.
אל מועדון הנוער היהודי-לאומי,\1 לונדון
לונדון, 18 במארס 1916...יידיש

לונדון, ערב פורים, תרע"ו
חברים יקרים,
אני מצטער מאוד שנבצר ממני לבוא אליכם ולשמוח עמכם, אף
על פי שאינני בטוח אם הייתי מסוגל באמת לשמוח. הרשו לי לברך
אתכם מרחוק בכתב.\2
מנהג עתיק הוא אצל כל ה'מגידים', שבשעה שהם דורשים
בענייני פורים הם נוהגים לערוך השוואה בין פורים לחנוכה. אין
ספק, שני ימי הזיכרון ההיסטוריים משקפים שתי שיטות פוליטיות
שונות. בשעה שה'מגיד' דורש בענייני פורים הוא נוהג בדרך כלל
לשבח את שיטתו של מרדכי, בעוד שבחנוכה הוא נוהג להעלות על
נס את שיטתם של החשמונאים. אני חייב לומר לכם את דעתי
בנושא זה: שתי השיטות חכמות ושתיהן נאות. מרדכי בדורו ויהודה
המכבי בדורו, כל תקופה זקוקה לשיטות ההולמות אותה. אבל
לעיתים רחוקות קורה שעמנו נדרש לנקוט בשתי השיטות בעת
ובעונה אחת. עם פרוץ המלחמה הנוכחית חלמתי, כי הגיעה תקופה
כזאת ושאנו ראויים לה. סבור הייתי שמרדכי ידבר עם מלכים ועם
שרים. עם כל המלכים ועם כל השרים ידבר על אודות החלום
העתיק שלנו. ובשעה שמלכים ושרים ישאלוהו: 'היש לך הוכחה
שעמך באמת אוהב את ארצו כפי שהגברים שלנו אוהבים את
ארצם?' חלמתי שמרדכי יוכל להשיב, כי אי שם במזרח, בתוך
התוהו ובוהו של מלחמת העמים, בין דגלי אומות העולם
המתנוססים בגאווה, מתנוסס גם דגל המכבים.
הביטו סביבכם, חברים יקרים, מרדכי ישן ואינו רוצה שיעירו
אותו משנתו, ואלה שמעירים אותו ומושכים אותו ודוחפים אותו,
סופגים גידופים וקללות בכל הלשונות. גם המכבים אינם. על כן
החליט קומץ של צעירים, כי בשעה זו יפה יותר וטוב יותר להפוך
לנהגי פרדות תחת דגלה של ציון מאשר לשוטט בטלים. אולם הם
היו ללעג, והקברים שהם הניחו אחריהם בגליפולי היו לבוז ולנאצה
בכל הלשונות - בכל לשונות הגלות, לרבות לשון הקודש.
במה אנו מאמינים? למה אנו מייחלים? למה אנו מצפים? בהיותי
בודד וגלמוד בבית זר, אני שואל את עצמי: שמא הכול כזב, שמא
כל תנועתנו אינה אלא משחק פורימי אחרון?
נוער יהודי, תקוותנו האחרונה, הבו לי תשובה!
בכבוד ובברכת ציון,
זאב וולף ז'בוטינסקי
ערב פורים, תרע"ו, לונדון.
.
.
הערות:
1 נוסד בלונדון בסוף אפריל 1915 על ידי קבוצת צעירים ממזרח
אירופה (א"ש צימערמאן, בלעטלעך פון מיינע זכרונות, לונדון 1960, עמ' (22-14.
2 איגרת הברכה הוקראה במסיבה על ידי אשר ביילין (שם, עמ' (31-29.
.
.