמן/1
נשיא הסוכנות העברית, לונדון.
דוקטור וייצמן הנכבד,
המצב בארץ ישראל הנהו מסוכן למעלה מכל מה שראינו עד עתה. מתנגדי הציונות דורשים להמית את הציונות עד הסוף;/2 ויש הפעם איזו יד נסתרת, יד מחוצה למחנה הערבי, העוזרת במרץ יוצא מן הכלל להתמדתו של הקשר.//3
יחד עם זה נזדעזעו גורמים שבהם הָרגלנו לראות כעין 'יש' יסודי וקבוע בחיי העולם המדיני, והנה נדונים כולם לבדיקה ולשנוי./4 חבר הלאומים עצמו עומד בפני תקון עקרי, וגם חלוקת מנדטים חדשה צפויה בעתיד הקרוב – והלא תמורה זו עלולה היא לגרום שנויים גם בעצם חוקת המנדטים.
כל אלה, בצרוף עם המאורעות שבארץ גופא,/5 מטילים אחריות אין כמוה על אותו הגוש שלפני שנים קראנו לו בשם 'היהדות הציונית', אבל שלא יהלום אותו כעת שום כנוי אחר אלא זה: עם ישראל כלו. 'כלו' – יען המִעוט הקטין, המתעקש עדֶנָה בשלילת העובדא שישראל וציון חד הוא, רפתה השפעתו מכבר. עמֵנו, לכל תפוצותיו, הרהו אחיד כיום בשאיפתו לארץ ישראל עברית, ודרושה לו על כן גם נציגות אחידה.
אכן, לפי עניות דעתי ברור הדבר, כי בימינו אלה הזכות להגן על עניני הציונות מטעם האומה לא תוכל להשאר כעין מונופולין בידי המוסד האחד שהנהו נושא כיום את תאר הסוכנות העברית. חלקו ה'ציוני' איננו מיצג אלא 635 אלף בוחרים, חלקו ה'בלתי ציוני' אין לו בוחרים כלל. ההסתדרות הציונית החדשה, אשר בשמה נכתבו הטורים הללו, מספר בוחריה למעלה מ700 אלף ואיננה נספחת על הסוכנות. ואולם ישנו דבר עוד הרבה יותר חשוב מזה: העם העברי - אותם 13 המיליונים (מלבד יהודי רוסיה ששפתם סתומה ואת משאת נפשם לא ידענו), המיליונים אשר בשבילם מכבר נעשתה 'ציון' להכרח ממשי, חיוני, עפ"י/6 רוב גם אישי – ונציגות כל שהיא אין להם.
הסבה היא אותו החסרון היסודי הנמצא בכל שיטות הבחירה שהונחו עד עתה כבסיס לכל הנסיונות לארגן באות_כח ציונית: תמיד היה, בכל אחת מהן, סעיף המצמצם את זכות הבוחר ע"י דרישת תשלום כספי/7 או הצהרה אידיאולוגית/8 – או זה וזו גם יחד.

הזמן הגיע לעמנו, כמו לכמה אומות לפניו, שיקיים בחייו את עקרון זכות הבחירה הכללית. כנסית-העם העולמית/9 אשר בבחירותיה מותר להצביע לכל יהודי מבוגר, בכל תפוצות תבל בלי תשלום, לא איכפת אם ישתייך למסדרה כל שהיא או לא – כנסיה כזו היא היא הגוף היחיד הרשאי ליצור את הסוכנות העברית, בת-סמך לעיני כל.
אעירה-נא את שימת-לב אדוני גם לסעיף 4 של המנדט הארץ
ישראלי – הסעיף הקובע, מתוך תמצית דבריו, את האפשרות העתידה של תקונים ב'חוקתו וארגונו' של המוסד המוכר לעת עתה בתור הסוכנות העברית/10 – הצעת מכתבי זה מתאמת על כן לכוונת המנדט.

אם יסכים אדוני (ויהי גם בא פן אישי לעת עתה) לעיקר הכללי של הצעה זו, הנני מציע פגישה בלי דחוי, לשוחח בעל פה על הדרך המשותפת לכנוס אותה האספה הלאומית הגדולה, להשגחה המשותפת על מהלך הבחירות, ולמשא ומתן משותף עם השלטונות המתאימים לשם אשור החדוש החוקי שבדבר;/11 ומובן מאליו שלא נתנגד מצדנו אנו גם לשתוף כל מוסד יהודי אחר הרוצה לעזור במפעל הזה.

בכבוד גמור,










ז' ז'בוטינסקי





























נשיא הצ"ח.

הערות:

1 בקונגרס הציוני ה19 (1935) נבחר חיים וייצמן מחדש לנשיא ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית, לאחר שנאלץ להתפטר מהנשיאות בקונגרס הציוני ה17 (1931).
2 באנגליה פעלה קבוצה פרו-ערבית שכינתה את עצמה בשם 'הליגה הלאומית' אשר אחד מפעיליה הבולטים היה הלורד למינגטון (Lord Lamington). ב10 ביוני 1936 פורסם בטיימס מכתב מטעם חברי 'הליגה הלאומית' ובראשם הלורד למינגטון 1936) שבו נאמר בין השאר, כי בהמשך לפעילותה למען פלשתיין החל בשנת 1921, לטובת הידידות בין האימפריה הבריטית לבין העולם המוסלמי, מארגנת 'הליגה הלאומית' מערכה מוגברת למען ערביי פלשתיין. קבוצה זו שללה מכול וכול את המפעל הציוני בארץ ישראל. ראה גם איגרת אל יעקבי ש' 26.6.1936 , הערה 1.
3 בקרב חברי הממשלה הבריטית ובקרב הפקידות הגבוהה, בפרלמנט ובבית הלורדים היו אישים אנטי-ציוניים מובהקים. ראה גם איגרת אל אמרי 22.7.1935 , הערה 3 על אודות ה' פ' דאוני (H. F. Downie), ראש המחלקה למזרח התיכון במשרד החוץ. גם בקרב הפקידות הבכירה של הממשל המנדטורי בארץ ישראל היו לא מעט אנטי-ציוניים.
4 מן הסתם רומז כאן ז'בוטינסקי לחולשתו של חבר הלאומים ולאוזלת ידו למלא את התפקיד העיקרי שלמענו הוקם: מניעת מלחמה. מדינות שונות ובראשן גרמניה, יפן, ואיטליה הפרו ברגל גסה את האמנה של חבר הלאומים. רשימת המדינות אשר הפרו את האמנה ארוכה למדי. כמו כן נתגלתה לעין כול חולשתה של בריטניה, שאבדן כוח ההרתעה שלה נחשף בעת מלחמת איטליה-אתיופיה. בעקבות המלחמה איבדה בריטניה את מעמד הבכורה כמעצמה בזירה הים תיכונית.
5 דהיינו המהומות של ערביי ארץ ישראל שהחלו ב19 באפריל 1936 (ראה איגרת אל תומאס 20.4.1936 ).
6 על פי.
7


זכות הבחירה לקונגרסים הציוניים היתה מותנית ברכישת השקל הציוני בכסף.
8 ברכישת השקל קיבל על עצמו הבוחר לקונגרס הציוני, בנוסף לתמיכה בתכנית באזל, גם את חובת המשמעת להחלטות הקונגרס הציוני. גם בבחירות להסתדרות הציונית החדשה נדרש הבוחר לחתום על הצהרה בעלת משמעות אידיאולוגית, ואולם הוא לא נדרש לרכוש את השקל בכסף (ראה איגרת אל פרופס א"צ 25.1.193631, הערה 1).
9 דהיינו כנסית האומה (ראה איגרת אל בוחרי הצ"ח בא"י ) או האספה הלאומית של העם היהודי (ראה להלן).
10 על פי סעיף 4 של כתב המנדט, קיימת אפשרות שההסתדרות הציונית תוכר בתור

סוכנות יהודית אשר תפקידה לסייע לשלטונות המנדט בכל הקשור לבניינו של הבית היהודי הלאומי בארץ ישראל.
11 וייצמן השיב ב21 במאי, כי הוא העביר את מכתבו של ז'בוטינסקי לעיונם של חברי ההנהלה הציונית בירושלים. בלי לפרט הוא הסתייג ממספר נקודות במכתבו של ז'בוטינסקי, אולם הביע את נכונותו לקיים שיחה פרטית עמו במועד הנוח לשניהם (The Letters and Papers of Chaim Weizmann, Vol. 17, p. 253). הפגישה ביניהם התקיימה ב27 במאי (ראה איגרת אל ז'בוטינסקי י' 27.5.1936 ).