אל פרידריך [

], [

]\1
פאריס, 28 במאי 1931



רוסית

פרידריך סיגיזמונדוביץ' היקר,
היה ראוי להתחיל בהתנצלויות, אך גם לכך אני עייף מדי. שלושה חודשים הקדשתי למסע הרצאות.\2 הכול נמאס עליי: מצוקתי האישית, מצוקת הראזסווייט וכו'; מיחושיה של יוענה ומות אימה, החצבת של ערי- בכל שבוע קורה משהו. העיקר - הכול נמאס עליי כפי שלא היה מעולם. אינני מצליח לכתוב, ואתה עוד נעלב כי כיניתי אותך יעקבלביץ' כאשר חתמתי בראזסווייט על 150 ספרונים. כמובן, אין זה נאה מצדי, סטאניסלאוו פחומוביץ',\3 אך סלח לזקן מטומטם.
אינני להוט\4 לפרוש מן ההסתדרות הציונית; אך אינני המטורף ביותר\5 רק מכיוון שאינני מסכים עוד להיות באופוזיציה. אינני ערב שלא יקרה נס, ולא ימסרו לנו את ההנהלה הציונית (לנו, כיוון שאני אישית לא אסכים לקואליציה). אם זה לא יקרה, אדרוש מן המפלגה לוותר על הרעיון 'לכבוש' את ההסתדרות הציונית. השאיפה ל'כיבוש' גורמת לכך שבמשך שנתיים אנו מחרפים איש את רעהו או משתדלים לשאת חן בעיניהם.\6 וכך אנו מבזבזים את כל כוחותינו (אפילו את כוחותיי, מתוך נאמנות טיפשית), ולעבודה לא נותרים כבר כוחות. לי, די עכשיו! אם המפלגה רוצה להישאר בהסתדרות הציונית - בבקשה, אך בתנאי אחד: יש להוסיף לתקנון סעיף שיקבע כי נציג לקונגרס לא יותר מ10 מועמדים, שלא יצביעו בקונגרס ולא יצטרפו לוועד הפועל הציוני.
הוויכוח סביב לשאלה אם המפלגה חזקה דיָה לצורך פעילות עצמאית, חסר תועלת. התשובה שלי: כן! יש לנו 200 אנשים נבונים במקומות שונים בעולם ואלפים בפריפריה, ומוניטין רב שיש בו יסודות מפריעים אך גם יסודות רצויים.
ברכוש כזה כבר אפשר להתחיל בפעילות. ואם נתחיל לפעול, יצטרפו אלינו בהדרגה אנשים רציניים, וחובבי הרעש יתחילו לנשור. ואילו עתה המצב הפוך, אין לנו דבר פרט לרעש, ומשום כך יש לחובבי הרעש מזל, ואילו לאנשים רציניים אין מה לעשות כאן. ואני משתומם מדוע עדיין לא עזבו אנשים כמוך, כמו יבזרוב, או אני. די! ביקרתי בארצות רבות, ואני רואה שהכול תומכים בי, ואפילו ליכטהיים. רק מ' אי'\7 מתעקש. אילו נשאלת, מדוע אנחנו מגבילים עתה את המשא ומתן רק לגבי רשימות, אמנה לך את הסיבות:
1 . הזמן קצר מדי למשא ומתן מורכב בהתחשב בגאוגרפיה שלנו והבחירות קרובות.
2. מ' אי' אשם, מכיוון שהאריך במשא ומתן שהחל בווארשה וסיבך אותו.\8 שם הוא הסכים לנוסחה ש'ביצוע החלטות וינה\9 מחייבת את כל הרביזיוניסטים בכל התנאים' (את הטקסט המדויק אינני זוכר עתה). דבר זה עוד לא סיפק אותי, אולם דבר מה בדומה לזה נמצא שחור על גבי לבן בארכיון. לאחר מכן הוא נסע לווינה ושיגר משם באמצעות זייצ'יק\10 טקסט אחר. במאמרו האחרון\11 אין זכר להחלטות וינה, כפי שאין זכר, ולו במילה אחת, לגרסה אחרת של הסכמים, שיש לדרוש ביטול החלטות של הוועד הפועל הציוני.
3. במאמר אחרון זה הועלה סעיף חדש - 'איחוד לאומי'; ואולם אינני רואה שם שום תנאי בל יעבור.\12 לא נסכים לכך גם לגבי רשימות כלליות. הכיצד - גם עם השמאלנים? ואפילו ללא בוררות?\13
4 . בינתיים נערך משאל עם.\14 יש עוד לדון בכך הרבה ובאריכות לפני שניווכח שהיחס של 31,000 לעומת 2,000 יכול להתבטא בהרכב הנהלה ציונית ביחס של 50:50, ולזה הם כבר מסכימים עתה ברוחב לבם.
5. לגביי אישית, גידופיו של גרוסמן - אחרי המשא ומתן - וחֲרָפותיו נגד בית"ר, מהווים מכשול מוסרי לעבודה משותפת, שלא כל כך קל להתעלם ממנו.
ו' ז'
הערות:
1 שם משפחתו, כתובתו וזהותו של הנמען לא נתחוורו.
2 מ21 באוקטובר עד 26 בדצמבר 1930, ומאמצע אפריל עד אמצע מאי 1931.
3 לא נתחוור.
4 במקור באנגלית: I am not dead nuts about
5 במקור באנגלית: the deadest of nuts
6 בעיני הבוחרים.
7 מאיר איליץ' גרוסמן.
8 העניין לא נתחוור.
9 החלטות הוועידה העולמית השלישית של ברית הצה"ר, שנתקיימה בווינה בימים 26-30 בדצמבר 1928. לא נתחוור באילו החלטות מדובר.
10 חיים זייצ'יק (Zajczyk); מהנדס במקצועו. בשנת 1932 עמד בראש משרד העלייה של
הצה"ר בווארשה, שבמסווה של משרד תיירות העלה מאות עולים לארץ ישראל.
11 'מיט וואָס גייען די רעוויזיוניסטן צו דעם 17 קאנגרעס' ('במה באים הרביזיוניסטים לקונגרס ה17'), דער נייער וועג, 24 במאי 1931. בסקירתו על דרכה הפוליטית של ברית הצה"ר לכיבוש ההנהגה של ההסתדרות הציונית, ציין גרוסמן שהתנועה מוכנה לשתף פעולה הן עם מפלגת שמאל הן עם קבוצה דתית.
12 במקור ברומית: conditio sine qua non
13 בוועידה העולמית השלישית של ברית הצה"ר הוחלט, שבתקופת בניינה של מדינת היהודים קיים כורח להשתית את יחסי העבודה בארץ ישראל על בסיס של בוררות Protokoll der
Verhandlungen der III. Weltkonferenz der Union der)
93-94Zionisten-Revisionisten, Paris 1929, pp.
14 הבחירות לקונגרס הציוני ה17.