אל יונה מחובר, לונדון
פאריס, 24 בדצמבר 1932 רוסית
יונה מויסייביץ' היקר,
בעניין שיטת הבחירה של חברי מועצת המפלגה:
אינני מסכים עם טיעוני המשרד, שאפשר כביכול לסמוך על היעדר משוא פנים אצל חברי הוועד המרכזי שכבר נבחרו במקומותיהם השונים, שכן הם נבחרו לאחר חלוקת המפלגה לשני חלקים./1 בווינה/2 סברתי שכולנו מאוחדים, על כן הסכמתי ליחס של 4:1,/3
אך התברר שזו טעות. מהבולטין האחרון עולה, כי הוועדים המרכזיים בפולין, בגליציה המזרחית, באסטוניה, בליטא, בבלגיה, בהולנד ובשווייץ מורכבים, ללא יוצא מן הכלל, משוקלי שקל. לא יעלה על הדעת שהם יהיו אלה אשר ימַנו את חברי מועצת המפלגה, כפי שלא ייתכן להפך.
לפיכך אני עומד על דעתי, שיש לקבוע את השיטה הבאה:
1) חברי מועצת המפלגה וממלאי מקומם ייבחרו או בוועידות ארציות או במשאל עם, במקרה שהוועידה הארצית התקיימה קודם לכן.
2) סטייה מהכלל הזה אפשרית רק בתנאים הבאים:
א. בארצות שבהן מיוצגות שתי המגמות בוועד המרכזי (או במועצת המפלגה המקומית), וההחלטה נתקבלה בהן פה אחד.
ב. בארצות שבהן הוועד המרכזי ומועצת המפלגה המקומית מורכבים אך ורק ממצדדי אחת המגמות - חובה על הוועד המרכזי להרכיב ועדה מיוחדת מנציגי שתי המגמות, להורות לוועדה שתציע רשימה מוסכמת פה אחד (אפילו ציר בודד) ולפרסם את דבר הבחירה.


קיים קושי כיצד להגדיר באופן רשמי את שתי המגמות. אינני סבור שזה נחוץ, שכן הכול מבינים זאת. אולם אם בכל זאת הדבר הכרחי, אני מציע
להגדירן כדלהלן:
1. המצדדים בדעה, שהקו העיקרי של התנועה הרביזיוניסטית (לא הברית ולא האיגוד הנפרד, כי אם התנועה) היא הפעילות העצמאית בכל שטחי הפעולה להקמת המדינה היהודית./4
2. המצדדים בדעה שהקו העיקרי של הרביזיוניזם הוא להשפיע על ההסתדרות הציונית.
הואל-נא לשקול את העניין ולדון בו עם ידידים. אם לאחר הדיון והבירור תהיה תמים דעים עם ההצעה, אבקשך להטיל על המשרד להוציאה אל הפועל.
בעניין המכתב של טיומקין והאחרים:/5 לא ברור לי אם אפשר לתבוע אותם לדין בבית הדין התנועתי שלנו. בתור משפטן, קל לך יותר לקבוע. אם אתה דוגל בהגשת תביעה לבית הדין התנועתי, אין לי דבר נגד מהלך כזה, מלבד החשש מרעש מיותר ו'עודף של כבוד'.
אף על פי שיש במכתב הן עלבון הן סיבוך מבחינה אישית, אני מייפה את כוחו של המשרד להעביר את החומר המצורף בזה ליט"א, אם תמצא זאת לנכון.
שלך, ו' ז'

1 במקור בגרמנית: Zweiteilung. לאלה המתנגדים לפרישת הצה"ר מן הסתדרות הציונית ולאלה הדורשים לפרוש ממנה.
2 בוועידה העולמית החמישית (וינה, 28 באוגוסט^3 בספטמבר 1932).
3 ז'בוטינסקי לבדו, שדרש פרישה מן ההסתדרות הציונית, לעומת ארבעה חברי הנשיאות שהתנגדו לפרישה (גרוסמן, שטריקר, מחובר וסוסקין).
4 במקור בגרמנית: Aufbau des Judenstaates
5 איגרת אל רוזוב י' 24.12.1932 , הערה 1.