-
אל אהרון צבי פרופס, וארשה
פאריס, 21 בנובמבר 1935 רוסית
פאריס, 21 בנובמבר 1935
סודי
נציב פרופס היקר,
זה עתה הראו לי את נוסח המברק שנשלח אליך אתמול בשמי - נוסח מעין זה: 'פקודה, למסור בידי 5 סרטיפיקטים'./1 אמרתי מיד: פ'/2 יגיב על כך בבקשת התפטרות. אני יכול להתפאר בהבנה לנפש האדם: באותו רגע הגיע מברקך,/3 ובו דרישה להיפגש לצורך הגשת דין וחשבון.
ההוראה שבמברק היא שלי. 'ברית החייל' יתפרק בשערוריה אם לא יינתנו להם סרטיפיקטים. כאן אני מוכן להציג את שאלת האמון. אבל על סגנון המברק אני מבקש רשמית את סליחתך. לו אני הייתי מנסח אותו, הוא היה נראה כדלקמן: 'לאור (וכו' וכו') אני ניצב בפני הכורח להבטיח ל'ברית החייל' מינימום 5 סרטיפיקטים מהמכסה/4 הקרובה./5 אני עומד על דרישתי לקבל את הסכמתך'. פקודות/6 אינני אוהב כלל, ובמיוחד קצרות. בימים האחרונים היה לי חלום, שאת כל מכתביי ואת כל המברקים שלי יכתוב מישהו בעבורי. כנראה שלא אגיע לשחרור כזה.




לגופו של עניין – הייתי רוצה מאוד להיפגש אתך, דין וחשבון או סתם שיחה, אבל כיצד ואיפה? כלום לגרור אותך לכאן? מאין תיקח כסף? לי אין אפשרות לנסוע, פרט לנסיעה ללונדון בימים הקרובים.
יותר מכול נלחצתי מתחילתו של מברקך: 'בקשר עם המצב בתנועה...'./1 האם שוב קיים מצב?6 ואולי מצב רוח?7 איזה? מדוע? למען השם, איזו מין אנדרלמוסיה זאת, איזה מין בית משוגעים זה שבכל שלושה חודשים יש להגיש דין וחשבון שנתי, ואם לא - 'נוצר בתנועה מצב'.7 אין נותנים מנוח, אין נותנים להסדיר עניינים, אין נותנים לעסוק בחיפוש אחר כסף. מנוולים.
ידידי החביב, כך לא ייתכן. על נוסח המברק ההוא אני מתנצל, אבל באופן מהותי כך לא ייתכן. אם הפקודה (אפילו מנומסת) אינה נבונה, אני תמיד אחזור בי, אינני רודף כבוד. אבל כאן העניין שונה, אסור לפגוע ב'ברית החייל'. והדבר החשוב ביותר - אסור לנו ולי להיעלב. אסור להתחשב ולו לרגע במה שמכונה אצלנו 'מצב'./7 האמן לי פ' היקר – אין לנו למה לקוות, אם אנו וכל תנועתנו לא ניגמל מן העצבנות הזאת.

שלך, ו' ז'

הערות:
1 הציטוט במקורו בעברית בכתב לטיני.
2 פרופס.
3 המברק לא נמצא.
4 במקור: Schedule
5 ממכסת הסרטיפיקטים הקרובה אשר תוקצב לבית"ר על ידי הסוכנות היהודית.
6 במקור בעברית בכתב לטיני.
7 במקור בעברית בכתב קירילי.