אל ברית הצה"ר בארץ ישראל
לונדון, 30 באפריל 1/1936 עברית
לונדון
אל הוועידה התשיעית של הצה"ר בארץ ישראל,
הנני מברך את הנאספים.
שמצב תנועתנו ברגע זה הוא קשה מאד – זה ידוע לכלכם, ולא אנסה לפרט את פרטיו. השאלה העיקרית היא, מדוע?
תשובתי אולי תכזיב אתכם, כי המנהג דורש מעסקן צבורי המכבד את עצמו שידע – בעמדו לפני משבר – למצוא סבות 'עמוקות' ו'אורגניות'. במקרה הזה, לדאבוני או לשמחתי, אינני רואה סבות כאלה. סבות המשבר שאני רואה כולן שטחיות./2
אמנם לקחנו על עצמנו לפני שמונה חדשים בוינה/3 תפקיד ענקי – לבנות מסביב להצה"ר שהוא מפלגה, את הצ"ח שהוא מסגרת לעם כולו, סינאטוס פופולוסקווי יודאיקוס./4 תעודה/5 כזו דורשת כחות אישיים, כחות כספיים וזמן. אני יודע את חסרונותינו האישיים ואת עניותנו הכספית, אבל אינני חושב כי התפקיד הוא מעל ליכ לתנו. אני בטוח שאנחנו, עם כל הפגימות שבנו, מסוגלים להגשים אותו. לא בן לילה כמובן, אבל גם לא 'בעתיד הרחוק', כי אם במשך זמן נורמלי.
אמת, יחד עם התפקיד החיצוני הזה הטלנו על עצמנו גם את התפקיד הפנימי – ללמד ולהרגיל את מחננו, שעד עתה הצטיין רק בכבוש עמדות, גם לבצר אותן. גם זה איננו קל, אבל גם זה איננו קשה. בהתמדה וסבלנות נצליח, ואף בקרוב נצליח.
אמת, אביונים אנחנו: המחנה היחיד בציונות ובישראל שמותר לו, אם ירצה, להקרא 'מחנה פרולטרי'. מכל מחלותינו זוהי החריפה והמרה ביותר; היא גם סבת כל המחלות, למשל: כל הקפאון והחדלון בפעולות מוסדותינו המרכזיים אחרי הקונגרס המיסד בוינה אין להם אלא סבה אחת, והיא סבה חמרית, חמרית מאלף עד תיו. לולא הסבה הזאת, כי אז עוד לפני חנכה תרצ"ו כבר מיושבים היינו בלונדון,/6 עם מחצית הנשיאות בוורשה/7 ומשרד פעיל בג'ניבה,/8 ועד עתה כבר היינו רואים את פרות עבודתם. אביונים אנחנו, ואם תרצו הנני מוכן גם להודות כי דלותנו החמרית, סתירה בולטת ואבסורדית לאהדות שרכשנו בכל סוגי הצבור היהודי, היא איננה רק 'אסון' – היא כשלון, ליקוי כשרונות סדרניים, קדם כל אצל האיש הפונה אליכם בטורים האלה. ואולם בטוחני שגם על זה נתגבר, נלמד את מלאכת הבצע ונתעשר.
אמת, יש לנו עוד צרעת אחרת: העצבנות, הרגשנות, העדר הסבלנות של המונינו. די לכם בח דש, די בשבועים, כדי לקפוץ מתרועת נצחון לאנקות יאוש בלי כל סבה, 'ככה', פשוט מפני ש'עבר חודש ולא קרה מאומה!' נחוץ להם מברק יום-יומי, בשורה מדי בקר – לא איכפת אולי אם גיל או אבל, אך מדי ב קר. תחשוב לפעמים שלא מובן להם האלף--בית הראשון של חיי צבור, עסקנות, מדינאות. שלא מובן להם, למשל, כי בזמן משא ומתן אחראי אסור לגלות לא רק את פרטיו אלא גם את עצם עובדתו. ח סר סבלנות כזה עלול גם לקחת צורה של ח סר-צדק: מתרעמים על 'חדלון' ושוכחים את סִבתו שהיא דלות, וגם את סבות הדלות שוכחים. הלוא פעמים בזמן האחרון נסינו להשתחרר מעול הדלות: ביום הבחירות לקונגרס המיסד עמדה בכל מקום קופסה לנדבות-הקונגרס/9 על יד הקלפי, וקווינו שיהיה מספר הזוזים כמספר הדעות;/10 ובימי החנוכה גייסנו את כל חוגי התנועה למפעל המיועד לבצר את קרן 'תל-חי' וגם את קופת הנשיאות והצה"ר. פעמַים נתאכזבנו - חי נפשי, לא באשמת המרכז העולמי, על פי רוב גם לא באשמת המרכזים הארציים – קדם כל באשמת המונינו עצמם ... את כל אלה שוכח המתלונן העצבני, ויש לפעמים שמאוס עלי לשמוע תלונותיו, ומענה חריף כמכת-לחי מבקש להתפרץ מגרוני; אך לא אתן לו להתפרץ, כי אם רק אשאל את כלכם שאלה: הבטוחים אתם גם עתה למשל, כי משבר הצה"ר הוא משבר אמתי, לא עצבנות-חנם ולא רגשנות-הבל? הלא בוינה צויתם עלינו לבנות גשר על נחל עמוק, ולבנים וקורות ברזל שכחתם לתת לנו; עתה מתאמצים אנו לבנות כעין 'במקום' של גשר, מעשה קרשים וחֵמר, וגם את אלה הוכרחנו לחפש – וההמון משתעמם מִשֶבת על החוף ומתרעם על שטרם העברנו אותו לחוף השני.
ואולם גם זה איננו אסון. גם סבלנות ילמדו.
עוד פעם: אני מפחד שמא תאכזב אתכם תשובתי זו, כי הריני מזלזל בחשיבות המצב שרבים מכם אולי חושבים אותו לתרגיל. לא אוכל לשנות את דעתי, אינני מאמין בתרגדיה ואינני משתתף במקהלת הנאנחים.
אם יש צד אחד, קורטוב אחד, של 'תרגיקה' במצבנו – אני רואה אותו רק בארץ ישראל, בתרכבת האישית של הצה"ר בארץ. בטח לא תחשדוני באמירת מחמאות, אם אגיד כי נאספו שם המיטב והסלת של תנועתנו מהארצות השונות – מלכוּת שרוב אזרחיה נסיכים. כמובן, אותו צער של הוד ישנו גם ליתר המפלגות בארץ, אבל לאלה יש גם רכוש חמרי, קרקע, משרות: אצלן מי שנבחר לעמוד בראש – יינתן בידיו גם כלי זין ממשי. אצלכם מי שנבחר לנהל – צריך לנהל אך ורק בעזרת האבטוריטה המוסרית שלו, וזה בלתי אפשרי בסביבה שבה כל אחד כמעט יש גם לו בדיוק אותה האבטוריטה, או לכל הפחות הריהו בטוח כי ישנה. אין צרך כמובן שאתאר לפניכם את מסקנת המצב הזה. אודה-נא כי יש קורין לו תרגיקומדיה במקום תרגדיה, ואולם אני מוכרח להתחשב קדם כל בצד התרגי שבו: הוא משפיל את כבודנו בארץ ובגולה, הוא דוחה מאתנו רבים שלבם היה מושך אותם אלינו; הוא מחליש אותנו עד שלא נוכל להגן על חברינו – בקצור הוא עושה אותנו להפקר מבחוץ ומבפנים. ואולם בטוחני שגם על הכעור הזה נתגבר – וזוהי מטרתי העיקרית בכתבי את המכתב הזה.
בטרם אגש לשאלת הארגון הארצי, הרשוני לנגוע בכמה ענינים אחרים. הענינים האלה אינם טבעות לשלשלת הגיונית אחידה, ואינם מהוים 'פרוגרמה' במובן של פרקים וסעיפים. אולי בכל זאת תמצאו בהערותי סיכום לא מיותר של חלק הרעיונות המרחפים באוירתנו.
א. הצה"ר תתקיים בתור שכזו. היום עוד אי אפשר לקבוע גבול מדויק בין שדות פעולתן של הצה"ר והצ"ח, ולא יועילו כאן שום נסיונות 'לנסח' את ההבדל, כל זמן שעוד לא ראינו במציאות את היצור הנקרא 'הצ"ח'. יש מתאוננים כי 'אי אפשר לנו להתקיים' בלי ניסוח כזה - אני אינני מאמין בתלונות האלה. אפשר וגם לא קשה. מי שרוצה לנטוע אילן אשר מינו עוד לא נראה בארץ, מוכרח להמתין עד אשר יגדל האילן בטרם ידע את צורתו; ועד אז טַפל ואל תשאל.
ב. מה שברור בינתים: תפקידה העיקרי של הצה"ר בתקופתנו הזאת, הנהו לבנות את הצ"ח.
ג. כאשר נצליח להסביר לעם (וגם לעצמנו אנו) מהי תמצית רעיון 'הצ"ח', כבר בזה נעשה מפעל חינוכי כביר. הם צריכים להבין למשל, כי עצם השם 'הסתדרות ציונית חדשה' איננו אלא פסבדונים זמני; או שגם הביטוי, בו השתמשתי זה עתה – 'לבנות' את הצ"ח – איננו מדויק, כי הלא ה'סובסטראט'/11 של הצ"ח, לאמור עם ישראל עצמו, הריהו מתקיים מעלמי עלמיא. תפקידנו הנו רק לגבש את הסובסטראט הזה, לתת לו פה וידים. לכן: אי אפשר להיות לחבר הצ"ח; אי אפשר לדבר על סניפי הצ"ח; אי אפשר, כמו שנוהגים להתבטא אצלנו, 'לארגן את הצ"ח במדינה פלונית אלמונית'. מה שאפשר וצריך – זהו ליצור את האורגנים/12 של הצ"ח (אורגָנים לא 'אִרגונים'), וק דם כל את האורגן העולמי הנקרא כנסית-הלאום./13

ד. אל תגידו 'נשיאות הצ"ח', תגידו 'הנשיאות'. ועדים, אכסקוטיבות, סוכנויות – אלה יש לרוב; גם 'נשיאים' לרוב; על כן בהזכירנו את אחד מהם, יש להסביר מי או מה זה. אבל הנשיאות היא אחת.
ה. 'אגרת האזרח הציוני' איננה תעודת 'חבר' – הלא כבר קבענו שאין 'חברים' להצ"ח, ואולם אפשר להביע אותו המושג באופן הפוך, שכל יהודי הנהו 'חבר הצ"ח' מלידה. האגרת הנה תעודת מתנדב – תעודת הכרה למי שמצהיר כי הריהו מוכן לשאת על שכמו חלק מעמסות הבניה.
ו. הצ"ח אין לה 'פרוגרמה', כמו שאין פרוגרמה לעם הצרפתי או האנגלי. סעיף א' שבתקנון הוינאי/14 איננו הכרזת שאיפות או כוונות, אלא סיכום עובדות, סיכום תפקידים שהוטלו על שכמי האומה ע"י החיים עצמם. אם אחד התפקידים אינו מוצא חן בעיני, מותר לי לעשות תעמולה בעד ביטולו, כמו שבאנגליה למשל אזרח אם ירצה את הפירוד בין הממלכה ובין הדת. אבל 'לצאת מהצ"ח לרגל נגודים אידיאולוגיים' זהו אבסורד – האם 'יצא' אנגלי רפובליקני משורות הלאום האנגלי מפני שבריטניה היא מלכות?
ז. תפקידי הצ"ח בתקופת קיומה הנוכחית הנם מצומצמים עד מאד: שני תפקידים לה ולא יותר.
הראשון הוא - לכנס את כנסית-הלאום. המינימום של בוחרים הוא לפי דעתי שלושה מיליונים; ולבחירות יש לתת צורה של סיום לאותה ההפגנה העולמית וההיסתורית, אשר התחילה לפני שנתים בשם 'תנועת הקובלנה'./15
התפקיד השני הוא עבוד תכנית העשור./16 בתכנית הזאת נסכם את כל השקפותינו המדיניות, המשקיות, הסוציאליות: כל מה שנסינו, במשך תריסר שנות קיום הצה"ר, לנסח בצורת 'עקרון' או 'דרישה' - כאן יתבטא בצורת פרויקט מעשי.
זה הכל לדעתי. הצ"ח בתור שכזו, אין לה ברגע זה שום תפקיד מלבד אלה השנים. אחרי שתתאסף הכנסיה/17 ותאשר את תכנית העשור – אז יקומו לפנינו כמובן תפקידים חדשים: המלחמה המדינית בעד הגשמת תכנית העשור; המלוה הלאומי, מפעל כספי וחינוכי גם יחד; ההתערבות הישרה במשק ההתישבותי. אבל ברגע זה עוד לא הגיע זמנם; ומצד אחר, נזהר-נא מלהטיל על הצ"ח תעודות שאינן הולמות את גדלה. רק במקרה של הכרח מחלט מותר לנו לפעול 'בשם הצ"ח'; מה שאסור על כל פנים זוהי השתתפות הצ"ח בבחירות, הן בפנים היהדות והן בחוץ.
ח. גם את תקנון הצ"ח אל תשכחו, למשל: כינוסים ארציים של הצ"ח מותרים אך ורק בצורה של קונבנטים/18 הנבחרים ע"י בעלי ה'אגרת'./19 ז"א/20 שאינם 'כינוסי הצ"ח' במלוא מובן הבטוי, כי אם כינוסי המתנדבים הרוצים לתמוך ברעיון הצ"ח על אדמת המדינה האלמונית. על כן אי אפשר לכנס קונבנט ארצי בטרם יש מספר מספיק של בעלי ה'אגרת' בארץ הזאת.
ט. למה אני כותב את כל אלה לועידה שהיא ועידת הצה"ר ולא ועידת הצ"ח? יען כי תעודתה הראשונה של הצה"ר ברגע זה, כאשר אמרתי לעיל, היא ליצור את הצ"ח. אין זו תעודתה היחידה, יש גם אחרות לרוב; אך יש מפעלים השייכים לפי טבעם לסוג פעולתה של הצ"ח, ואולם ברגע זה אסור להטילם על שכמי הצ"ח ולכן תצטרך הצה"ר להוציא אותן לפועל בשמה היא. עמדתה של הצה"ר היום, היא כעמדת אומן החוטב פסל ענקי מסלע שיש: ישתעבד ליצירתו!
י. תעודה זו תדרוש טאקט. אם רוצים אתם להקל ולהחיש את היצירה, אל תרבו וכוחים על יחסי הצ"ח והצה"ר. יען אם תדגישו כי הצה"ר צריכה 'להשתעבד' לזמן מה, בזה תעליבו את חסידי הצה"ר הקיצונים; ואם להפך, תדגישו כי לעת עתה עוד אין מנגנון מיוחד להצ"ח, ואת כל עבודתה מוכרח לשאת על שכמו המנגנון הצה"רי, תעליבו את אלה מחסידי הצ"ח שלא נעים להם הדבר. בקיצור: לעת עתה טַפֵּל ואל תשאל.
עתה לשאלות הארגון הארצי:
אנו דורשים בהחלט, שאחרי הועידה הזאת תהיה בארץ ישראל 'מנהלת' או 'צמרת' אחת, אשר תמשול ותשרור בכל ענפי תנועתנו, ויחד עם זה לא תפגע באבטונומיה העקרונית של כל ענף וענף.
אל תגידו שהדבר הזה איננו אפשרי – לא אמת, אפשרי מאד, והראיה היא הנשיאות בלונדון. עשו כזאת בזעיר אנפין אצלכם בארץ.
תגידו שסדור כזה איננו הגיוני? הצדק אתכם: איננו הגיוני, אבל אין דבר – הסדור הזה הכרחי. כעבור זמן מה, אולי שנה ואולי פחות ואולי יותר, ישתנה המצב, יתגבשו היחסים, ואז נוכל לוותר על ה'צמרת' הכללית ולהחיות במקומה מוסדות שיעבדו באופן חפשי ומקביל. אבל היום נחוצה לנו הצמרת האחידה.
זאת וגם זאת: על יד המנהלה הכללית נחוץ, נחוץ בהכרח, גם קיום של מרכז הצה"ר, נציבות בית"ר וכל שאר ההנהלות הארציות לענפי תנועתנו היסודיים. קדם כל בגלל צרכי הענפים עצמם, ושנית – כי לפעמים תצטרכו להעביר בשם אחד הענפים פעולות השיכות לסמכותה של כלל התנועה, ובכדי שיוכל אותו 'הענף' להוציא את הדבר אל הפועל, דרוש לו מנגנון חי וממשי, לא רק השם.
לאמור, הנני בא אל ענפי תנועתנו השונים בשתי תביעות: הראשונה, לשמור את זהותם; השניה, לוותר על בטוי זהותם בכל הנוגע למפעל היסודי של התנועה. ואולם אם תגידו לי שהתביעות הללו הן סותרות זו לזו, אענה: אל תגזימו. כל עם ועם בשעת מלחמה או בשעת מפעל יוצא מן הכלל יודע לפתור את הבעיה הזאת – הכנעה זמנית של רצונות חפשים תחת מצוות הרגע.
הצעתנו הקונקרטית זוהי:
א. ועידת הצה"ר תבחר במרכז בעל שלושה, אחד מהם בהסכמת נציב בית"ר.
ב. ועידת הצה"ר תבחר גם במספר מסוים של צירים ל'מועצת הצ"ח' הנזכרת בסעיף ג'.
ג. מיד אחרי ועידת הצה"ר, תתאסף 'מועצת הצ"ח' בתרכבת דלקמן:
מחציתה – צירי ועידת הצה"ר (עיין סעיף ב);
מחציתה – עסקני תנועת הצ"ח לפי הזמנת הקומיסריון הנוכחי.
ד. מועצת הצ"ח תבחר ב'קומיסריון של הצ"ח' (אותה 'המנהלת' או 'הצמרת' שעליה דברתי לעיל) בעל שבעה חברים, דהיינו:
שלושת חברי המרכז;
ארבעה שייבחרו במועצה – אחד מהם בהסכמת הסתדרות העובדים הלאומית.
ה. תנאי הכרחי שבלעדיו לא נוכל להכיר בקומיסריון הזה: אחד מחבריו (לכל הפחות) יתמסר להנהלת משרד הקומיסריון בהקדשת כל זמנו, ולחבר הזה תינתנה זכויות די רחבות למען יוכל לפעול בלי עכובים מיותרים.
ו. הקומיסריון הוא גוש אחיד, המחליט ברוב הדעות. לישיבותיו יש הת קף החוקי, אם נשלחו הזמנות לכל חבריו ובאו לא פחות משלשה.
ז. בישיבתו הראשונה יגדיר הקומיסריון את גבולות סמכותו, בכל הצמצום הדרוש, בהתאם מדויק לתעודות הצ"ח כפי שניסיתי לתאר אותן לעיל, ובשמירת עצמאותם של כל ענפי התנועה בכל מה שאיננו מפריע בהחלט לתפקיד הכללי.
בגדר סמכותו שתיקבע כדלעיל, רשאי הקומיסריון להוציא פקודות מחייבות לכל ענפי התנועה.
ח. אם לא יסכים אחד מענפי התנועה להגדרת הסמכות שיקבע הקומיסריון – יגיש ערעור לנשיאות, אבל עד תשובת הנשיאות תעמוד בתוקף החלטת הקומיסריון.
ט. הנשיאות לא תתחשב עם כל מוסד או ארגון שימאן לקבל את הסדור הזה.
י. הסדור הזה קיים עד לחדש ימים אחרי גמר כנסית-הלאום הראשונה.
אפשר כמובן להביא שנויים בפרטי הסדר הזה, למשל במספר חברי הקומיסריון וכדומה. אבל תמציתו היא הכרח בעינינו.
נצטוויתי מאת הנשיאות להגיד לכם ולכל אנשי שלומנו בארץ ישראל: אנו דורשים ומפקדים ומצווים, שיווצר סדר ארגוני בתנועתנו בארץ. מפני המרחק, מפני ההפקרות הרשמית המעכבת את בקור הנשיא, וגם מפני כמה תקוות שנתאכזבו – מפני כל אלה המתנו עד עתה וסבלנו מצב שאולי פשע היה מצדנו להשלים בו אף לזמן קצר. ואולם הועידה הזאת הנה הגבול האחרון.
לא נתחשב בשום תירוץ, ויהי גם מבוסס במובן הפורמלי. אנו בטוחים שברגע זה חשוב לנו 'לפעול' מ'להמנע מטעות'; שברגע זה חשובים לנו סדר ומשמעת יותר מכשרון ומזַכְיָנות. כל המכיר את הארץ יודע מראש, כי יומיים אחרי בחירת ה'צמרת' יתחילו מתרוננים מכל צד וצד שהנבחרים אינם מה'סולת', ולמה לא בחרו בזולתם וכו' וכו'. בוז לפטפוטים האלה! הסוד העיקרי של חיי הציבור והוַי המדינה הראויים באמת לתואר של 'חיי תרבות' הוא בזה: מי שנבחר בבחירות בהן השתתפת (אף אם הצבעת נגדו, אבל השתתפת) – הכנע לו, עשה פקודתו או צא.
ואני אומר לכם מעומק לבי: במצב שאנו נתונים בו עתה, יש רק צורה אחת של בקורת: צא. זאת אומרת: או תעשו אחרי פקודת האנשים אותם תעמידו בראש, וכל דיון על טיב הפקודות תדחו עד ליום החשבונות הכללי אחרי הנצחון; או עזבו את התנועה.
מי שאיננו חרש – זה יבין כי רחשי כיבוד עצומים, אמון בלתי מוגבל בכולכם, נחוצים לאדם לדבר כזאת באזניכם. מי יתן שתבינו, ותתרוממו עד היותכם ראויים לכיבוד ולאמון.

[ז' ז'בוטינסקי]
הערות:
1 שמואל מרלין (איגרת אל ז'בוטינסקי י' 16.6.1934 , הערה 11) כתב לוועד המרכזי של ברית הצה"ר בארץ ישראל ב30 באפריל ש'הנשיא הכין מכתב ברכה לוועידה שהננו מעבירים אותו בדואר אוויר'. הוא הוסיף, כי הוועידה אמורה להיפתח ב9 במאי, אולם לנוכח המאורעות ייתכן שמועד כינוסה יידחה (מ"ז ג7/2/3). ראה גם איגרת אל ז'בוטינסקי ע' 23.4.1936 .
2 ראה איגרת אל ויינשל 14.1.1936 , הערה 14.
3 בקונגרס הייסוד של ההסתדרות הציונית החדשה (וינה, 7-12 בספטמבר 1935).
4
לטינית (Senatus populosque judaicus): הסנט של העם היהודי.
5 תפקיד.

6 אלמלא המחסור בכסף היתה נשיאות הצ"ח עוברת מזמן למשכן קבוע בלונדון.
7 ראה איגרת אל שקי 19.5.1936 , הערה 14.
8 ליד חבר הלאומים וועדת המנדטים המתמדת.
9 לכיסוי ההוצאות לארגון הקונגרס.
10 כמספר המצביעים.
11 מלטינית (substratum): היסוד.
12 המוסדות.
13 האספה הלאומית (ראה איגרת אל ועידת ברית החייל 26.2.1936 , הערה 6).
14 דהיינו בתקנון של הצ"ח אשר אושר בקונגרס הייסוד של הצ"ח בווינה (ראה איגרת אל ז'בוטינסקי ע' 14.9.1935 ).
15 דהיינו תנועת הפטיציה אשר התבטאה בהגשת עצומות מחאה למלך אנגליה, לממשלת אנגליה ולפרלמנט הבריטי על הפרת התחייבויותיה של ממשלת בריטניה בעניין כינונו מחדש של הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל, בהתאם ל'הצהרת בלפור' וכתב המנדט. ראה גם כרך ט, ערך פטיציה, לפי המפתח.
16 ראה איגרת לבוחרי הצ"ח בא"י 13.9.1935 , סעיף ב.
17 כנסית הלאום.
18 כינוסים.
19 איגרת האזרח הציוני (ראה לעיל, סעיף ה).
20 זאת אומרת.