.
אל סמיון ונגרוב, פטרבורג
פטרבורג, 8 במאי 1913...רוסית

ספ"ב, 25 באפריל 1913
סמיון אפאנאסייביץ' הנכבד מאוד,
את ספרו של מאותנר המוות האחרון של גאוטאמה בודהא,\1
קראתי בתשומת לב. דומני, שהוא חיבור הראוי לתשומת לב רבה.
הוא רומן פילוסופי במובן הטוב ביותר של המלה. התיאור האמנותי
של בודהא, של תלמידיו ושל אי אלה דמויות אפיזודיות היה מוסיף
כבוד לא' פראנס.\2 הסגנון מזכיר בדרך כלל, במידת מה, את
פראנס ביצירותיו הטובות בעלות הסגנון הישן. השפה נפלאה,
כשיופיה טמון לא רק בבחירת המלים המיוחדות (דבר הנשחק
כרגיל בתרגום), אלא גם במבנה המיוחד של הדיבור, שאותו אפשר
לשמר גם ברוסית.
המתרגמת, גברת מוז'ארובסקאיה-הופמן, מוכרת לי. היא
תרגמה בשביל הוצאה מאודסה שתי יצירות של פרויד. התרגום הוא
ספרותי במלוא מובן המלה. את היצירה הזאת היא מתרגמת תוך
שיתוף פעולה עם בעלה, הסופר הגרמני הופמן, שיסייע לה כפי
הנראה לחדור לתוך אי אלה גוונים של המקור, שזר לא יבינם.
מובן, שמותו של בודהא אינו יכול להפוך לרב מכר, לרומן
מרתק, אבל זו יצירה מאוד מעודנת ומכובדת, שעל גבול האמנות
והפילוסופיה. יותר נכון, זו יצירה השייכת במידה שווה לשני
התחומים הללו.
המכבד אותך מאוד,
ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 לעיל, איגרת נוספת אל ונגרוב, 8.5.1913
2 אנאטול פראנס (ראה איגרת אל קליינמן 10.10.1906, הערה 9 ).
.
.