אל שלמה יעקבי, לונדון
פאריס, 25 בנובמבר 1933 רוסית
סולומון לבוביץ' היקר,
אני כותב בשעה 2 בלילה אחרי הישיבה. אינני יכול למסור פרטים, ואבקש לתת בנו אמון ולהתייחס לשורה התחתונה:/1
אין להעלות על הדעת שניתָן למנוע את פשיטת הרגל של מפעל 'התיירות' בפולין./2 לא תהיה כל אפשרות לשלוח את האנשים הללו לארץ ישראל. החוב של המפלגה בפולין (מפעל 'התיירות' התנהל בחסות הוועד המרכזי של פולין הקונגרסאית והנציבות של פולין כולה) מסתכם בסך 90,000 זלוטי בערך.
נותר רק מוצא אחד: למנות קומיסר שתפקידו יהיה להזמין את 'התיירים', להכריז על פשיטת רגל של העסק ולהציע להם למנות ועדה משותפת לפירוק החברה. הוועדה תצטרך כפי הנראה למסור את זייצ'יק לידי התובע, ואז אולי יפתח אביו העשיר את ארנקו. אולם העיקר - על ועדת הפירוק להחליט על סילוק החוב בתוך שנתיים, ולמטרה זו עליה לקבל כספים כלשהם. בידינו 14,000 זלוטי, אבל סכום זה אינו מספיק.
כדי להיחלץ מהעניין עלינו להתמקד במוצא היחיד: לשלוח משלחת לידידנו/3 ולבקשו, שיקדים לנו את התשלום של הסמסטר הרביעי, דהיינו שיקדים את תשלום הסובסידיות בעבור המחצית השנייה של השנה השנייה - 240x6=1440 לירות שטרלינג
שערכם קצת יותר מ42,000 זלוטי.
אני צופה מראש את כל טענות הנגד שלך, אבל אני מבקש פעם נוספת 'אשראי' - אין מוצא אחר. אלמלא הייתי לזרא בכל מזרח אירופה, הייתי יוצא למסע הרצאות, ואת הכסף הייתי מקדיש למטרה זו. אבל עתה, במשך שנה תמימה אינני יכול להידחף לשם; הלא מסיבה זו העברנו את הוועד הפועל לפאריס. לכן נותרה אפשרות אחת: או לפנות אל ידידנו או שתפרוץ שערורייה שלא תתואר, אשר תטאטא אותנו מעל פני אדמת פולין.
לפיכך, רוצים אנו לשלוח ללונדון נציג או משלחת, לפי הבחירה דלהלן:
א) טיומקין וסגל. ב) אניה. ג) אנוכי.
שקול-נא, ועוץ עצה כיצד לנהוג. זה מאוד דחוף, שאם לא כן לא הייתי כותב בשעה 2 בלילה.
שלך, ו' ז'

הערות:


1 במקור ביידיש בכתב לטיני: unterste Schure
2 איגרת אל השכל 30.11.1933 .
3 למיכאל השכל.