.
אל ארתור ג'יימס בלפור, לונדון
לונדון, 16 בנובמבר 1917...אנגלית
לונדון, 16 בנובמבר 1917
אישי
אדון נכבד,
אני מקווה שהמכתב מאת מועצת המלחמה, שהעתקו מצורף
בזה,\1 די בו כדי להצדיק את הרשות שנטלתי לעצמי לפנות אליך
ישירות.
כדי להציג את עצמי יורשה לי לציין, שבמשך השנתיים
הראשונות של המלחמה פעלתי ככתב צבאי של עיתון חשוב ביותר
במוסקווה (רוסקייה ויידומוסטי), ועשיתי את מיטב המאמצים
להסביר לציבור רוסי חשדן (באותה עת) את גודל המאמץ הבריטי.
בעת ובעונה אחת יסדתי דו-שבועון ביידיש שיצא לאור בקופנהאגן
בעריכתו של חברי.\2 דומה שבמשך למעלה משנה היה זה הביטאון
הפרו-בריטי היחיד בעולם בשפת יידיש, והוא צוטט בהרחבה
בעיתונים בשפת יידיש בארצות הברית. מילאתי תפקיד מרכזי
בהקמת 'גדוד 'ציון' של נהגי הפרדות', ובייזום התוכנית להקמת
גדוד עברי בארץ זו.\3 דומני, אם איני טועה, שבתנאים רגילים
מקנה לי פעילות פרו-בריטית זו זכות מסוימת לבקש סיוע כאשר
מכשילים את פעילותי.
משרד החוץ תמך באופן נמרץ בתוכנית הגדוד העברי בשל
התועלת הברורה שלו לתעמולה הפרו-בריטית בחוץ לארץ. כאשר
אני מנסה להשתמש בגדוד כאמצעי לריכוז האהדה היהודית בעולם
כולו בניצחון המוחלט של 'מדינות ההסכמה', סבורני שאני עושה
עבודה טובה, ועלי לזכות בתמיכת הווייטהול\4 ולא להיתקל
במכשולים. אבל במקום לזכות בתמיכה נעשה הכול כדי לעכב את
פעילותי ולצמצם את הגדוד העברי לכדי דבר נלעג. שמו הוסר,\5
נאסרה התעמולה למענו, ואפילו פניות לבקשת סיוע מצונזרות
עתה על יסוד נימוקי סרק.
מדובר באינטרס שלך.\6 אותי מספק הגדוד העברי כפי שהוא.
אבל ידידיי, ואני בתוכם, שאפנו להופכו למוקד רב עוצמה לכיבוש
כל הכוח המוסרי היהודי לטובת 'מדינות ההסכמה' ובריטניה. אם
תוכל להפסיק את מעשה החבלה הפוגע בהצלחת מטרתנו זו,
אבקשך להתערב אחת ולתמיד.
הנני אדוני,
שלך בכבוד רב,
ו' ז'
האדון הנכבד מאוד ארתור בלפור, חבר פרלמנט, שר החוץ
.
.
הערות:
1 במכתב מ9 בנובמבר 1917 (מ"ז, א2/5/3/1) העירה מועצת המלחמה
לז'בוטינסקי, שהפנייה אל יהודי העולם לסייע לגדוד העברי עלולה
ליצור אצל האויב את הרושם שהעם הבריטי נתון בקשיים.
2 מאיר גרוסמן.
3 בבריטניה.
4 ממשלת בריטניה.
5 נמנע ממנו השם 'גדוד עברי'.
6 במקור ברומית: Tua res agitus
.
.