אל חיים בלילובסקי, ברלין
פאריס, 11 בספטמבר 1931 רוסית

ידידי היקר,
תודה על מכתבך.\1 קראתיו באוזני א' מ'\2 ושנינו התעצבנו בשל מצבכם ומצב העסק. מובן מאליו שנשמור את הדבר בסוד. אבל יש לי תחושה שאם במרוצת שנה וחצי לא תשתרר יציבות בעולם, ייווצר מצב שהמוות ייחשב לנחמה. אך אם הכול יבוא על מקומו בשלום, אז בזכות המוניטין שלך והיכולת שלך יפנו אליך מפעלים גדולים ויבקשו את עצתך.
הרשה לי לשאול שאלה: האם באמת הכרחית צורת החיים הנוכחית? כאן בצרפת, וגם באנגליה, הכול סבורים שיאה וראוי להדק את החגורה, והם אפילו מחייבים זאת בגלוי. האם הגרמנים רוצים לרמות איש את רעהו ולעשות רושם כאילו שום דבר לא התערער?
ידידי החביב, לי אל תדאג, הכול יסתדר. לעת עתה אינני יכול לחשוב על סילוק חובותיי, אבל לא אלך לאיבוד. שמא יש באפשרותך לשכנע אנשים שיתחשבו בשטרות שלי ולא יגישום לניכוי (לא מדובר בך, אבל אם יש רגזן שהלווה לי כסף, אשלם) - יהיה צורך להביא זאת בחשבון. אבל התנסינו במצבים קשים יותר - בעיקר אתה. בוא נדבר על המפלגה.
אלמלא העקשנות הפסיכולוגית של מ' אי',\3 המבקש שהכול ייעשה על פי רצונו, הייתי יכול לערוב ב100% שהכול ייגמר בשלום, שיספק הן אותך הן אותי. אך כאשר מתעקשים, אני ערב רק ב90%. המאבק איננו שווה - אנחנו דורשים פשרה, כי זה בעצם שם נרדף לרפורמה, וגרוסמן נאבק על או - או. הוא מבקש לגרש מהברית אנשים יקרים, דבר שבהחלט אינו פופולרי במפלגה, ללא הבדל השקפה. מליאת הוועד הפועל תתכנס בסוף החודש,\4 ואני מאוד שמח שגם אתה תגיע. שם נלחץ אותם לקיר ונשאל אותם: האם אתם רוצים פשרה או ריב? אהיה מופתע אם לא יוותרו.
אני מחבק את שניכם בחזקה. אל תיפול רוחכם, אבל זה כמו לומר למישהו, אל תגלח את הזקן - הוא יצמח מחדש.
שלך, ו' ז'
הערות:
1 המכתב לא נמצא.
2 אניה (יוענה) מארקובנה ז'בוטינסקי.
3 מאיר איליץ' גרוסמן.
4 מליאת הוועד הפועל של הצה"ר התכנסה בימים 28-29 בספטמבר בקאלה. על עיקרי ההסכם שהושג שם ראה , איגרת אל בן-חורין 1.10.1931 .