מוסר לנמען שבשיחה טלפונית עם מערכת מאמענט נאמר לו, שאף אחד
בורשה אינו מאמין שיהודה מינץ מסר עדות מרשעת, שכן גם בכתבה
בהיינט נאמר, שבעת מעצרו הכחיש מינץ כל שייכות לעניין, והשופט
החוקר הודה שההוכחות נגדו קלושות ביותר, ולא היתה לו איפוא כל
סיבה להפוך ל"עד המלך" יומיים לאחר מכן; ואמנם נתקבל עכשיו
במאמענט דו"ח עדכני מאת ווהלמאן, כתב העיתון בא"י, המוסר שבאמת
היתה הלשנה, אך המלשין לא היה יהודה מינץ אלא בית"ריה היסטרית.
אשר לתוכן ההלשנה - לא היה זה אלא פיטפוט סרק. אומר שלא יכול
היה להשאיר ללא תשובה את המכתב, ששיגרו לו אנשי התנועה העצורים
בא"י, והוא החליט לשלוח להם את תשובתו במברק, לפי המען של
הנציב העליון ארתור וואקופ, כי אולי רק בדרך זו יגיע המברק
לתעודתו. מוסיף שבהודעה ליט"א ציין, שהמברק נשלח לפי המען של
ממשלת א"י. מוסר על תלונת המאמענט נגד משרד יט"א בורשה, שנמנע
להפיץ את מברק יט"א בא"י, בדבר כוונת המשטרה לתבוע את העיתון
דבר על פירסום ידיעת כזב, כאילו זיהתה סימה ארלוזורוב את צבי
רוזנבלט. מוסיף שהוא ניסה להתקשר עם יעקב לאנדאו בקשר לזה, אך
הלה יצא ללונדון. מעיר שהוא יכתוב ללאנדאו, ומבקש מהנמען
להדגיש בפניו שאין להרשות דברים כאלה. סובר שאסור לו לצאת
לחופשה בשעה שהחברים נמצאים בבית הסוהר, ושייתכן ויבוא ללונדון.
מוסיף שז'והן הנרי פאטרסון עוד ימצא אותו בפריס. אומר ששכח
לציין בתזכירו שברית הבריונים אינה קשורה בהצה"ר ובית"ר.