אל ועדת בנק 'העמל', תל אביב
לונדון, 15 באפריל 1936 עברית
לונדון, 15 באפריל 1936
אדונים נכבדים מאד וידידַי הטובים,
שבתי היום מפאריס ומצאתי כאן את מכתבכם למנהלי בנק 'העמל', מיום 25 למרץ./1
טעות רבה טעיתם בחשדכם כי אני לא ידעתי להעריך את חשיבות דאגותיכם. טעות רבה: אני מבין כי להצ"ח בארץ ישראל יש יחס מיוחד לענין, אחריותכם תהיה גדולה ועל כן גם זכויותיכם גדולות, ומה שנוגע לעצם תמצית הדאגות שהבעתם, הלא כולן רציניות מאד. אני מבין את מצבכם: הרשוני להגיד שאתם לא רציתם להבין את מצבי אני.
לא רק שנתים (מיום אישור התקנון), כי אם יותר מחמש שנים הנני מתלבט בעולם ומחפש מי שיעזור לנו ליצור את הבנק. חלמתי להתחיל ממגבית המונית, אבל אמרו לי כל המומחים שזה לא יצליח אם לא יהיה כבר מוסד קיים בארץ. ואת המכשף שיתן לנו את היכולת לפתוח את החלון הרשמי בת"א לא מצאתי ולא מצאתי ולא מצאתי, עד שלקח חברנו ויקטור כהן/2 מפראג את העניין הזה בידיו. על כן הנני מתכבד להודיע לכם, כי יותר לא אוכל לחפש.
הערה אחת, ותסלחו לי אם אגיד שהנני מרגיש את נחיצותה: שני האנשים אִתָם חלקתי את מניות היסוד הנם ראויים לאמון. האחד צה"רי ותיק, מקים בית כולו צה"ר שמעטים כמהו במחננו בכל הארצות. השני איננו מפלגתי, הוא ביזנסמן, אך הורגל לביזנס של סכומים גדולים, ומצד זה לא היה מתענין בבנק 'העמל' אפילו עם מאה אלף לי"ש: הוא מתענין בצד האציל של תנועתנו, במעוף – ממש כמותכם וכמוני.

זה רק בדרך אגב, הלוא אני יודע שבחוזה צריך לקבוע ערובות גם כנגד אח ורֵע, בפרט בענין צבורי. והנני מדגיש עוד הפעם כי בחוזה שכרַתי וחתמתי יש ערובות מספיקות: ערובה ראשונה - שבמהלך ענינים רגיל תהיה להצ"ח השפעה מכרעת בלי כל קשי; ושנית – ערובה שבמקרה שאני או חברנו ויקטור כהן נמרוד נגד הצ"ח – תהיה היכולת בידי הצ"ח להתגבר גם על הסכנה הזאת. אמנם אינני מומחה לכתיבת חוזים – ואולם, סוף סוף, אחת משתי אלה: או לא צריך למסור לי את המשא ומתן, או כדאי אולי להאמין לי כשאני אומר שהערובות מספיקות והבנק יהיה שלנו.
ואולם בטוחני שבתנאים אחרים אפשר היה לסדר את הענין באופן יותר טוב; או אולי גם בתנאים אלה (כשמצדנו אנו עוד לא באה אף תרומה חשובה אחת) בא-כח מומחה ממני היה משיג יותר. אני לא יכולתי ולא אוכל. את כל חולשות המצב אני יודע, אבל אינני רואה שום אפשרות אחרת ליצור את הבנק. התציעו לי, ברצינות ובכבד ראש, לוותר על האפשרות הזאת? באמת, אנא לדבר דברים ברורים: מה תוכלו להציע מלבד התפטרות הועדה שעליה אני מצטער?

מאד מצטער: אבל נהיה-נא קדם כל גלויי לב איש לאחיו. אם יכולים אתם להסתפק במה שהושג, ולהתמסר בלב שלם ופה מלא לארגון המגבית, אז הייתי שבע רצון מאד לו לקחתם את התפטרותכם בחזרה. אבל אם אין מצפונכם מסכים לכך, אז כמובן אסור לי להפציר.
ואולם בכל המקרים בטוחני שעזור תעזרו.

ידידכם,

ז' ז'בוטינסקי
1 המכתב לא נמצא.
2 ראה איגרת אל גומלסקי 3.1.1936 , הערה 3.