אל שלמה גפשטיין, תל אביב
פאריס, 3 בדצמבר 1933 רוסית
סולומון קלמנטייביץ' היקר,
קשה לי מאוד לכתוב את המכתב הזה, במיוחד למחרת הנשף לטובת ראזסווייט. ההכנסות מן הנשף כיסו בקושי רק חלק מהחובות הדחופים ביותר, ושאלת המשך קיומו של העיתון עדיין לא באה על פתרונה.
אני נאלץ לפנות אל חוג מצומצם של קוראי ראזסווייט בשאלה ישירה: האם לדעתך יש תועלת בהמשך הופעתו של העיתון שלנו? אין לי עוד אפשרות להוציאו לאור ללא עזרה מבחוץ. הניסיון להקים 'אגודת ידידי ראזסווייט',/1 במטרה לרכז מספר רב של חברים עם דמי חבר לא גבוהים, הניב תוצאות דלות למרות המאמצים הרבים שהשקיעו המייסדים.
הדרך היחידה שבה אני עדיין מאמין היא למצוא 26 אנשים שכל אחד מהם יסכים לממן את הוצאות ההדפסה של שני גיליונות (800 פראנקיםx 2=1,600 פראנקים). כך תובטח הופעתו של העיתון למשך שנה. מדמי המנוי, ממכירה קמעונאית וממודעות
(אלה סכומים לא גדולים) אפשר יהיה לשלם משכורות צנועות להנהלה ולעובדים. באופן כזה אפשר יהיה לבסס את המפעל. אינני רואה דרך אחרת.
אני פונה בבקשה זו גם אליך: אם אתה רואה את המשך הוצאתו לאור של העיתון כדבר מועיל, הואל-נא לסייע עתה - שלם בעבור שני גיליונות בהמחאה על שמי. אם הניסיון הזה יעלה יפה, אמשיך להוציא לאור את ראזסווייט. אני מתחייב לא להוציא את הסכומים הללו לשום מטרה זולת כיסוי הוצאות ההדפסה של ראזסווייט. אם ההיענות לא תהיה מספקת וניאלץ להפסיק, הנני מתחייב להחזיר את הכסף במלואו!



















































אבקשך מאוד לא לסרב להשתתף בעזרה הזאת - כואב לי לסגור את הביטאון הוותיק, ונדמה לי שלא רק לי הוא יקר. מכל מקום, הואל-נא להשיב לי על מכתבי, כי ברצוני לדעת כיצד עליי לנהוג.
המסור לך,
ו' ז'בוטינסקי
הערות:
1 איגרת אל הועה"פ של הצה"ר 25.2.1932 , הערה 10.